ברכבת ישראל ירדו סופית מהפסים
אחרי הסיוט שהוא עבר אתמול, יצחק טסלר נשבע לעצמו שהוא לא נוסע יותר ברכבות בימי ראשון
אנסה להבהיר - בכל יום יש לי ולעשרות אלפי תושבים מאזור הצפון סיוט קבוע שנקרא - נסיעה לתל אביב ברכבת. הבעיה היא שבשעות הבוקר יש קווי רכבת שבהם צפוף, חם ומסריח.
זה קורה בגלל שיש לנו רכבת מפגרת - כזו שכבר שנים לא נערכת כראוי ולא מציבה כמות קרונות שתספיק לכל הנוסעים.
חלק מהבעיה היא הסכם עם משרד הביטחון במסגרתו חיילים יכולים לנסוע בחינם. זה לא שיש לי בעיה עם חיילים - אחדים מחבריי הטובים ביותר הם אנשי קבע שנוסעים מדי יום עד למרכז הארץ, כדי לעשות מעט מאוד ולחזור איתי ברכבת, בערב, צפונה.
הבעיה היא שביום ראשון נדחסים לרכבת גם כמות גדולה במיוחד של חיילים בשירות סדיר והרכבת הופכת מסתם צפופה לסיוט אמיתי. אתמול הסיוט הזה כבר היה מוגזם גם בממדים של רכבת ישראל. סמך לשמונה בבוקר הגיעה רכבת מנהריה לקרית מוצקין. אני כותב סמוך, כי ברכבות של הבוקר אין קשר לשעה שבה הרכבת אמורה להגיע וזה קורה רק "סמוך" לשעה המקורית.
הרכבת היתה מלאה. התיישבתי בסוף הרכבת, על הרצפה, על חייל. זה לא הפריע לו כי הוא ישן ולי זה היה די נוח. אמנם לא היה מקום לשתי הרגליים שלי. אז קיפלתי אחת, בתנועה שהיתה מזכה אותי במדליית כסף בהתעמלות קרקע, באולימפיאדה, אילו רק הייתי מקבל ויזה לסין.
בכל מקרה, הרכבת זחלה בין תחנה לתחנה. היא היתה אמורה להגיע לתל אביב סמוך
רבים מהנוסעים היו אדישים להודעה. אבל אני ועוד מאות אחרים נעננו לקריאה וירדנו מהרכבת. ברציף השני עמדה רכבת למודיעין. עלינו בגשר להולכי רגל, רק כדי לשמוע את אחד הפקחים אומר שזו לא הרכבת לתל אביב ובאר שבע. מתברר שעבדו עלינו ועלינו לחזור לרציף שממנו הגענו. התקדמנו לאט. השמש להטה, היה קרוב ל-30 מעלות בצל, אבל לא היה צל. ואז הודיעו לנו ששוב צריך לעבור לרציף השני דרך גשר להולכי הרגל.
בשלב הזה נשאר לעשות רק מעשה גברי ואמיץ אחד. לוותר. לחזור הביתה. לקריות. כמו לאסי ששבה הביתה. כמוה גם אני גררתי רגליים. מזיע, עייף ועצבני. רק במקום לקבל חיבוק אוהב, נשארה לי עוד משימה אחת. לקבל פיצוי על הסיוט שלי.
נכנסתי לחדרו של מנהל התחנה. סיפרתי לו שאני מהפליטים של הרכבת לתל אביב שהורדו מהרכבת על לא עוול בכרטיס הנסיעה שלהם. המנהל לא התווכח. חתם לי על הכרטיס שהקנה לי כרטיס חלופי. "ומה עם פיצוי", שאלתי?
הסברתי שלמעשה לא השתמשתי בכרטיס לתל אביב, והכרטיס הזה הוא למעשה רק החזר ולא פיצוי, זאת בשעה שגם ברכבת מצהירים כי איחור של יותר מחצי שעה מזכה בפיצוי. המנהל אמר "אתה צודק" וקיבלתי כרטיס נוסף "במתנה".
אגב, פניתי ללשכת דוברת הרכבת ושאלתי האם לדעתו של מנכ"ל הרכבת, פיצוי של כרטיס נסיעה בשווי 30 שקל מהווה פיצוי הולם לסיוט של יותר משעה וחצי, שהסתיים גם בהפסד של פגישה בתל אביב.
כמובן שאני לא ראוי לתשובה ישירה של המנכ"ל. העוזר של הדוברת של רכבת ישראל שיגר תגובה שבה נאמר: "רכבת ישראל פועלת מכוח תקנות מסילות הברזל (תקנות אלו נקבעו ואושרו על ידי שר התחבורה). על פי התקנות, פיצוי בגין איחור העולה על 30 דקות מהמועד המתוכנן לתחנת היעד (שנקבע בלוח הזמנים) הוא כרטיס נסיעה רגיל בקו. איחור העולה על 60 דקות מהמועד המתוכנן מקנה זכאות לקבלת 2 כרטיסי נסיעה. כמו כן, תוקף כרטיס הנסיעה הניתן כפיצוי בגין איחור רכבת אינו מוגבל בזמן כמו כל כרטיס רכבת אחר, וניתן לעשות בו שימוש בכל עת".
נא להמתין לטעינת התגובות
