כוח לבורגנים: עובדי ההיי-טק מתאגדים
עובדי ההיי-טק זה כבר לא רק חבר'ה בני 20. הם עדיין משתכרים 18 אלף שקל בחודש, אבל יש להם ילדים, משכנתאות, מטפלות, חוגים. נמאס לעבוד 13 שעות ביום, להיזרק בגיל 40, לחתוך עשרה אחוזים מהמשכורת. אז הם מקימים התאגדות
היו"ר, בצלאל גרינברג, בן 30. לצדו אורן הנר, בן 32, עובד היי-טק פעיל. קבוצת חברים בני 30 וקצת שהכירו בבית, בצבא, באוניברסיטה. רובם הגדול עובדי היי-טק, נשואים, מגדלים את הילדים הראשונים.
הם נפגשים בשישי בערב בסלון של אחד מהם לטיולי משפחות בשבת בבוקר, הולכים יחד להצגה, עושים על האש.
בטיול האחרון של החבורה לסטף בהרי ירושלים, לפני כמה חודשים, ההמהום צבר תאוצה, הפך לזמזום מטריד והתחיל להוריד את המורל בחבורה, להכניס פחדים של "מה יהיה איתנו?". משבי רוח פסימיים חדרו למפגשים. את ההוא פיטרו, מזה דורשים לעבוד 13 שעות, את השכר של ההוא הורידו בעשרה אחוז. באזז ארוך של תסכול, של "משהו לא בסדר", של "חייבים להתארגן, לעשות משהו, לעמוד מולם, להפסיק לתת להם לרדות בנו". "להם", כלומר למעסיקים, שבגלל המצב הכלכלי כל הכוח בידיהם.
הנה לדוגמה, לפני חודש, בחברה גדולה וידועה, כינס המנכ"ל 200 עובדים באולם וצרח עליהם: איך זה שאתם לא עובדים עשר שעות ביום? והעובדים תקעו את מבטיהם ברצפה. אף אחד לא צייץ ואמר שהם חתומים על חוזה של תשע שעות.
"חייבים להפסיק לתת לזה לקרות, אנחנו כבר בני 30, עם ילדים, משכנתאות, מטפלות וגנים וחוגים", מסבירים גרינברג והנר, "אנחנו כבר לא הילדים שהיינו כבני 20, כשהגענו לתעשייה ושאפשר היה לעשות איתנו מה שרוצים".
לפני עשר שנים בדיוק הגיעה בועת ההיי-טק הישראלית לשיא כלכלי שיצר תרבות חדשה. עובדים צעירים, ברובם יוצאי היחידות הטכנולוגיות של צה"ל, נחטפו לעבודה בזכות המוח היצירתי ותומחרו גבוה פי שניים, שלושה וארבעה יותר מהמשכורות הממוצעות בשוק.
"היית צריך רק להוציא רעיון מהפה וכבר שפכו עליך כסף", מספר גרינברג, טכנאי מחשבים מתחיל, שקיבל 12 אלף שקל בחודש. היום הוא לא היה מתקבל לעבודה. שני משברים - ב-2000 וב-2008 צמצמו את השוק וסיפקו למעבידים כוח שלא היה להם קודם. מול הכוח הזה מתארגנים עובדי ההיי-טק.
מה הכי מרגיז אתכם? גרינברג והנר מתחילים לספור את הכאבים והמכות של שוק העבודה הנוכחי, שעד לפני שנים מועטות חיזר אחריהם בפראות, הציע להם מנעמי חיים וחלומות הוליוודיים. "היחס לגיל", הם אומרים, "זאת הבעיה הכי כואבת שלנו. מי שעבר את גיל 35 ומתקרב ל-40 מרגיש את עצמו זקן סיני. לא זקן סיני חכם, אלא זקן סיני שעוד דקה יישלח להתאשפז בבית אבות. זה מתחיל מזה שהמנהלים בהיי-טק הם בני 28, בגיל 34 הם כבר לא רלוונטיים. אדם בן 40 לא נחשב לכוח בענף הזה, שולחים אותו לעשות הסבה להוראה.
הנה הצעה למודל חלופי: כשאדם פורש מתפקידו בג'נרל אלקטריק בגיל 55, עדיין יש לו חמש שנים יצרניות והמעסיקים שלו ממנים אותו כמנטור לצעירים. ההברקה הזאת, הודה פעם המנכ"ל האגדי של ג'נרל מוטורס, ג'ק וולש, הצילה אותם מטעויות רבות.
ויש גם קיצוצים מאסיביים בשכר. יש ירידה של עשרה אחוזים משכרם של עובדי ההיי-טק, שנכון שהוא לא נמוך יחסית לשוק, אבל אלו אנשים שהבית כולו נשען על המשכורת שלהם שהנטו שלה הוא בדרך כלל בין 10,000 ל-13,000 שקל. "אם אתה עושה חישוב לפי שעה, זה פחות ממורה בתיכון", אומר גרינברג.
הבעיה השלישית היא השעות. עובדים מתבקשים היום לעבוד 11 שעות ביום, על אף שבחוזה שלהם הם חתומים על תשע שעות. "חבר שלנו", מספר גרינברג, "עבד 15 שעות פעמיים בשבוע ואמר שיצא מהעבודה עם פנים של מסך מחשב. אבל מספר השעות לא משנה לנו אם העבודה מלהיבה אותנו, אז פה הבעיה, שהרי המודל של כולנו הוא ביל גייטס, שהיה יושב כל לילה עם פיצה ובסוף יצאו הווינדואוז". זה גם לא המשכורת, הם נאנחים. בסופו של דבר זה היחס. היחס המשפיל של המעבידים.
בצלאל גרינברג, בן 30, דוקטורנט למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, עצר לפני שלושה שבועות את כתיבת הדוקטורט, התפטר מעבודותיו בתחום התקשורת. למה? "כי נולד לי תינוק", הוא אומר, "ולפני שנולד ישבתי וקראתי והבנתי שהשנה הראשונה היא החשובה ביותר מבחינה מנטלית אצל התינוק ואני רוצה להיות לידו כשזה קורה. ומאז שיצא מהרחם אני לידו יום ולילה. משמיע לו קולות, מניף אותו בעדינות באוויר כדי שירגיש שהוא בתנועה, מדבר איתו, מראה לו את העולם, וזה מאפשר לי גם להיות עם אשתי כדי שתנוח בין ההנקות. בינתיים אנחנו מתפרנסים מהרצאות שלי למשרדי ממשלה ואנחנו מאזנים בין ההוצאות להכנסות ולא חורגים מהתקציב".
עד לפני שנה וחצי היה גרינברג מנהל פיתוח עסקי של חברת ביו-טכנולוגיה שהתרכזה סביב מדען ישראלי, פרופסור לנוירולוגיה, שאיתר תדר מוחי של הירדמות. חבר שהכיר הביא עוד חבר ועוד חבר, והם הקימו חברה ששקדה על פיתוח מכשיר שמתריע מפני הירדמות. השוק העיקרי אליו כיוונו היה נהגי משאיות בארצות הברית ואוסטרליה שנוסעים ימים לילות ללא שינה. בשוק קיימים מכשירים שמנסים להעיר את הנהג לפני שנרדם, אבל עוד אין מכשיר שמתריע על הירדמות.
"שלוש שנים עבדנו על זה", הוא מספר, "אני הייתי אחראי על בניית המודל העסקי וגיוס הכספים, עבדנו ימים ולילות, היינו אחוזי התלהבות, היינו בטוחים שאנחנו ביל גייטס. ובשנה האחרונה גייסתי משקיע ששילם לנו משכורות, אבל כשהתכנון של השבב לא נסק, הוא הוציא את הפלאג ולפני שנה וחצי סגרנו את החברה. לא הצלחנו. ברור שהרגשתי תחושת כישלון, למרות שאני יודע שרק אחד מעשרה רעיונות מצליחים".
בצלאל גרינברג ואורן הנר מרכיבים סרגל ערכים מוסרי לעבודה בתחום ההיי-טק. הייתה נסיקה, הייתה נפילה, עכשיו בואו נפגוש את המציאות בעיניים הוגנות. והנה רשימת העבודה שלהם: יש אפליה חזקה כלפי נשים בתחום הזה, אישה באותו תפקיד בדיוק מקבלת שליש פחות מגבר, בלי קשר לכישוריה.
"הייתה לנו הטבת ליסינג", אומר הנר, "והיום בעקבות לובי של בעלי אינטרסים, זאת הטבה משמעותית שנמחקה. המדינה לא אוכפת חוקי עבודה ומזלזלת ברבע מהייצוא של מדינת ישראל שמקורו בהיי-טק. והרי ההיי-טק הוא המוח הישראלי, ואז במקום שהמדינה תשקיע במוח הזה, תמריץ אותו, היא מטילה עליו עוד ועוד הגבלות, עד שבסוף הוא לא יהיה פה".
הארגון בן שלושת השבועות שהקימו גרינברג והנר ומציע מעטפת הגנה לעובדים מונה כבר מאות חברים. תמורת 29 שקל דמי חבר חודשיים מקבלים העובדים ייעוץ משפטי, הפניה לטיפול בפציעות היי-טק (שורש כף היד, עיניים, כתפיים, מיגרנות, כאבי גב, בגלל שעות של עבודה מול המסך), ייעוץ ודחיפה מאסיבית של האינטרסים שלהם בבואם לסגור חוזים אישיים. הם יושבים במשרד עורכי דין בתל אביב. הם לא ישרפו צמיגים ולא ידליקו מדורות. השאלה היא איזה כוח יש להם לעומת 200 חברות ההיי-טק הישראליות השולטות בשוק.
"המעבידים כבר מסתכלים עלינו בפחד ובחשש", אומר גרינברג. "כולם ידעו שארגון מהסוג הזה יקום, ויש להם, למעבידים, אינטרס בשיתוף פעולה, כי אחד הדברים שעשינו הוא מדד ליחסי עובד ומעביד. מי מתייחס הכי טוב לעובדיו, ומי הכי רע. עובדים בחברה שמתייחסת רע יפזלו כל הזמן הצדה ומבחינת החברה יש לזה מחיר כלכלי. בנוסף, החברות נסחרות בבורסה, יש להן אינטרס לגייס כסף ושמן הטוב חשוב להן, כי השוק היום לוקח בחשבון מדדים חברתיים. ולאט לאט אנחנו מאמינים שנצליח לייצר יחסי עובד-מעביד שרואים זה את זה ולא מנצלים זה את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
