הפשיעה בישראל: האם באמת חלה עלייה?
האלימות הקשה גוברת, יש יותר סכינים ברחובות, אולם מבט לנתוני המשטרה מצביע דווקא על מגמה מעודדת של ירידה במרבית סוגי העבירות

למרות עלייה הדרגתית במספר התושבים בישראל, הפשיעה המדווחת נמצאת בעשר השנים האחרונות במגמת ירידה. 456 אלף תיקים נפתחו ב-1999, לעומת 357 אלף ב-2008. עם זאת, ייתכן גם שהדבר מצביע על ירידה בפניות הציבור למשטרה - ולא בהכרח על ירידה בפשיעה. גם במדדי המשטרה של שיעור עבירות אלימות לכל אלף איש יש ירידה משמעותית בשנים האחרונות.

לדברי פרופ' אריה רטנר, ראש המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה באוניברסיטת חיפה, מבט במדד של מקרי אלימות אכן מצביע על מגמת עלייה מתונה יחסית לאורך 30 השנים האחרונות, אולם במקרי רצח וניסיון לרצח מסתמנת מגמת ירידה בשיעור המקרים. "למרות שכל מקרה הוא נורא בפני עצמו, אני חושש שאנחנו ממהרים לנקוט בצעדים, שאני לא בטוח שהם הנכונים", אמר.

תופעת הסכינאות עולה בקנה אחד עם העלייה בתקיפות – המשטרה חושפת מדי שנה יותר ויותר מקרים של נשיאת סכין בניגוד לחוק. יותר מעשרת אלפים מקרים כאלה נרשמו בשנת 2008 - עלייה של שבעה אחוזים מהשנה הקודמת.
בשנת 1999 נרשמו רק 2,862 תיקים של נשיאת סכין. גם בעבריינות נוער נרשמה עלייה של ארבעה אחוזים בין 2007 ל-2008. למעלה מ-34 אלף תיקים של עבריינות נוער נפתחו בשנה שעברה. עם זאת ארבע שנים קודם, ב-2004, נרשמו יותר מ-42 אלף תיקים כאלו.

במקרי
גם בעבירות מין חמורות נרשמה ירידה בין 2007 ל-2008 – בהיקף של חמישה אחוזים. בעבירות אלימות קלה נרשמה ירידה של ארבעה אחוזים, אך עדיין מדובר ביותר ממאה אלף תיקים בשנה.
בחישוב של שיעור עבירות האלימות לאלף נפש בישראל הירידה חדה במיוחד מ-2003, אז על פי המשטרה נרשמו 11.2 מקרים לאלף איש. עד 2008 צנח המספר ל-4.7 מקרים לאלף איש בלבד.
ביחס לשיעורי הפשיעה במגזר הערבי אמר החוקר רטנר, כי "מהמחקרים שלנו עולה כי שיעור העבירות האלימות במגזר הערבי גבוה פי שלושה מייצוגו בחברה הישראלית. לא נוח לאף אחד לדבר על הנתון הזה, אבל הוא חייב להדליק נורה אדומה".
מנתוני מחקריו של רטנר עולה כי שיעור עבירות האלימות במגזר הערבי גבוהים בהרבה משיעורם באוכלוסייה. בעוד שלאורך השנים אחוז הערבים מעל גיל 19 מקרב כלל האוכלוסייה עומד על כ-15 אחוז, שיעור תיקים בעבירות שנפתחו נגד ערבים מגיע ל-42 אחוזים – כמעט פי שלושה מייצוגים באוכלוסייה הישראלית".
"אנחנו צריכים לשאול מאיפה הדברים באים. האם מדובר בסממנים תרבותיים או שמא מקיפוח או מצוקה, וכמובן לטפל בכל אחת ואחת מהנקודות הללו", הוסיף פרופ' רטנר.