אין הבדל בין חייל המוכר נשק לעבריין ערבי, ובין איש עסקים/ציבור התומך בנסיגה לאומית תוך הבטחת רווח אישי דרך העולם הערבי.

כשאני הייתי ילד לא הייתה כזאת אלימות - היינו משחקים ברחובות בחופש הגדול עד אמצע הלילה, היו ערסים אבל הם פחדו להרים את הראש כי היו מדורניקים על אזרחי שפוצצו אותם מכות באופן רנדומלי.

ואז הגיע אסון אוסלו.... שלום מתהווה עם הפלסטינים הוחלף בהסכם שלום (=מלחמה במזה''תית מדוברת), והמשטרה נאלצה להפנות כוחות רבים לטיפול ב''קרבנות שלום'' כאלה ואחרים. האינתיפאדה השנייה, אותו סיפור - נסיון של בעלי הון אינטרסנטים לכפות שלום מלמעלה הביא למלחמה, ואז כבר המשטרה הייתה כל כולה שקועה בשטחים. למי היה זמן להתעסק עם גברת שרה השכנה, יש מחסומים להקים, מבוקשים לעצור... שורה תחתונה - מאמצע שנות ה-90 אין משטרה בישראל.

ראה קין והבל

אם יש 3 מקרי רצח בשנה אז האלימות בינונית? ואם יש 4 אז האלימות קשה? כמות מקרי הרצח לא מעידה יותר ממה שקצה הקרחון מעיד על ה-90% שנמצא מתחת למים.

האמת היא שתחושת חוסר בטחון לא נובעת ממעשי רצח - היא יותר נובעת מכתובות גרפיטי, חלונות שבורים, לכלוך ברחובות - ובעיקר מערסיזם (בריונות). כשאני הולך ברחוב ומישהו זורק הערה גסה לבת-זוגי - הארוע הזה לעולם לא ידווח, אבל תחושת הבטחון שלנו תרד פלאים. כשאני יודע שאם יפרצו אלי לדירה באמצע הלילה עדיף לי להתעמת עם הגנבים (או עם חברת הביטוח) מאשר לקרוא למשטרה - אז גם הארוע הזה לא ידווח, אבל אני אשן פחות טוב בלילה. וזה בדיוק מה שמחקר הארוורד (שמיוחס לג'וליאני שאימץ אותו) קבע ב''תאוריית החלונות השבורים'' - שחשוב יותר למגר את העבירות הקלות המשפיעות על איכות החיים, ובכך גם מונעים עבירות קשות יותר.

עצה לחיים - אם כואב לך הגרון, והרופא אומר שאין לך כלום - חפש רופא אחר. רק אתה יודע מה כואב לך ואיפה - ואנחנו יודעים בדיוק שסרטן האלימות מתפשט בגופנו, גם אם לא רואים אותו ברנטגן המשטרתי.