מרק טווין, ציוני נלהב
הסופר האמריקאי שביקר פה ב-1867 כתב שהארץ הזו היא שממה וישימון. מה שאומר שאת כל היופי שבא אחר כך הביאו איתם הציונים
טוויין הגיע לארץ רכוב על סוס מכיוון סוריה ורכב דרומה. הוא ביקר במה שהוא מכנה תל דן, ירד בעמק החולה לכיוון הכנרת, ביקר בטבריה, בתבור, נצרת, עמק יזרעאל ודרומה על גב ההר לירושלים. והנה, כבר כאשר הוא מתאר את מסעו בצפון הארץ, נחשפים שקריו במלוא מערומיהם.
את החלק שכולנו יודעים כי הוא המיוער והפורה ביותר בארץ הוא מתאר כישימון. הוא מספר על שעות של רכיבה מצפון לכנרת, כאשר "בכל מרחב השממה סביבנו לא היה אפילו קמצוץ צל. .". זו , לדבריו, "ארץ לוהטת, צחיחה וקירחת".
אחר כך הוא חולף באתרים אותם הוא מייחס לסיפורי התנ"ך ואומר: "מחזות מסעירים כאלה אינם מתרחשים עוד בעמק הזה. לא תמצא כפר אחד ויחיד לכל אורכו, לא במרחק שלושים מייל לכל כיוון. ישנם שניים שלושה מאהלים בדואיים, אך לא ישוב קבע אחד. אפשר לרכוב עשרה מייל בסביבה זו ולא להיתקל אפילו בעשרה בני אדם". וכשטוויין מבחין בסימנים לעיבוד אדמה הוא מכנה אותם "חיזיון מרגש. . . מחזה נדיר בארץ הזאת".
אכן , שקר וכזב ציוני, אשר נועד להלום את האתוס הציוני נוסח השיר של אלתרמן בו נכתב: "נלבישך שמלת בטון ומלט ונפרוש לך מרבדי גנים, על אדמת שדותיך הנגאלת הדגן ירנין פעמונים". כאילו שאת כל השפע והיפעה שאנחנו רואים היום בנו הציונים.
"אין כמעט עץ ראוי לשמו בארץ ישראל"
טווין מגיע לשיאים חדשים כשהוא מתאר את הכנרת וסביבתה. לטענתו, בשנת 1867 היו בכנרת רק שתי סירות מפרש וסביבה עץ בודד אחד, גבעות קרחות וכמה בקתתות רעועות של בדואים. זהו כמובן שקר שלא יעלה על הדעת, שהרי העם הפלסטיני הוא שאכלס בהמוניו את פלסטין מקדמת דנא, עוד מימי הכנענים שהם אבות הפלסטינים.
טוויין מסלף גם את דמות החיים האנושיים שמצא. בעיניו, הערבים חיים ב"זוהמה ניוון ופראות", ואפילו הבירה הקדושה אל קודס שרויה כולה ב"בלויי סחבות, עוני, דלות וזוהמה". לדבריו , הבתים בישובים הערבים הם בצורת ארגז מכולת ועל הקירות שלהם מרוח "פרסקו מיוחד של גללי גמלים".
מבחינת טוויין זו הארכיטקטורה והקולטורה של פלסטין בזמנו, כאילו את כל הקולטורה
והארכיטקטורה הביאו היהודים הקולוניאליסטים מהארצות מהן היגרו.
לטענתו גללי הגמלים נאספו כחומר בעירה כי "אין כמעט עץ ראוי לשמו בארץ ישראל". כאילו שכל יערות הקרן הקיימת, שנטעו, כמובן, על ידי הפלסטינים עוד בשחר ההיסטוריה, לא היו קיימים בזמן מסעו.
מה שבעצם מנסה הציוני טוויין לטעון, בלשונו המושחזת ומטרתו המתוחכמת, הוא שהכל החל כאן מאז מה שמכנים העלייה הראשונה, מייד אחרי מסעו. ברור מילקוט הכזבים שלו שהארץ הפורה הזו, המיושבת, המעובדת ומיוערת, שיש בה כלכלה משגשגת, שהיא מובילה בהיי טק, במדעיים ובאקדמיה, כולה מעשה היהודים אחרי 1867. זה חייב להיות שקר וכזב, שאם לא כן מה ישאר מהנרטיב הפלסטיני ומהאנטישמיות המודרנית?
נא להמתין לטעינת התגובות
