שיח דיפלומטים: ישראל בלתי נסבלת

השנאה כלפי ישראל בעולם בימים עולה לרמות מטורפות. אנטי-תזה לדברי ההבל של שר החוץ ליברמן אחרי הפסגה בניו-יורק

שלום ירושלמי | 5/10/2009 12:20

שיחה צפופה עם דיפלומטית בריטית בכירה בשבוע שעבר הבהירה מחדש כמה דברים. ראשית, השנאה כלפי ישראל בעולם בימים אלה היא ברמות מטורפות, אנטי-תזה לדברי ההבל של שר החוץ ליברמן אחרי הפסגה המאולצת שקיימו הנשיא האמריקאי ברק אובמה, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן בניו יורק ("תראו את מצבנו הבינלאומי היום, ותסתכלו איפה היינו לפני חצי שנה"). שנית, העוינות הזו מוזנת מבפנים. מסעות הדיפלומטים בשטח יחד עם פעילי תנועות השלום, החקירות והמעקב אחרי כל בית בוואלג'ה או אחרי כל כדור גז מדמיע שנורה בבילעין, מגבירה את האיבה ומשחררת ביטויים שלא ידענו כמותם.

"אתם יורקים על כולנו", אמרה הדיפלומטית הבכירה והתייחסה להמשך הבנייה בהתנחלויות, והכוונה להוציא לפועל בקרוב בנייה של שכונה בסדר גודל של עיר, שתחבר בין גילה וגוש עציון. "המדינה שלכם לא נסבלת, גזענית ומנשלת את הפלסטינים מאדמותיהם בכל מקום. מבחינתנו אין שום הבדל בין מזרח ירושלים, פסגת זאב, גילה, נווה יעקב, או מודיעין ב'. הכל התנחלויות מעבר לקו הירוק. הכל לא חוקי לחלוטין. אתם יכולים לחשוב שרק האירופאים חושבים כך. שטויות. אין היום שום הבדל בין הנשיא אובמה ובינינו".

הדיפלומטית , ולא רק היא, דיברה על הצטברות. המלחמה בעזה היא נקודת המפנה. התמונות משם הפכו את ישראל למצורעת בעיני העמים. שירה פרנקל, כתבת הטיימס הלונדוני בארץ שחשפה מתוך עזה שימוש בפצצות זרחן לבן, הפכה לכוכבת בבריטניה. הידיעה שפרסמה ב-23 באפריל תפסה את כל העמוד הראשון בטיימס, וזיכתה אותה בפרס של האיחוד האירופי. דוח השופט ריצ'רד גולדסטון, אומרים הזרים, היה רק מתבקש בתנאים הללו. גם אילו רצה לכתוב דוח שונה, לא היה יוצא תחת לידיו. הוא נסחף באווירת המשטמה הכללית.

ליברמן יכול להמשיך ללהג

המינוחים הם חמורים ביותר. אנשי הקהילייה הבינלאומית מרשים לעצמם להשתמש בביטויים שבהם לא העזו לנקוט בעבר מתוך התחשבות בעבר ההיסטורי למוד הסבל של היהודים. היום הם מדברים על פשעי מלחמה, על פשעים נגד האנושות, על טיהור אתני בהתנחלויות ובמאחזים שאיש לא מפנה, על חובת העולם להעמיד את השרים במדינה ואת קציני צה"ל לדין. בדיוק כמו את סלובודן מילושביץ, נשיא סרביה הידוע לשמצה שהוסגר לבית הדין הבינלאומי בהאג והואשם ברצח עם בבוסניה ובפשעי מלחמה בקרואטיה.

בשיחות עם הדיפלומטים הזרים אתה שומע חשש גם לגורלם הם. נשיא צרפת ניקולא סרקוזי היה הראשון שביטא את הפחד הזה בשיחה המפורסמת שקיים עם ראש הממשלה נתניהו

בפריז בדצמבר 2008, אז גם תבע ממנו להחליף את ליברמן בציפי לבני. הטענה היא שהקיפאון המדיני, המצב בעזה והמשך ההתנחלויות יביאו למהומות של מוסלמים באירופה.

נורבגיה שמגלה סימפטיה לחמאס ולא חוששת לציין את יום הולדתו של הסופר קנוט המסון, שתמך במפלגה הנאצית, לוקחת בחשבון גם את ההפגנות של המוסלמים במדינה.

ליברמן יכול להמשיך ללהג, אבל חלק ממצבנו הנורא כרוך כנראה גם במינויו שלו לתפקיד שר החוץ. אם פוליטיקאים וקצינים ישראלים אינם יכולים לצאת למדינות מערביות מחשש שייעצרו, והוא מדבר על שיפור מהותי במצבינו הבינלאומי, אולי אפשר להגיע למסקנה שאיבדנו כיוון ופרופורציות, ואולי גם את השכל.