עוד יום במפעל: דילמות של מנהל בית ספר
יש כאן הורה שמאיים לפנות לערוץ 2 אם הילד שלו לא יעבור מי"א 6 לי"א 7. ותלמיד שגונב סלולרי. ומורה שמשתוקק לזמן איכות. ומנהל מתחרה ששואב תלמידים. ומשרד שדורש הישגים. דב אורבך מסביר מה זה להיות מנהל מפעל
ד"ר דב אורבך, בן 60, הגיע למערכת החינוך מהצבא. בתפקידו האחרון היה ראש מחלקת השכלה בחיל החינוך ומפקד פרויקט נערי מק"מ (נערי רפול). במשך שבע שנים ניהל את עירוני ה' בצפון תל אביב, שם יצא נגד האישורים על לקויות למידה, שתלמידים מבתים מבוססים מצליחים, לדבריו, להשיג לעצמם כדי לזכות בהקלות בבחינות. הוא אף נאבק באינטגרציה. לדעתו, "ילדים צריכים ללמוד על יד הבית". את שבח מופת הוא מנהל חמש שנים. נשוי למרים, דיילת אוויר בארקיע ואב לשניים - תומר, איש היי-טק, ומאיה, אדריכלית וסטודנטית למינהל עסקים בבוסטון. לא מוכן לחשוף את משכורתו, "בכל מקרה גובה השכר שלי לא ימשוך צעירים לנהל בית ספר".
באחד בספטמבר ציפי לבני תבקר בבית הספר. שבח מופת הוא משאת נפש של פוליטיקאים. בית הספר יעורר תשומת לב תקשורתית. ממוקם בדרום תל אביב, אבל על-אזורי. תלמידיו מגיעים מכל רחבי המדינה. לרוב התלמידים יש זיקה לברית המועצות, הם או הוריהם עלו משם. לפני שמונה שנים נהרגו שבעה מתלמידיו בפיגוע בדולפינריום. אחרי הפיגוע התארגן ועד פעולה לסיוע לבית הספר בראשו עומד יוסי ורדי, יזם היי-טק, וחברים בו בין השאר אילן בירן ועידו דיסנצ'יק. השילוב יוצר התעניינות תקשורתית.
"אני מתאר לעצמי שהלחץ של הפוליטיקאים לבקר בבית הספר יגבר בפתיחת שנת הלימודים", אומר אורבך. "זה הרגל כזה אצלם, לנו זה לא עושה רע, אבל ציפי לבני כבר תפסה את כיתות י"ב שהן הרלוונטיות לפוליטיקאים".
אורבך עצמו יעמוד בשער בית הספר ויקדם את פני תלמידיו. "אני עושה את זה רק בימים הראשונים גם כדי להכיר את התלמידים וגם כדי לראות אם יש להם זיק בעיניים או שהם מגיעים לבית הספר כבויים. אחר כך אני מעדיף לעסוק בניהול רציונלי, אני לא נסחף לדברים הדחופים, אלא קובע לעצמי אג'נדה של טיפול בדברים החשובים. מנהל לא יכול להיות מרכיב קבוע בקו הייצור במפעל. הוא צריך לראות אופק אחד קדימה".
סדר היום שלו מורכב מאין-ספור בעיות קטנות שדורשות טיפול מיידי. הקליינטים הדחופים ביותר הם התלמידים. "כמו בכל בתי הספר גם כאן יש גנבות. מנתונים שהגיעו אליי מתברר שמדי שנה נגנבים כמה מאות פלאפונים בבתי הספר. גונבים גם חפצים יקרים אחרים, עטים מיוחדים. אני עושה מכל גנבה אירוע חינוכי, עוצר את הלימודים ומבקש מהמורים שידברו על זה. אני גם לא מהסס להזמין משטרה".
האלימות בין התלמידים מעוררת תגובות דומות. "כשילד מכה מבחינתי זה כאילו השמים נפלו. אני עוצר את הלימודים, אוסף את הכיתה ומסביר לתלמידים שכך לא מתנהגים. אני לא יכול להגיד שאין בבית הספר אלימות, אבל הרמה נמוכה. אצלי לא היו דקירות או דברים מהסוג הזה, אבל תלמיד יכול לקום באמצע השיעור, לזרוק את הילקוט, לדבר בחוצפה למורים ולצאת בטריקת דלת".
את הלבוש הפרובוקטיבי הוא פתר לפני שנתיים כשהנהיג תלבושת אחידה. "הם יכולים לבחור חולצת טריקו בכל צבע שהם רוצים, אבל זו לא תהיה חולצת בטן וגם לא חולצה חשופה. לפני שהונהגה
לתלבושת האחידה יש מחיר, אומר אורבך. "אני אמנם פוגע בביטוי העצמי של התלמידים, אבל מחשוף עושה רע לכיתה. ילד שמתרכז בציצים פחות מתרכז בשיעור". מאותה סיבה, הוא אומר, אסורים בשטח בית הספר מחוות גופניות. "אסור לזוגות להתחבק ולהתנשק. אין אצלנו מצבים שתלמידה תשב לתלמיד על הברכיים והם יתנשקו. אני מסביר להם שמי שאוהב באמת לא צריך לעשות את זה בפרהסיה".
אורבך מאמין שבשטח בית הספר לא מעשנים סמים ולא שותים אלכוהול. "אנחנו לא מאפשרים לעשן סיגריות ולשתות בתוך בית הספר. הם עושים את זה במסיבות מחוץ לבית הספר, שם יש סמים אם כי הם לא ג'אנקים, אלא מעשנים מדי פעם גראס. שתייה זו מכה, התלמידים שלי שותים יותר מישראלים רגילים. נקודות המשבר הן בטיולים, שם אנחנו מגבירים את האכיפה".
בעיה נפוצה היא העדרות תלמידים מבית הספר. "בכיתות הגבוהות כשליש מהתלמידים נעדרים מבית הספר. כשקצת קר בחוץ הם לא יוצאים מהמיטה, ואת החומר אפשר למצוא באינטרנט אז בשביל מה לבוא. אני פותר את הבעיה עם סנקציות. מי שלא מגיע לשיעור בחינוך גופני לא ייכנס לשיעור פיזיקה".
ההורים הם לקוחות נוקשים לא פחות מילדיהם. "כשנכנסתי לתפקיד לפני חמש שנים, ועד ההורים פנה אליי בטון מתנשא והסביר לי שמורה מסוים לא יכול ללמד בכיתה י"ב, מפני שהוא לא מתאים להכין תלמידים לבגרות, ומורה אחרת לא מדברת יפה לתלמידים. אמרתי להם שהם לא יכולים להתערב. הורים מדברים לא פעם גם אליי וגם למורים בהתנשאות. לפעמים ההורים משכילים יותר מהמורים, מרוויחים יותר מהם והם מרשים לעצמם לדבר בצורה כזו. הורים מסוגלים לצעוק על מורה במסדרון לעיני כולם".
עד לאן זה יכול להגיע?
"יש הורים שמאיימים בהליכה לתקשורת. הייתה אמא שאמרה שיש לה חברה שהיא עורכת בערוץ 2, ואם אני לא אעביר את הבת שלה לכיתה מתאימה היא תלך לערוץ 2. אני לא חושש. רוב האיומים אלה הם איומי סרק. אני לא רואה את ערוץ 2 פותח את מהדורת החדשות עם הידיעה שתלמידה בשבח מופת לא עברה מי"א 6 לי"א 7. אני גם לא פחדן. יש לי פנסיה צבאית, אני לא אוחז בקרנות המזבח ואני לא שבוי של אף אחד".
התלונות השגרתיות יותר, אומר אורבך, הן מתי יחזירו שיעורים של מורים חולים, למה מורה התייחס לא יפה לילד, "ואז אתה צריך להיות אמפטי ולברר עם המורה מה קרה ולחזור להורה, וזה תופס המון המון זמן. יש הורים שדורשים לדעת למה הילד נענש, אני צריך לשכנע את ההורה שמה שהילד עשה הוא לא בסדר. אני ממליץ להורים להיות יותר נוקשים עם הילדים, לא להסס להיכנס לחדר של הילד כשהוא לא נמצא. תופתעו מה תמצאו שם, ועדיף שאתם תמצאו את זה לפני שהמשטרה תמצא".
יש הורים שחושבים שאם הילד לא ילמד חמש יחידות במתמטיקה השמים ייפלו. "גם אני התעקשתי שהילדים שלי ילמדו חמש יחידות במתמטיקה ושילמתי הרבה כסף למורים פרטיים, אבל היום אני חושב שעדיף לרדת לארבע יחידות ולהשאיר לעצמך זמן פנוי לדברים אחרים במקום להתאמץ ולהישאר בחמש יחידות. תעודת הבגרות בעיניי היא לא חזות הכל. ילד יכול להיות תוצר מוצלח של מערכת החינוך בלי שתהיה לו תעודת בגרות. בעיניי הרבה יותר חשוב שהוא יהיה בן אדם".
140 המורים הם גם כאב ראש לא קטן. תמהיל המורים בשבח מופת הוא ייחודי. כעשירית מהמורים הם בעלי תואר דוקטור, רק קצת יותר ממחצית המורים הם נשים, "יש פה לא מעט מורים שהגיעו מברית המועצות והם נמצאים בבית הספר לא כברירת מחדל, אלא מפני שהם באמת רוצים להיות מורים. הם אנשים דעתנים ומשכילים, ואני מרגיש מאוד לא נוח עם השכר שהם מקבלים. מגיעה מורה שמרוויחה 4,000 שקל נטו ואני דורש ממנה להישאר אחר הצהריים ולפעמים גם בערב, ואם היא לא יכולה להגיע אני נוזף בה, אבל איפה הפרופורציה?".
אם ההתנהלות בתוך בית הספר היא לא פשוטה, ההתנהלות החיצונית קשה לא פחות. "אנחנו עובדים בתוך מסגרת עירונית. בעירייה מחלקים משאבים, אנחנו תמיד רוצים יותר. זו הכותרת העיקרית של הדיאלוג בינינו". בתל אביב יש 22 בתי ספר תיכוניים. "יש בינינו מתח מובנה. אנחנו מתמודדים על אותו קהל של תלמידים. בעבר מנהלים התראיינו בתקשורת המקומית והשמיצו אחד את השני. כל השבט רקד סביב המדורה. עכשיו עברנו לשלב השני, לגרום למנהלים לפרגן אחד לשני".
איפה משרד החינוך בתוך כל זה?
"הקשר הישיר שלי הוא עם המפקחת שמגיעה לבית הספר אחת לחודש, אני מדבר איתה בטלפון כל יומיים. היא זאת שפותרת את בעיות הבירוקרטיה. הרבה מאוד אנשים במשרד החינוך שולחים טפסים שאנחנו צריכים למלא".
בניגוד לציפיות, אורבך מודה בגילוי לב שהוא לא עובד קשה מדי. "יש לי חמישה סגנים ולכל שכבה יש רכז, וכל שתי שכבות היא חטיבה. אמנם אני עומד בראש בית ספר שמנוהל בניהול עצמי ואם אין מזגנים בכיתות או חסרים מחשבים אני יכול להאשים רק את עצמי, אבל לא צריך לרחם על מנהל בית ספר. כשמורה אומר לי שיש עליו עומס גדול מדי אני חושב לעצמי איך הוא לא מתבייש, תקום שעה קודם, בצבא יש עומס עבודה, לא בבית הספר".
נא להמתין לטעינת התגובות
