נתיבי הרעש: מעל הכביש, בלי מזגן
בזמן ששכניה של אילנה נמצאו זכאים למיגון אקוסטי ומיזוג, היא ממשיכה לסבול מערפיח ורעש אלים הבוקע מהכביש הסואן. נתיבי איילון הם הנוף הנשקף מחלון ביתה. ביורוקרטיה ישראלית ונוהל לא סביר, מונעים ממנה לחיות בשלווה. מי יציל את הבית שלי? – על גורלם של תושבים המוצאים עצמם חסרי אונים חשופים למפגעים סביבתיים על מפתן ביתם
אילנה, ניצולת שואה אשר נולדה בגטו וגדלה כילדה אופטימית, מצאה עצמה דווקא כאן חסרת אונים אל מול העוול המתמשך שנגרם לה, באין שומע ומאזין לשוועתה. בצר לה, פנתה אילנה לתחנת הקליניקה לסיוע משפטי של אוניברסיטת בר אילן, באיזור מגוריה, על מנת שתסייע לה במצוקתה. הקליניקה, בהנהלתה של עו"ד יעל אדורם, מבקשת להיות לפה לאנשים שזכויותיהם נרמסות וידם אינה משגת לממן שירותים משפטיים, וזאת באמצעות פעילות לימודית ושליחותית של סטודנטים בפקולטה למשפטים.
חלון ביתה בקומה השנייה. השכנים מצוידים במזגנים. צילום: יהודה גינדי
תנאי להיתר לסלילת נתיבי איילון היה גיבוש נוהל מיגון אקוסטי דירתי, מתוך ידיעה ברורה שסלילת הכביש תגרום נזק ישיר, ממשי וקשה לדיירים המתגוררים בדירות הגובלות בכביש. לפיכך, נתיבי איילון, בתיאום עם המשרד להגנת הסביבה, גיבשו נוהל שנועד להפחית מפגעי רעש לבתי מגורים לאורך הכביש. הנוהל מתבסס על קריטריון רעש , שגובש על ידי הועדה הבין-משרדית לקביעת תקני רעש מכבישים בשנת 1999. דירה בה נמדד רעש העולה על הקריטריון (היינו מעל 67 דציבלים) – זכאית למיגון. יודגש כי בעת גיבוש הקריטריון, נותרה במחלוקת המלצה בדבר אפשרות להפחתת הקריטריון לערכים נמוכים יותר. אולם, עשר שנים מאוחר יותר, נותרה ההמלצה כאות מתה, ולא נבחנה אפשרות לשינוי הקריטריון, חרף הידיעה הברורה שמן הראוי והנדרש לעשות כן.
על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, ישראל מהווה חריג , בהיותה המדינה השנייה אחרי יפן בה אחוז התושבים החשופים לרעש מעל 60 דציבלים הוא הגבוה ביותר. לעומת זאת, ברוב מדינות העולםרמת הרעש המקסימאלית אותה משתדלים לא לעבור היא 60 דציבלים.
על פי הנוהל, דירה שנבדקה ולא עומדת בקריטריון, תוכל לערער על אי זכאותה לוועדת ערר. אולם על מנת שהערר יתקבל, רצוי מאוד שהעורר יציג לוועדה מדידה פרטית חלופית שבוצעה מטעמו (ומכספו), על ידי מומחה בתחום. זאת על אף שבית המשפט העליון קבע בעבר, כי לא ייתכן שאדם יעסיק מומחים, העולים בממון רב, על מנת להוכיח מצוקתו. שכן אם כך, יהיה הוא חסר הגנה וחסר אונים לתבוע ולהוכיח רעש, המטריד את מנוחתו והמסכן בריאותו.
התרחיש האמור יוצר מצב אבסורד לחלוטין: על המדידה העצמאית לשקף נתונים הסותרים את תוצאות מדידות חברת נתיבי איילון. הסכום שיושקע בבדיקת מומחה עצמאית יהא גבוה מעלות מיגון פרטית על ידי העורר, אך לא יבטיח הכרה בזכאותו לחבילת מיגון על ידי וועדת הערר. בכך הופך למעשה דיון בערר, לכמעט חסר סיכוי עבור העורר, לפחות ככל שמדובר בתושבים העניים הרבים הגובלים בנתיבי איילון.
התוצאה עגומה, נפגעים שמצבם הסוציו-אקונומי מאפשר להם, ימגנו את דירתם באופן עצמאי. ומנגד, זכויותיהם של נפגעים שמצבם הכלכלי אינו מאפשר להם ביצוע בדיקה חלופית, לא כל שכן מיגון עצמאי, ימשיכו להרמס יום יום. חלק מהנפגעים אף אינם יודעים כי לזכותם עומדת האפשרות לפנות לוועדת ערר, חלקם הגישו ערר שנדחה, ולבטח אין ידם משגת לממן שירותי עורך דין לצורך ייצוג הולם בוועדה.
וכרגיל, מי שנפגע מההסדרים שגובשו ונותר ללא מענה הן האוכלוסיות החלשות, ביניהן חולים, קשישים, נזקקים, חסרי כלים וכוח להתמודד מול המערכת רבת הנהלים והפרוצדורות.
הנוהל אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות יסוד בדיני נזיקין של צדק חלוקתי וצדק מתקן: כך, בעוד אזרחי המדינה וחברת נתיבי איילון מפיקים תועלת מהשימוש בכביש, עלויות הרעש והערפיח מוחצנות על מי שלא הוכר כזכאי למיגון, אך ממשיך לסבול בכל רגע ורגע בחייו.
חלון ביתה של אילנה, אל מול הכביש. צילום: יהודה גינדי
דירתה של אילנה ממוקמת בסמוך לכביש ונבדקה בהתאם לנוהל. אולם, לטענת נתיבי איילון אילנה אינה זכאית לחבילת מיגון מאחר והמדדים שנמצאו בדירתה נמוכים מעט מהקריטריון, אך עדיין עולים על 60 דציבלים והינם בבחינת רעש בלתי נסבל. הנוהל חוטא למציאות המרה ולרציונאל – פיצוי הדיירים הנפגעים – שבבסיסו. אין ספק כי על הנוהל לתת מענה למצוקתה של אילנה הסובלת סבל תמידי מרעש וערפיח ושידה אינה משגת לממן מיגון באופן עצמאי. הקליניקה לסיוע משפטי, ביקשה להעלות את מצוקתה של אילנה, כאדם פרטי, וככזו המשקפת ציבור שלם של נפגעים, לדיון בועדת הערר והגישה בשמה ערר שנדון בפני הוועדה.
מהדיון ומקריאת החלטת וועדת הערר בעניינה של אילנה, מתחזקת התחושה כי וועדת הערר משמשת עלה תאנה בלבד. דחיית הערר התבססה על שיקולים טכניים גרידא בשל אי ביצוע מדידה חלופית עצמאית מטעם אילנה ולא ניתן הסבר מספק להבדלים בין דירתה של אילנה לדירות שכניה. ניכר כי לא הופעל שיקול דעת החורג מהקריטריון הקבוע בנוהל היבש, חרף מצוקתה של אילנה הזועקת לשמים.
יתרה מזו, חרף סמכותה הנרחבת של וועדת הערר לבחון את מכלול השיקולים והנסיבות שחברו יחד במקרה של אילנה: הרעש והערפיח הבלתי נסבלים מחד, ומצבה הבריאותי והכלכלי הקשה מאידך, בחרה הוועדה לקבוע כי אין זה מסמכותה להפעיל שיקול דעת נוסף על זה של נתיבי איילון.
הקליניקה רואה לחובה משפטית וציבורית להעלות לדיון משפטי פומבי, את הפגמים בהחלטת וועדת הערר והתנהלותה. מן הראוי כי עין שיפוטית ומקצועית תבחן את הנושא לעומקו על מנת שציבור הנפגעים, שאוויר נקי כבר לא יוכל לנשום לעולם, יוכל למצער לקבל פתרון מינימאלי כדי להקל על סבלו המתמיד, לחיות בתנאי שקט ושלווה יחסיים ולזכות לקיום בסיסי בכבוד. זהו מקרה מבחן שעשוי להשליך על נזקים רבים וקשים שנגרמים לדיירים הגובלים בכבישים ובמחלפים אחרים חדשות לבקרים.
עו"ד יעל אדורם היא מנהלת הקליניקה לסיוע משפטי בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר אילן ושני לוי הינה סטודנטית בקליניקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
