ההפקרות הסלולרית של משרד התקשורת
"נמאס כבר מהשטויות האלה עם הקרינה, עם ישראל רוצה לדבר בסלולרי", אומרים במשרד התקשורת. המשרד מתייצב על רגליו האחוריות, בעוד חברות הסלולר משקיפות על המהומה מהצד וצופות בהנאה איך משרד ממשלתי עושה עבורן את העבודה
השאלה העיקרית היא איזה אינטרס אנחנו רוצים שיעצב את פני הסביבה הזו: הרווח של חברות הסלולר, או הצורך להגן על הציבור מפני קרינה לא חיונית. העמדה של משרד התקשורת גובלת בהפקרות ציבורית: לפי השקפת המשרד, חברות הסלולר מוזמנות להציף את בתי ישראל במערכות תקשורת סלולריות, על אף שאפשר לקבל בדיוק את אותו שירות מהמערכות הקוויות הקיימות.
המשמעות: יהיה צורך להקים אלפי אנטנות נוספות ולהגדיל משמעותית את סך הקרינה שאנחנו סופגים באוויר הפתוח. את כל זה מצדיק משרד התקשורת בשם עקרון "הניטרליות הטכנולוגית" - כלומר זכותו של הציבור לבחור את הטכנולוגיה המתאימה לו מתוך המגוון הקיים. רק שבעוד כל אדם עושה את השיקול הפרטי שלו, תפקידה של ממשלה הוא לראות את התמונה הכוללת, ובתמונה הכוללת חופש הבחירה המדומה
הזה טומן פוטנציאל הרסני.
דברים שאמרו בסוף השבוע גורמים במשרד התקשורת מעידים על הלך הרוח הלא אחראי המנשב שם. "נמאס כבר מהשטויות האלה עם הקרינה", אמר גורם במשרד, "עם ישראל רוצה לדבר בסלולרי, והמשרד להגנת הסביבה חושב שהוא יכול להגיד לכולם מה לעשות. אם הוא יכול לעצור את זה באמצעות החוק - בבקשה. נראה אותם". זו לא הפעם הראשונה שבה שני המשרדים מייצגים עמדות הפוכות בסוגיות הנוגעות לשוק הסלולר. גם במאבק המתמשך סביב האנטנות הקטנות, המכונות "מתקני גישה", המשרד להגנת הסביבה מנסה לקדם אכיפה ותקנות, ואילו משרד התקשורת משתמש בזכות הווטו שלו כדי לגונן על חברות הסלולר ולטרפד כל אפשרות להצר את צעדיהן על הגגות ובמרפסות.
גם המאבק הזה עלה מדרגה בסוף השבוע האחרון, כשהמשרד להגנת הסביבה הודיע כי ייזום שינוי בחוק שיהפוך אותו לבעל שיקול הדעת הבלעדי בסוגיה. גם במקרה הזה, מותר לשער, משרד התקשורת יתייצב על רגליו האחוריות, בעוד חברות הסלולר משקיפות על המהומה מהצד וצופות בהנאה איך משרד ממשלתי עושה עבורן את העבודה.
נא להמתין לטעינת התגובות
