זוכה פרס נובל לשלום הוא ידיד ישראל
על רקע הרוחות המנשבות בעולם, אובמה הוא יתד הצלה לרוח חדשה
הזכייה של אובמה בפרס נובל כבר גורמת להרמת גבות אצלנו. מה פתאום אובמה? עוד פעם מישהו שמלקק לעולם הערבי זוכה בפרס? כדאי שנירגע. אנחנו מתקשים להבין באיזה עולם אנחנו חיים. אנחנו מתקשים להבחין בין הטובים לרעים – יש כאלה, והם אינם מתי מעט. אובמה איננו אחד מהם. למרות ולמרות, הוא שייך לטובים. אפשר לבקר את הסגנון החדש שלו. אפשר להציג, גם אם זה קצת מוקדם, את מסכת הכשלונות שלו. אפשר אפילו לטעון שהוא מגלה סימנים של פייסנות, גם במובנה השלילי.
אבל צריך לזכור עוד דבר אחד. יש שם עולם שלם בחוץ. עולם שמגלה כמיהה לאיזו רגיעה ולרוח חדשה. כמיהה מוצדקת, גם אם נאיבית. כמיהה ראויה, גם אם היא גורמת לקצת אשליות. אובמה מייצג את הכמיהה הזאת. יש לו שפה אחרת. הוא כבר הוריד את העוינות האדירה למערב בכלל, ולארה"ב בפרט, מצד העולם המוסלמי. הוא משתדל לראות את הצד החיובי. הוא מנסה את הגזר אבל דואג להזכיר, בלי רעש וצלצולים, שיש גם מקל. ממש עכשיו, כאן, מתקיים תרגיל ישראלי-אמריקאי משותף. תרגיל חשוב מאין כמותו. זה לא היה קורה ללא אישור של אובמה.
צריך להזכיר עוד משהו. הזווית הישראלית חשובה. בוודאי שחשובה. אנחנו לא מהאו"ם. אבל ישראל, למרות מה שנדמה לנו, היא לא מרכז העולם. היא תופסת נפח גדול מדי בתודעה העולמית, שמחפשת שקט, כמעט בכל מחיר. מי שרוצה להיאבק בכמיהה העולמית הזאת – דופק את הראש בקיר.
כדאי להזכיר עוד משהו על אובמה. רק לפני שבועות בודדים הוא נאם בעצרת האו"ם, ודיבר באומץ גדול על מדינה יהודית. אנחנו זכרנו לו רק את הוויתורים שנדרשים מצדנו. שכחנו בהבל מוח את הנחישות שבה הוא מגן על קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. זה לא עניין ברור מאליו, בעולם שנסחף לכיוונים פוסט-לאומיים.
אובמה אינו מושלם - אך אינו אויב
כשהביקורת על אובמה באה לידי ביטוי בזירת הטוקבקיסטים העילגים, או מצד פוליטיקאים חמומים ושוליים – ניחא. ובכלל, לא מדובר בביקורת. מדובר בסוגים מסוימים של פנאטיות או עיוות נפשי. הבעיה מצויה בדרגים הגבוהים יותר. הסיפור על זכיית אובמה מגיע בדיוק כאשר הממשל שלו זועם על חוגים מסוימים מתוכנו, שרואים בו את אויב האומה.
בצד שמאל של המפה יש אווילים שרוצים גם להטיל סנקציות על מדינת ישראל, וגם לקבל מענקים ופרסים מישראל. כך גם בימין, ולא רק הקיצוני. יש מי שחושב שהוא יכול גם להטיל רפש בנשיא האמריקני, וגם לדרוש ממנו סיוע להרחבת המאחזים.
אובמה איננו מושלם. אובמה ראוי גם לביקורת.
אבל אובמה איננו אויב. אובמה זוכה בפרס נובל משום שהוא מייצג רוח חדשה. נכון, הרוח הזו עלולה להיות מסוכנת. נכון, הרוח הזו מובלת, לעיתים, על ידי זרמים מסוכנים וכנועים. אבל אובמה מוכיח שאפשר להיות גם שפוי וגם חלק מהכמיהה לרגיעה ולפיוס. הוא לא נכנע לאיראן. הוא אמר באומץ "מדינה יהודית".
על רקע הרוחות המנשבות בעולם, אובמה הוא יתד הצלה. אובמה הוא נקודת החיבור בינינו לבין העולם החופשי, והרוחות שמנשבות בו. ורק מי שמכיר את מגוון הרוחות הללו, מסוגל להבין עד כמה אובמה הוא עדיין ידיד. אם רק נתעקש, אם רק נהפוך אותו לאויב, ישראל תישאר לבד. זה חזון שלא כדאי אפילו לחשוב עליו.
נא להמתין לטעינת התגובות
