הלך המוסר מול ההלכה
אדם שמסוגל לשאול את הרב האם מותר מבחינת ההלכה להכות את אשתו – מבטא את הטרגדיה של עולם הדת
באחד האתרים באינטרנט התפרסמה שאלה של יהודי ששאל את הרב שלו האם מותר לו להכות את אשתו או לפחות לשנוא אותה. הדיון הלמדני של הבעל השואל מתבסס על פסוקים, על רמב"ם ועל מילים הכתובות בספרי הלכה. הוא משתמש במילים אך עוקר מהם את הנשמה.
זוהי טרגדיה של עולם הדת שבו יש אנשים השוכחים את האחריות של התנהלות בעולם של מוסר והגיון ומבקשים להשתית את אורחותיהם על המילה. צריך לומר באופן חד וחריף: זו מוטציה של עולם היהדות. העולם הדתי ההלכתי ניווט את עצמו תמיד בדרך של שיווי משקל בין מקורות החוק ובין המוסכמות המוסריות המקובלות על העולם שבו אנו חיים. תמיד יש דילמות ושטחים אפורים, אך יש דברים שעליהם אין שאלה שהם מנוגדים למוסר החברתי. הפוסקים הכירו במשמעות העקרונות המוסריים המוחלטים הללו כמרכיב בפסיקת ההלכה.
אדגים את דברי. מה חושב הקורא הסביר של הטור הזה ביחס ל"קניבליזם" (אכילת בשר אדם)? אני מקווה שהמוסר הטבעי והמקובל בעולם שבו אנו חיים מביע סלידה וזעזוע מתופעות מעין אלו. אבל בשפתה המשפטית של ההלכה לא כל כך ברור מהו תוקף האיסור. למשל, יותר חמור מבחינה הלכתית "יבשה" לאכול בשר לא כשר מאשר בשר אדם. וכי יעלה על דעת מישהו מהפוסקים להעדיף בשעות צורך להתיר אכילת בשר אדם ולא להעדיף אכילת בשר אסור?
את הדוגמה לקחתי מתוך הספר "דור רביעי" של אחד מצאצאי החת"ם סופר, הרב גלזנר. הרב גלזנר כיהן במשך עשרות שנים כרב בעיר קלויזנבורג שבטרנסילבניה עד שעלה לארץ ישראל. בפתיחת ספרו הוא עוסק בשאלות שמנוגדות להתנהגות המוסרית המקובלת בין בני אדם. הדוגמה הראשונה שבה הוא בוחר היא הקניבליזם.
אומר הרב גלזנר:
"ועתה, אמור נא בחולה שיש בו סכנה ולפניו בשר בהמה... טריפה... ובשר אדם, איזה בשר יאכל? הכי נאמר שיאכל בשר אדם שאין בו איסור תורה, אע"פ שמחוק הנימוס שמקובל מכלל האנושי, כל האוכל או מאכיל בשר אדם מודח מלהיות נימנה בין האישים, כדי שלא יאכל בשר שהתורה אסרו בלאו? היעלה על הדעת שאנו, עם הנבחר, עם חכם ונבון, נעבור על חוק הנימוס כזה כדי להינצל מאיסור תורה? אתמהה!"
הרב גלזנר מבטא במלוא החומרה את הסכנה שבהתנהלות העוקרת את השכל האנושי והמוסר הטבעי מהדיון ההלכתי. לדעתו ברור שהמוסכמה האוניברסלית ביחס לקניבליזם קובעת את המעשה ההלכתי הנכון והראוי. המוסר הטבעי הוא המקור האוסר לאכול בשר אדם!
אוי לתלמיד שעומד מול אדם מפרפר ומפלפל בהלכה
אפשר למלא את הדפים בדוגמאות רבות על תהליכים חברתיים שעבר העולם ועימו עברה התורה וההלכה. העיקרון המכונן הוא הקובע. אם אתה לומד מקור ורואה שהוא נוגד למוסכמה מוסרית כלל עולמית – עליך להיות בטוח שהמעשה הדתי הנכון הוא לשמור על המוסר המוסכם על כלל העולם. ישנם תמיד מצבים אפורים, שבהם העולם חלוק ומתלבט, ומן הסתם גם פוסקי ההלכה מתלבטים ביניהם, ואף חולקים. אבל יש התנהגויות שבהם "דגל שחור" מונף על השאלה. במקרים כאלה השאלה הופכת להיות "שאלה טריפה".
המקור הקדום ביותר לכך הוא
בתלמוד הירושלמי, המתמודד עם אדם שבא לרבו ושואל אותו אם מותר לחלל שבת כדי להציל אדם ממוות. אומר על זה התלמוד "הנשאל הרי זה מגונה והשואל הרי זה שופך דמים". אוי לו לרב שלא מיהר ללמד את תלמידיו ש"פיקוח נפש דוחה שבת" ואוי לו לתלמיד שמסוגל לעמוד מול אדם מפרפר ולפלפל בהלכה.
ברוח זו נאמר גם אנו: אוי לנו על שמסתובבים בתוכנו אנשים המסוגלים לשאול שאלות רעות ואכזריות שכאלה. ואשרינו שיש היום הרבה בתי מדרש התובעים ומלמדים להפגיש את אור התורה עם האור הטוב והמוסרי של האדם.
נא להמתין לטעינת התגובות
