"בחיים לא חשבתי שאהיה מובטל"
300 עובדי מפעל המזגנים של תדיראן התבשרו כי פס הייצור יועבר לסין, ובסוף השנה הם יישארו ללא עבודה. שלושה מונולוגים על כעס, עצב וחששות
עובדים במפעל תדיראן קרייר בעפולה. מימין: מרק חי, סעידה עאטף ויוסי שאטו צילום: יגאל לוי
מרק חי, בן 57 מעפולה, אב לחמישה ילדים, עובד בתדיראן 17 שנה.
"אשתי לא עובדת ואני המפרנס היחיד. אני עובד בתדיראן 17 שנה. יצאתי להפסקה בגלל סיבות בריאותיות שמנעו ממני לעבוד, אבל חזרתי למפעל לפני ארבע שנים. אתה יודע מה זה? זה בום!. תדיראן זה הלב של עפולה. סגירת המפעל זה כמו אדם שמת. אם לא זה, איפה נעבוד? אבטלה זה לא פתרון.
"כשלא עבדתי בגלל שהייתי חולה זה היה סיוט. הייתי רב עם המשפחה, והילדים היו אומרים לי
'אבא, תביא לנו אוכל'. הייתי בוכה ואומר להם 'מאיפה אני אביא לכם אוכל, מאיפה? אני לא עובד!'. עכשיו הסיוט חוזר אליי. אמרו לנו שזה בגלל סין. אבל אני מה אכפת לי סין? אני רוצה להתפרנס בישראל. המפעל טוב, המשכורת בסדר. מי יקבל אותי בגיל שלי לעבוד? אפילו לנקות מדרכות לא ייקחו אותי. אתמול היה לי יום נישואין ובמקום לשמוח רק בכינו בבית. זה הפך ליום אבל".
יוסי שאטו, בן 42 מעפולה, אב לארבעה, עובד בתדיראן 16 שנה.
"חצי שנה לפני שהתחתנתי התחלתי לעבוד כאן. צמחתי עם המקום הזה ושרדתי הכל. לא היתה לי עבודה אחרת בחיים. תמיד כשראיתי אנשים מובטלים הייתי מרחם עליהם, ובחיים לא חשבתי שאני אהיה כמוהם. שאני אהיה מובטל?! כאילו נחתה עלינו פצצה מאז שהודיעו שהמפעל נסגר. זה הלם. אתה יודע, עובדים כאן עולים מאתיופיה, שאת העברית שלהם למדו במפעל. התחלתי כבר לחשוב מה אני אעשה בעתיד. אני מחפש עבודה אבל כרגע אין כיוון. הלוואי שיהיה נס והמפעל יינצל אבל אין הרבה תקוות".
סעידה עאטף, בן 37 מכפר זרזיר, אב לשלושה, עובד בתדיראן 10 שנים.
"אתה יודע מה זה בשבילי תדיראן? זה הבית הראשון שלי. כאן החברים הכי טובים שלי. במשפחה שלי לא מאמינים לזה שאני הולך הביתה. אשתי דואגת ואמרה לי אתמול 'מה נעשה? ממה נחיה?'. הכל עובר לסין והמדינה אשמה בכך. אם מישהו בממשלה שומע אותנו - ראש הממשלה צריך להתערב מייד ולהציל את המצב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם