מי מפחד מפצצת אטום?

מדיניות העמימות מעולם לא ענתה על השאלה האם ישראל צריכה או לא צריכה נשק גרעיני, האם הוא באמת מגן עליה ומה הן הסכנות הסביבתיות של כור גרעיני שאין עליו שום פיקוח חיצוני

שרון דולב | 5/8/2009 15:49 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
לפני 64 שנים הטילה ארצות הברית את פצצת האטום הראשונה על העיר הירושימה שביפן. שלושה ימים לאחר מכן הטילה פצצה נוספת על נגסאקי. הייתי רוצה להאמין שהאמריקאנים לא הבינו אז את ההשלכות הנוראיות של הטלת פצצה גרעינית. כנראה שאז באמת לא הבינו. מאות אלפי הרוגים, עיר חרבה, משפחות שנעלמו, אנשים שהפכו, מילולית, לצל אך גרוע מכך, אם יכול להיות גרוע מכך, העובדה שעד היום הפצצה ממשיכה להרוג. כיום, ידוע שמעבר להרוגים, להרס ולקרינה, מלחמה גרעינית שבה יהיה שימוש בכ-100 פצצות, יגרום לעידן קרח קטן ולכמיליארד מתים מרעב.
מחאה של גרינפיס נגד הגרעין. היום בת
מחאה של גרינפיס נגד הגרעין. היום בת"א צילום: גוני ריסקין

מלחמה שבה ישתמשו בכ- 500 פצצות, תגרום לעידן קרח של כעשר שנים ולסופה של האנושות כפי שהיא. בכל זאת, המשיכו המדינות המחזיקות בנשק גרעיני במרוץ חימוש מטורף שעומד כיום על 26 אלף פצצות גרעין. בלחיצת כפתור ניתן כיום להשמיד את האנושות מספר רב של פעמים.

נשק להשמדה המונית הוא נשק המכוון אך ורק כלפי אזרחים, לא כלפי צבא או חיילים. עובדה זו והעובדה שההשלכות של שימוש בנשק גרעיני, בכל מקום בעולם, ישפיעו על כולנו, הופכות את המאבק בגרעין לזכות של כל אדם ואדם, אם לא לחובה.

בישראל, שלה על פי פרסומים זרים, נשק גרעיני, אין דיון כזה. אנחנו מדברים על איראן כל הזמן, מפחדים מאיראן כל הזמן ומצליחים לא לראות את הגרעין הישראלי. הפחד מפני איום קיומי, משתיק אותנו. העמימות משתיקה אותנו ואיזשהו חוסר יכולת חברתית שלנו לבקר באמת את מדיניות הביטחון של ישראל משתיקה אותנו גם היא. אנחנו מאמינים, שדיבור או שיח או אפילו, חס מלהזכיר, ביקורת על תוכנית הגרעין הישראלית, יסכן אותנו.

בזמן שהעמימות אמורה הייתה לכסות אך ורק את השאלה אם יש או אין לישראל נשק גרעיני, היא מעולם לא הייתה אמורה
לכסות שאלות כמו האם ישראל צריכה או לא צריכה נשק כזה, האם הוא מגן עליה או אולי גורם למרוץ חימוש אזורי או על הסכנות הסביבתיות של כור גרעיני שאין עליו שום פיקוח חיצוני, גם אם פיקוח ישראלי.

יום השנה להירושימה הוא היום בו גם אזרחי ישראל צריכים להצטרף לקריאה של אזרחים בעולם כולו, לפירוק העולם מנשק להשמדה המונית בכלל ונשק גרעיני בפרט. הוא היום בו אנחנו צריכים לשאוף שאף עיר בעולם, לא תהיה הירושימה או נגסאקי. לא תל אביב, לא איסטנבול וגם לא טהרן.

כן אנחנו מפחדים. כל יום מזכירים לנו את ההתקדמות האיראנית. אבל באותו הזמן גם מסבירים לנו שכנראה אין דרך "לחסל" את תוכנית הגרעין האיראנית.

זה לא נכון. ישנה דרך. שכנוע.  איראן צריכה להסכים להפסיק את תוכנית הגרעין שלה. בשביל זה צריך משא ומתן. קרוב לוודאי שהדרך היחידה לשכנע את איראן לוותר, היא להצטרף ליוזמה של נשיא המדינה היחידה שהשתמשה עד כה בנשק גרעיני נגד מדינה אחרת. להצטרף ליוזמה של הנשיא אובמה, להפוך את האמנה לאי הפצת נשק גרעיני לאוניברסאלית באמת ולהתחיל לדבר על עולם ללא גרעין. עולם בטוח יותר לכולנו.

הכותבת היא מנהלת מאבק פירוק נשק גרעיני בגרינפיס
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

צילום: .

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים