להפריט או לא להפריט? לא זו השאלה
בשוק התקשורת זה עבד, בכביש האגרה קצת פחות. הפרטת קרקעות? כן אם יועברו באמת לאזרחים, לא אם ימכרו ליזמים
ואולם גם אלה וגם אלה רוצים לקבל שירות יעיל וזול – וזו השאלה האמיתית שצריכה להישאל בקשר להפרטה של שירותי המדינה: האם היא נותנת לנו – האזרחים – שירות טוב יותר וזול יותר מכפי שהיה בעת שהשירות לא היה מופרט.
התשובות לא אחידות: בשוק התקשורת, לדוגמה, מחירי שיחות הטלפון - גם השיחות המקומיות וגם השיחות לחו"ל - הוזלו בצורה משמעותית מאז שהשוק נפתח לתחרות, ואיכות השירות של חברות הטלפון השתפרה פלאים. מאידך, אם בוחנים, למשל, את השירות שמקבלים מכביש 6 (שכידוע הופרט) – מגלים שאפשר לחכות שעות עד שמישהו ירים שם את הטלפון. חוסר האחידות נובעת מסיבה פשוטה: המפתח למחיר זול ולשירות יעיל איננו הפרטה אלא תחרות. לשירות המשלוחים של רשות הדואר (שלא הופרטה) יש תחרות, ולכן
הם מציעים מחיר אטרקטיבי ושירות מעולה. לחברת מקורות (שגם היא לא הופרטה) אין תחרות, ולכן הם מוכרים לנו מים במחיר יקר מאוד.
את הדבר הזה צריך לזכור היטב, כאשר דנים בהפרטה המתוכננת של קרקעות המדינה. אם ההפרטה הזו היתה מעבירה באמת את הבעלות על הקרקעות לאזרחים בצורה שווה והוגנת – לדוגמא בדרך של הגרלה – הייתי תומך בה, מאחר ואין שום הצדקה שפקידי ממשלה יקבלו משכורת רק בשביל לנהל עבורנו נכסים ששייכים בעצם לנו. ואולם, הצעת החוק המדוברת של נתניהו מדברת על מכירת קרקעות ליזמים, שיהיו רשאים לשווק לאחר מכן את הקרקע לציבור.
כאן מתחילה הבעיה – מאחר והעברת נתחים גדולים של הקרקע ליזם הופכת את היזם למונופוליסט על השטח, ומונופול – מטבע הדברים – מציע מחיר יקר (עיין ערך: מים) ושירות גרוע (עיין ערך: כביש 6). לכן, אם ברצוננו להוזיל את מחירי הדירות והמגרשים לבנייה, ולהעביר את קרקעות המדינה מידי פקידים אוכלי חינם לידי האזרחים – שתי מטרות ראויות – עלינו לתכנן אחרת את ההפרטה, ולוודא שקרקעות המדינה יימסרו בחלקים קטנים ושווים לכל תושב. רק במצב כזה יתפתח שוק חופשי ותחרותי, שיוזיל את המחירים.
נא להמתין לטעינת התגובות
