בניגוד לדוגמא שנתת (כביש 6), כאן לא יהיה שחקן יחיד. לכן ההשלכה מן הדוגמא שנתת למקרה דנן פסולה מיסודה.

הצעת החוק מוכרת קרקע ליזמים, מה שבוודאי יגרום להרבה אנשים עם הון לזהות הזדמנות עסקית ולקנות קרקעות, וכך קיבלנו יותר יזמים וממילא יותר תחרות.

מעבר לכך, הגדלנו את ההיצע בעוד הביקוש נותר על כנו - כל סטודנט לשנה א' בכלכלה יגיד לך שהמחיר חייב לרדת.

באופן אובייקטיבי, השילוב של הגדלת התחרות וההיצע, בוודאי ובוודאי שיוביל לירידית מחירים ולשיפור השירות.

השאלה המרכזית היא קודם כל שאלה ערכית. מה זה אומר מבחינה מהותית שהאדמות לא יהיו יותר בבעלות העם (וכמובן שיגיעו במהרה לבעלות האלפיון העליון). זה ייצור כאן פערי מעמדות עצומים, ואף סביר שיעלה את מחיר הדירות בעקבות המונופול של 18 משפחות עם אינטרס משותף [כסף...] על הקרקעות.
השאלה השנייה היא כמה זה יעיל. אבל רק אחרי שנענה על הראשונה נוכל להתפנות לשנייה.
חברי הכנסת, אל תסכימו להפרטת הקרקעות! הצביעו נגד!!!

ההמולה הפוליטית והתקשורתית סביב הרפורמה המוצעת ע'י הממשלה במינהל מקרקעי ישראל היא ''מהומה על מאומה''
כל מי שיעיין בפרטי הרפורמה ימצא שאין בה יותר מאשר הצעת ייעול שאמורה מחד להקל על האזרחים במגעיהם עם פקידי המנהל ומאידך לשחרר את מנגנון המינהל מעיסוק בבירוקרטיה מיותרת.
אלא שביבי נתניהו החליט מטעמים שאינם ברורים אפילו לו עצמו, לקחת הצעת ייעול מינהלית רגילה, ולנפנף בה כאילו היתה זו מהפכה אגררית היסטורית,וכך הצליח ''להוציא את העניים'' הן למתנגדיו באופוזיציה והן
''לבעלי העקרונות '' בקואליציה.
הפוליטיקאים שהחליטו להתנגד לרפורמה שלפו בדרמטיות דגלים אנטי מהפכניים מלווים בסיסמאות אינפנטיליות ואלה גורמים לדעתי לרחם על עצמינו על כי זו רמת המנהיגים שבחרנו, וגרועמכך, זה גם מלמד כיצד מנהיגינו מעריכים את רמת האינטליגנציה של אלה שבחרו בהם.