בכירי הממשלה תומכים בוועדת בדיקה לעופרת יצוקה
בעקבות הסערה הבינלאומית שעורר דוח גולדסטון בעולם, מנסה היועמ"ש להוביל הקמת ועדת בדיקה. עכשיו גם שר החוץ ליברמן משנה כיוון, ואומר כי נראה שישראל תאלץ לבדוק עצמה. נתניהו יחליט האם להוביל בישיבת הקבינט היום דיון על בדיקת המבצע בעזה, למרות התנגדות אפשרית של ברק, שהיה מעורב בניהולו
- ישראל: הדוח אינו מתקבל על הדעת - נמשיך להגן על עצמנו
- דוח גולדסטון אומץ באו"ם ויועבר למועצת הביטחון
ריצ'רד גולדסטון צילום: אי-פי-אי
לסוגיה הזו נדחקים שיקולים רבים ומגוונים, כמעט מכל התחומים: מדיני, ביטחוני וגם פוליטי. אהוד ברק למשל אמור לשאת את הדגל נגד בדיקה כזו, שמהווה הצהרת אי אמון בוטה בצה"ל. למרות זאת, לא ברור אם יחסום אותה בגופו, בעיקר אם יובטח לו שהבדיקה תתמקד בצה"ל בלבד, ולא בדרג המדיני (שכלל אותו עצמו, כזכור).
לליברמן אינטרס למצוא חן בעיני הממסד המשפטי, שדוחף בכל כוחו לבדיקה חיצונית כזו. אצל מזוז העניינים ברורים הרבה יותר. כפי שפורסם במעריב במהלך המלחמה, מזוז ואנשיו ליוו את המבצע אישית לוחצת ואישרו, בחתימתם, את כל הפעולות והמהלכים שלו.
יודעים איך נכנסים אבל לא יודעים איך יוצאים
דוח גולדסטון הוא, בין היתר, גם הדוח שלהם. יש למזוז אינטרס ברור שמישהו יוריד את הקוף הזה מעל גבו. בנימין נתניהו, לעומתם, משוחרר יותר, אבל מעיניו לא נעלמים יתרונותיה של "בדיקה חיצונית" כזו: העמדתם של אהוד אולמרט וציפי לבני במצב מביך, החלשתו של אהוד ברק, בנוסף ליתרונות הסברתיים ופוליטיים.
במצב הדברים נותר רק צה"ל בודד במערכה. שמו הטוב של הצבא נמצא על כף המאזניים, אמינות גופי הבדיקה שלו וביצועיו
בשטח, מול לוחמת טרור מדינתית מאורגנת, חמושה ומגובה.
"בסופו של דבר", אמר אתמול גורם מדיני בכיר, "הרי לא תהיה ברירה ונקים גוף כזה או אחר שיבצע בדיקה כזו או אחרת". הבעיה עם "בדיקה חיצונית" כזו היא שזה מתחיל קטן ורגוע, כמו הוועדה שניסה עמיר פרץ להקים אחרי מלחמת לבנון השנייה, ונגמר עם השופט וינוגרד. "מדובר במדרון חלקלק", אמר גורם מדיני אתמול, "אתה יודע איך אתה נכנס, אבל לא יודע איך אתה יוצא".
כשל לוגי ומוסרי פנימי עמוק
ויש עוד משהו: מדובר בדפוס פעולה מטריד. הקמה של ועדה שתבדוק את צה"ל בעקבות "עופרת יצוקה" תייצר מצב בו כל ארבע המלחמות (או המבצעים) האחרונות של צה"ל הסתיימו בוועדות חקירה.
תושבים פלסטינים ברצועת עזה צועדים ליד מבנה הרוס ברצועה. צילום: אי-פי
ביד אחת מסרבת הממשלה בישראל לשתף פעולה עם ועדת גולדסטון, ביד השנייה היא מקימה ועדות בדיקה בעקבות דוח גולדסטון, איתו לא שיתפה פעולה ואותו החרימה. נכון, מדובר בשתי ממשלות עוקבות ולא באותה אחת, אבל זה לא משנה את העיקרון הכללי.
יש כאן כשל לוגי ומוסרי פנימי עמוק. נכון, לא קל עכשיו עם פרשת גולדסטון, אבל לא כל רוח צריכה לכופף את המציאות. ממשלת נתניהו נבחרה על ידי הימין והבטיחה הרים וגבעות. בינתיים היא בונה הרבה פחות בשטחים, מוכנה לשחרר הרבה יותר מחבלים, ומקימה (אולי) ועדות בדיקה למבצעים צבאיים אותם עודדה בהתלהבות מהיציע.
נא להמתין לטעינת התגובות
