ראשי » חדשות » חדשות בארץ » בארץ

שנתו הראשונה: שר החינוך עולה לכיתה א'

מערכת החינוך של גדעון סער תהיה תובענית, ערכית, פחות מבינה, פחות מתחשבת ויותר הישגית. הילדים ילמדו, והכבוד האבוד של המורים יוחזר

לפני כמה שבועות שאל חבר טוב את שר החינוך גדעון סער איך הוא מרגיש. "אני מרגיש שאנחנו עושים הרבה, אבל גם שאני כל הזמן הולך עם הר על הגב‭,"‬ ענה סער. ככה אומד שר החינוך את מצבה של שנת הלימודים המתקרבת. לפי גובה ההר ומשקלו. באמצע השבוע האחרון, למשל, כשהלחץ גבר ונותר עוד פחות משבוע לפתיחת הלימודים, בתום יום עבודה שנגמר כבר אחרי חצות, אמר: "היום ההר היה כבד‭."‬

בהזדמנות אחרת, כשיצא מהלשכה שלו לפגישה עם מנהלים במחוז חיפה, הודיע לאנשיו: "עכשיו אני וההר הולכים‭."‬ כמו צ'רלי והשוקולדה, אמרנו לו, נזכרים בספר הילדים של רואלד דאל. כולנו עברנו במערכת החינוך וחלמנו לשנות אותה.

לו יש הזדמנות. סער לא קרא את הספר, אבל ראה את הסרט. פעמיים. עם אשתו ושתי בנותיו. ההשוואה מצאה חן בעיניו. השר, שנראה רוב הזמן טרוד ועייף, טרוט עיניים, משועמם, לעתים קצר רוח, גילה עניין. הוא לא מתרגש, אמר. גם לא לחוץ.

מתוח - כן. מאוד מרוכז. "אחריות‭."‬ זאת המילה שבחר כשנשאל על טיב המשא שמונח על כתפיו. "לא סתם אני אומר מה שאני אומר לגבי ההר. אני חושב באופן רציונלי: כל אחד מגיע לכיתה, ומישהו מקבל אותו. בסוף, זה אני שאחראי לכל הדבר הזה. אני הייתי שם. אני הייתי גם התלמיד ואני גם ההורה. ועכשיו אני שר החינוך. אני יודע שמופקד בידי הדבר הכי חשוב. זאת פעם ראשונה שאני פותח שנת לימודים בתור שר חינוך. גם זה סוג של כיתה אל"ף".

נפגשנו בראשית השבוע. שר החינוך היה עסוק בסגירות אחרונות לקראת שנת הלימודים הקרבה. הוא ציין בסיפוק שמדובר בשנת לימודים שנפתחת באופן חריג תוך שיתוף פעולה של כל הגורמים במערכת ולא באווירת משבר. דיבר על "תקווה חדשה" ו"בשורה‭."‬ הגענו שתיים. אפרת, כתבת החינוך של העיתון, ואנוכי. ביום שלישי הקרוב, אמרתי לשר, רועי, בני הבכור והנבון, עולה לכיתה אל"ף.

אני יושבת כאן, אמרתי לו, כעיתונאית, אבל קודם כל כאמא. הבטן שלי מתהפכת. אני דואגת. גידלתי את בני כמו אתרוג של סוכות. עכשיו אני מוסרת אותו למערכת. מי ערב לי שאתם לא תקלקלו לי את הילד? כל מה שאני רוצה זה שתבטיח לי שהוא יחזור בשלום הביתה. שאף ילד לא ישבור עליו כיסא, שאף מורה לא תשבור לו את הלב, שלא ייפגע, שלא ייעלב, שלא ישעמם לו.

"כל דבר שאני יכול

לעשות כדי שהילדים יקבלו את החינוך הטוב ביותר, אנחנו עושים," אומר סער. "זה מזכיר לי קצת טירונות, כיתה אל"ף." הוא עצמו היה חייל בגולני. "זה לא הדבר שהוא תמיד הכי נעים, אבל זה המפגש שלך עם החברה הישראלית. אני לא בטוח שתמיד אנחנו צריכים להיות במקום שהכי נוח לנו להיות בו, מבחינת העיצוב שלנו. בכל זאת, מותר לנו להיות אופטימיים בשנת הלימודים הזאת. תהיי אופטימית".

הוא פוליטיקאי ממולח, סער. חד, מהיר תפיסה. פרלמנטר בחסד, יעידו גם אויביו הפוליטיים. יש לו ניסיון ציבורי רב, על אף שהוא איש צעיר. רק בסוף השנה הנוכחית ימלאו לו .43 את יומו הראשון בכיתה אל"ף הוא לא זוכר. גם לא את המורה הראשונה שלו. סער למד אז בקיבוץ שדה בוקר. חמישה ילדים בכיתה. אבא שלו, ד"ר שמואל סרצ'נסקי, עולה מארגנטינה, היה רופא הקיבוץ.

"הזיכרונות שלי עד כיתה ד' הם מעטים," הוא אומר. "בעיקר אני זוכר שילד אחד פתח לי את הראש עם מוט ברזל. רבנו על משהו. אני זוכר שירד לי דם מהראש ושמו לי תחבושת גדולה. בואו לא נספר לעצמנו שהילדים שלנו בטוחים בכל מקום, וכשהם מגיעים לבית ספר, שם הם נחשפים לאלימות".
 

"אם טעית כשחינכת את הילד שלך לא להחזיר כשמרביצים לו? את שואלת אותי שאלה שהאינטרסים שלי בכל הנוגע אליה נלחמים אחד בשני. אני יכול להגיד שאנחנו משקיעים הרבה מחשבה באיך לשפר את המוגנות של הילדים בבתי הספר".

"אחד הרעיונות שאנחנו בודקים", הוא אומר, "הוא יותר נוכחות של מתנדבים בהפסקות. אנחנו מקצים השנה תשעה מיליון שקל למדריכים, להטמעת המדיניות החדשה, בדגש על בתי ספר שהם 'אדומים', יותר אלימים".

"הלכתי לכנסת ושיניתי את חוק זכויות התלמיד כדי לאפשר הרחקה מיידית של תלמידים לצמיתות, במקרים מסוימים. ברגע שהצבנו את נושא המאבק באלימות כאחד היעדים של המערכת בשנה הקרובה, את יכולה להיות הרבה יותר שקטה. לבן שלך תגידי שאם תהיה נגדו אלימות, שלא יפחד לומר את זה לא רק לך, אלא גם למורה. כדי שהטיפול בזה יהיה מיידי ותקיף".

ויקי ברק ושבתאי הלל. אלה המורים שרואה שר החינוך לנגד עיניו כשהוא חושב על בית ספר. ברק הייתה המורה שלו כשהגיע מהקיבוץ לבית ספר "ארן" בתל אביב. "רצינית," הוא אומר עליה. הלל היה מחנך. מורה להיסטוריה ואזרחות ב"תיכון חדש" שם למד סער בחטיבה ובתיכון.

"מורה סמכותי, אכפתי, שהיה שואג בקול." והייתה גם חנה רוזנצווייג, המורה לספרות. זאת שאמרה לסער, שהיה כבר אז פעיל פוליטי (בספר המחזור חשבו שיעמוד בראש תנועת "התחייה") משפט שהוא לא שוכח עד היום: "איך הומניסט כמוך נמצא בימין?".

"הייתי תלמיד טוב, לא הכי טוב," נזכר השבוע סער, "חזק בהיסטוריה, תנ"ך וספרות. פחות טוב במתמטיקה. עשיתי שלוש יחידות מתמטיקה לבגרות וגם בזה הייתי צריך להשקיע. לא הייתי הכי ממושמע, לא אהוב המורים, לא חנון. מקובל? אני חושב שכן. אבל קצת מצחיק אותי לדבר על עצמי במושגים כאלה." לא תמיד הכין שיעורי בית. גם לא העתיק. "אני זוכר את הרגעים האלה, הפחד שיעלו עליך," הוא אומר.

היה יו"ר מועצת תלמידים. מומחה למוזיקה. כולם שאלו ממנו תקליטים. בהפסקות היו הולכים ברגל לקיוסק שהיה אז בשכונת גבעת עמל, קונים לחמנייה ושוקו. "בדיעבד בית הספר מצטייר אצלי כחוויה נעימה. אולי הדחקתי. בטוח שהדחקתי. אני עדיין מתרגש כשאני מגיע לתיכון חדש. אני מרגיש שבחרתי נכון בזמנו. אם ילד צריך לאהוב את בית ספר? אני עכשיו נפגש עם מנהלי בתי ספר, בכל המחוזות. אני אומר להם 'זאת המשימה שלכם, להפוך את בית הספר למקום שהתלמידים אוהבים לבוא אליו".

מאז נכנס סער למשרד החינוך אומרים עליו שהוא חסיד של ה"אולד סקול." החזרת השיטה הישנה, משטר הברזל, לבתי הספר. יולי תמיר, קודמתו בתפקיד, הכריזה על הוצאת שיטת שינון הידע והכניסה במר קומה את ה"אופק הפדגוגי." תוכנית שמקדשת תהליכי חשיבה ופחות את הידע עצמו. סער לא ביטל את האופק הפדגוגי, אבל הוא בהחלט מחזיר את השינון.
 

בנוסף הוא מתכוון לשוב למקצועות הליבה. "זאת אשליה לחשוב שיהיה כמו פעם," הוא אומר. "העולם השתנה. אבל יש ממדים, במערכת שהגיעה למקום מאוד ליברלי, לחזור לערכים יותר שמרניים. כל התפיסה של 'בואו לא נציב דרישות קשות מדי' לתלמידים, שמתיישבת עם תרבות ה'בא לי' וה'מגיע לי,' אני פחות מתחבר לזה. האסכולה שמדברת על עולם ללא מבחנים. 'בואו נשחרר את הילדים מכל הלחצים, מכל החובות, בואו ניתן להם ליהנות.' 'לשנן זה פאסה, שיעורי בית זה פאסה. אמצעי משמעת זה בכלל סוג של משטרה'.

"ללמוד בעל פה זה דבר נכון", הוא אומר. "אני מדבר על שינון דברים קנוניים בתרבות שלנו. אצלנו למדו בעל פה שירים של ביאליק. למדתי שירת דבורה. חלק מהדברים האלה צריך להחזיר. שקלנו אם להחזיר את מבחני הבקיאות בתנ"ך, מי אמר למי ומתי - ובסוף החלטנו שלא. זה יגרום להשנאת יתר של התנ"ך על ילדים. אני מעדיף שילמדו תנ"ך דרך הרגליים, שיטיילו".

כל העונשים שהוא זוכר מתקופתו, אומר שר החינוך, "נגמרו." אותו עוד העמידו בפינה."להעמיד ילדים בפינה זה עונש שלא במקומו, לדעתי," אמר השבוע. "מסוג הדברים, כמו טירונות, שפעם נראו לך לגיטימיים. אתה עומד בפינה וזה נראה לך דבר טבעי, והיום אתה מסתכל לאחור ואומר 'רגע, איך עשינו את הדברים האלה?"

אם תלמיד מפריע באופן שיטתי, הוא כן חושב שצריך להוציא אותו החוצה. "לא ייתכן," הוא אומר, "שילד אחד יפריע ללימודים של כיתה שלמה ואי אפשר יהיה להוציא אותו. צריך להגן על שתי זכויות בסיסיות של כל תלמיד: ללמוד ולהיות מוגן. הזכות להתחצף נראית לי פחות חשובה. אחת הבעיות כרגע היא שמתוך כל שעת לימודים, הרבה מאד זמן הולך לשדה המערכה בין המורים לתלמידים".

"תפיסת עולם אולטרה ליברלית שפוגעת בחינוך ולא נותנת לא את התוצאות הערכיות ולא את התפוקות הלימודיות המצופות. ולא. זה לא שאני אומר 'קאט, זאת מערכת שבה החנונים יפרחו והיא תתאים רק למיעוט מצטיינים עם התנהגות ראויה לשבח.' אני גם אומר למערכת שאסור לנו לוותר על אף ילד".

אמא של שר החינוך, ברוריה, היא מורה לתנ"ך ולספרות. לפני כמה שנים פרשה לפנסיה. כשהם נפגשים, יש להם שיחות ארוכות. גם על חינוך. על מורים. כבוד המורה. "את ההידרדרות ראיתי דרך הסיפורים שלה," הוא אומר.

"אמא לימדה עולים באולפן וישראלים בבית ספר וראתה את ההבדלים. לא חייבים לקום לכבוד המורה כשהוא נכנס לכיתה. בתיכון חדש אני לא זוכר שקמו. הכבוד יכול לבוא לידי ביטוי בכל מיני דרכים, אבל זה חלק מהקניית ערכים".

עזוב רגע את תפקיד שר החינוך, ביקשתי מסער, תיכנס לנעליי. זה היה מאוחר בלילה. הימים האחרונים שלפני תחילת שנת הלימודים עמוסים בסיורים בכל רחבי הארץ. סער משתדל להיפגש עם כולם. מנהלים, מורים, בעלי תפקידים. הוא היה עייף. גם הלחץ התחיל לעשות את שלו. לו עצמו יש שתי בנות. שתיהן תלמידות בית ספר. הגר דולה עולה לכיתה י"ב בתיכון עירוני ד' בתל אביב.

הקטנה תהיה השנה תלמידת כיתה ז' בבית הספר לטבע. "אני זוכר שהייתי הולך עם הבת הגדולה, יד ביד, לכיתה אל"ף," אמר השר. "אני נזכר בזה אפילו בגעגוע. בחרדה, בחששות, באי הידיעה, בפרפרים בבטן."

מה הכי הפריע לך כשהיית סתם הורה, לא שר חינוך, רק אבא?

"הכי הפריע לי שאין לילדים רקע מינימלי ביהדות. לא לדעת איך נראה דף גמרא, מה זה כתב רש"י, מי היה הרמב"ם. דברים בסיר סיים על ההיסטוריה שלנו, חגים, קדיש. אני לא יהודי דתי, אבל אני כן אוהב מסורת." מהמקום הזה נולד עכשיו פרק שלם בחזון של השר.

הכנסת מקצוע חובה: תרבות ומורשת ישראל לתלמידים מכיתות ד' עד ט.' כולל יהדות ולימוד על מנהיגים מוכרים בציונות. אבא שלו, אמר השבוע, הגיע לארץ מארגנטינה. רובנו היינו ילדי מהגרים. בנים ובנות של אנשים שהסתכלו על הארץ הזאת אחרת. הילדים שלנו, אמר השר, חסרים את זה.

צריך לבחון פה את כל שיטות הלימוד , אמר לנו השבוע שר החינוך. עברו פה כנראה לשיטות לא נכונות. ילדים לא יודעים לקרוא. גם מבוגרים, יהודים וערבים, לא יודעים לקרוא כמו שצריך. החברה הישראלית לוקה בכל הנוגע לביטוי בעל פה ובכתב.

סער רוצה שבבתי הספר ילמדו יותר "שפת אם." עברית וערבית. זה יקרה כבר בשנת הלימודים הקל רובה. לפני כמה ימים הציע למנכ"ל משרדו תוכנית חדשה נוספת, "רגע של עברית." "כל יום ייפתח בדקה שבה ידברו בכיתה על שגיאה נפוצה." הרעיון של השר טרם התקבל.
 

הילד, אמרתי לשר החינוך, שולט במחשב. במשחק האהוב עליו הוא בורא עולם, משלב התא עד שלב החלל. יחד עם החברים שלו הם משחקים "סוני פלייסטיישן" ו"ווי." הם כבר יודעים מה זה אינטרנט. איך, אדוני השר, תוכל מערכת כל כך מיושנת ומקובעת, שעדיין מבקשת מאיתנו להביא לתחילת השנה "מחברת חגים" (עטופה באדום) ליצור אצלו עניין? מראש, אמרתי לשר, נגזר אולי על בית הספר להיות משעמם ושנוא. פער גדול מדי נפתח בין המורים לתלמידיהם.

"אני דווקא בעד מחברת חגים," אמר השר. "אנחנו לא רוצים שהעולם של הילדים שלנו יהיה רק של אינטרנט ומשחקי מחשב. אני כן חושב שאחת המשימות היום של מערכת החינוך היא לנסות להגיע לילדים בדרכים חדשות, לפעמים גם אחרות. ליותר ויותר בתי ספר יש היום אתרי אינטרנט. עדיין אנחנו רוצים שהל מערכת תחזק גם את הדברים ה'אנכרוניסטיים.' קריאה, למשל. בהחלט יש פער דורות.

"את יודעת מה", אומר השר, "לי אין מיומנויות מחשב שיש לילדות שלי. אני רחוק משם, ואנחנו כן רואים את החשיבות של זה ועושים את זה בהכשרה של מורים מבחינת מיומנויות מחשב. אבל אני מסתכל על זה כעל כלי עבודה, לא מעבר לזה. אני לא חושב שבכלל מישהו מהדור שלנו מסוגל להתמודד עם המיומנויות של היותר צעירים במחשב". 

"אני בא הביתה ורואה בדרך כלל את הבת הקטנה שלי במחשב. הרבה פעמים אני נעזר בה לכל מיני דברים שאני צריך. בשלב מסוים היא עזרה לי אפילו בשליחת מיילים, כשהייתי נתקע. אבל כמה שאנחנו חושבים שהמיומנויות הטכנולוגיות קריטיות, אנחנו לא יכולים להסתפק בהן".

הוא רוצה שהילדים שלנו ילמדו אנגלית מגיל צעיר. כיתה אל"ף. אפילו בגן. "כמה שיותר מוקדם," אמר השבוע. "זה צריך להיות יעד של המערכת. היום שליטה באנגלית זה מיומנות בחיים". ביום רביעי בבוקר  פרש שר האוצר את משנתו בועדת החינוך של הכנסת. הוא רוצה שיפור בהישגי התלמידים, אמר בוועדה, שיבוא לידי ביטוי בעלייה בחמישה מקומות בדירוג העולמי של תלמידי ישראל במקצועות המדעים והמתמטיקה.

ירה גבוה. ברור לו שבסוף יזכרו לו את ה"גרפים," לסער. לא משנה כמה תוכניות יכניס ויטמיע. על זה הכל יקום וייפול, אז הוא צריך תוצאות. אם בית הספר הוא רק בית חרושת לציונים, אמר לנו, זה לא טוב. אבל חיזוק נורמות של חריצות והשקעה לצד יותר שעות לימוד במקצועות המדוברים, בהכרח יביאו להישגים.

פה מגיע עניין ה"שילוב." ילדים עם צרכים מיוחדים. הפרה הקדושה של המערכת. "אחת הבעיות האסטרטגיות של המערכת," אומר שר החינוך, "זה שהיקף הילדים עם צרכים מיוחדים גדל בצורה קשה לתיאור. כולם פתאום עם צרכים מיוחדים. ואני לא מדבר רק על הפרעות קשב. גם היקף האבחונים של ילדים אוטיסטים קפץ בצורה מטורפת, והיקף העלויות הוא עצום. המערכת לא מצליחה לפגוש את הגידול בצרכים. זאת בעיה שאנחנו יושבים עליה. לא מבינים עדיין את ההיקף של העניין הזה, ואין לזה פתרונות קלים."

לפעמים הוא מרגיש כמו רב חובל בלב ים. אז נתפס בעיניו משרד החינוך כאונייה ענקית שהוא צריך להביא אל חוף מבטחים.  מאז הגיע למשרד, הוא אומר, הוא רואה את הבעיות יותר בבהירות מאשר קודם. אי אפשר להסיט את ההגאים בבת אחת, 180 מעלות, אמר השבוע, מצד לצד. זאת עבודה מורכבת, בכמה צירי מאמץ במקביל. השינוי יהיה איטי. כמו קודמיו, גם סער יודע שהמהפכה חיבת להיות גם בגזרת המורים.

"שינוי היחס החברתי למקצוע ההוראה," הוא אומר. נושא שכר המורים כבר בטיפול, אמר, אבל הוא מתכנן גם גיוס אקדמאים בעלי תואר שני להוראה, הכשרת מורים עתודאים והעלאת תנאי הסף למבקשים לעסוק בהוראה. צריך שיהיה היצע גדול יותר של מורים, כדי שהמערכת תוכל לבצע מיון. מורים כושלים יפוטרו. "אנחנו רוצים שהמערכת שבידה אנחנו מפקידים את הילדים שלנו תצליח מצד אחד," אמר.

"מצד שני, כולנו משתתפים בספורט הלאומי של 'לדרוס את המורים, ללעוס אותם ולצפות שהוראה תהיה המקצוע הכי נחשב בעיני הציבור.' זאת מערכת שיש בה הרבה ליקויים והמון מה לשפר, אבל אם לא נשנה פה דיסקט כחברה - אנחנו בבעיה."

אחת לשבוע הוא מלמד, כל פעם בבית ספר תיכון אחר בארץ. "גיליתי ש'להחזיק' כיתה יותר קשה מאשר לנאום את הנאום הכי חשוב שלך בכנסת," אמר השבוע. "זאת אפילו עבודה פיזית קשה."

יום אחרי שהטיל עליו הנשיא את הרכבת הממשלה, פנה נתניהו לסער והציע לו את משרד החינוך. סער יכול היה לסרב. פוליטיקאים מדברים על "קללת המשרד". שרים לא התקדמו ממנו קדימה. חברים וקרובי משפחה של סער אמרו לו שייקח תיק אחר. אבל סער בחר בחינוך.

"לא מסרבים לאתגר," אמר השבוע. "יכול להיות שיש לי עוד תקופה ארוכה בחיים הציבוריים. אבל אחרי זה עוד אולי אלך לתחום החינוך. כילד, זה לא היה בתחום החלומות שלי. זה נראה לי בצבעים מאד אפורים. היום אני לא במקום שהייתי פעם. אני מבין כמה מנהל בית ספר זה דבר חשוב."

תגיד כבוד השר, אני אומרת לו לפני פרידה, מה יהיה מבחינה חברתית. הילד הולך לבית ספר חדש. מה יקרה לו אם הוא לא ימצא חברים, אם לא יהיה לו עם מי לשחק בהפסקות, אם לא יבחרו אותו לקבול צה בכדורגל, אם פשוט לא יהיה לו טוב.

הוא צוחק. "אתן האמהות, אתן עם מיוחד. איזו שליטה יכולה להיות לך על זה? אני יכול להיות לחוץ לגבי דבר שיש לי עליו השפעה. דברים שאין לי עליהם שליטה, אני נהיה קצת פסיבי. אתן צוברות חרדות בהיקפים שאי אפשר להתמודד איתם."

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...