מדינה שכיף לחיות בה
מה הופך את אוסטרליה למדינה שממוקמת במקום השני בעולם במדד איכות החיים. מה שונה שם מהמדינה שממוקמת במקום ה-27
לפני שבוע ימים חזרתי מטיול באוסטרליה. זו הפעם הראשונה שביקרתי במדינה-יבשת הזו. זה כמובן אינו הופך אותי למומחה לאוסטרלים, אבל אני מרשה לעצמי להעלות כמה הגיגים בשאלה, מדוע אוסטרליה מחזיקה את העולם כולו על גבה בענייני איכות חיים ואושר.
ראשית, הממצא הזה תואם את תחושת האוסטרלים. הם לא רק נראים כמי שטוב להם, אלא מצהירים על כך שוב ושוב. הכינוי שלהם לאוסטרליה הוא "הארץ בת המזל", "The Lucky Country". גם התחושה שלנו כתיירים, ברוב המקומות שבהם ביקרנו, הייתה שאוסטרליה היא מקום שנוח ונעים עד מאוד לחיות בו.
המפתח הוא המרחב. בשטח העצום הזה יש מקום לכולם. זאת אף על פי שכאשר מדברים על אוסטרליה במונחים של בני אדם ולא של שטח, מדובר בארץ קטנה למדי. למעלה מ-20 מיליון איש מפוזרים לאורך החופים, בעיקר בחוף המזרחי, בשטח הירוק. בכל שאר השטח, העולה על שטחה של ארצות הברית להוציא אלסקה, אין כמעט איש.
פה ושם עיר שדה, חוות בקר ענקיות, וקהילות אבוריג'ינים שהתמזל מזלם ולא נדחקו לשולי הערים. במשך כמה שעות נסענו על "הדרך המהירה סטיוארט", כביש חוצה אוסטרליה מדרווין בצפון לאלדאייד בדרום, שאינו אלא כביש דו-מסלולי צר. מדי רבע שעה חלפה מולנו מכונית, ולא ראינו יישוב אחד לאורך הדרך.
רוב רובה של האוכלוסייה האוסטרלית הוא אורבאני, וגם השטח הירוק שבו היא מצטופפת מותיר לה מרחב עצום. נראה שהכל חיים בבתים נמוכים וצמודי קרקע. כשמביטים בעיר הבירה קנברה מן ההרים סביבה, נדמה למסתכל שהוא רואה יער ולא עיר. בלב העיר אפשר להיכנס בשעת ערב לפארק שבו מפוזרים בתי מגורים, ולהיות מוקפים בעדרי קנגורו.
נעדרים התנשאות
המקום היחיד המעניק תחושת כרך סואן הוא סידני, אבל חלק גדול מתושביה מפוזרים גם הם לאורך מפרצוני החופים בבתים פרטיים. אוסטרליה היא ארץ מדברית שכמעט כל תושביה נושמים ים.
מפתח אחר לאיכות החיים הוא מה שקרוי "אופי לאומי", וכאן אפשר לומר בהכללה גסה שהאוסטרלים נמצאים במקום טוב באמצע. הם חובבי חוק וסדר וניהול תקין, בדומה לבריטים שמחלציהם יצאו. על כל עניין פעוט מושת קנס של 200 דולר אוסטרליים, והנהגים עוצרים לפני מעבר חציה.
מצד שני, הם נעדרים את אבק ההתנשאות העולה מאפיהם של הבריטים, שלא לומר הצרפתים. עם לא פורמלי ונוח לבריות. לכל מטבע שני צדדים. הסקנדינבים נוטים להתאבד מרוב שפע וטוב, האוסטרלים רגילים לשתות כל יום שישי לשוכרה מסוף יום העבודה ועד
הלילה. אולי משעמום.
אבל הפער או העניין הראוי להשוואה יותר מכל הוא העניין הפוליטי-אתני. האומה האוסטרלית הצעירה, שנולדה בסוף המאה ה-18, טבחה באבוריג'ינים, ואחר כך ניסתה לכפות עליהם את הנצרות. בעשורים האחרונים ביקשו מנהיגי המדינה סליחה פומבית מהאבוריג'ינים, ולפני כ-15 שנה, בהחלטת בית משפט, החזירה המדינה לבעלותם כ-15 אחוז משטחי המדינה, והכירה בכך שהם בעלי השטח שאליו הגיעו לפני כ-40 אלף שנה .
במדינת היהודים שאלת המיעוט הערבי רחוקה מפתרון, שלא לומר התנצלות, שלא לומר החזרת שטחים. הנסיבות המקלות הן שהאבוריג'ינים הם היום בסך הכל כ-2.5 אחוזים מתושבי המדינה, ושאוסטרליה מוקפת ים - ולא מדינות עוינות הרואות בה סכין בלב האומה האבוריג'ינית.
נא להמתין לטעינת התגובות
