אננס טרופי תפל על סף המדבר
החקלאים ממשיכים ליהנות ממים במחיר של פחות משני שקלים למטר קוב רק בשביל שיוכלו לגדל אי שם בשדה נידח אננס ולמכור אותו במחיר מופקע. לא חבל על המים?
הניסיון המרשים – גם אם מעט פתטי – להפוך ערבה מזרח תיכונית צחיחה לגן עדן לא היה מטריד כל כך אם המחיר היה כספי בלבד. כבר התרגלנו לשלם לפעמים עבור מזון שמיוצר בישראל יותר ממה שמשלמים עבור אותו מזון בארצות רחוקות שמייבאות אותו מאיתנו. התרגלנו שרשתות השיווק, הסיטונאים, וגם החקלאים עושים קופה – מי קטנה ומי גדולה – על חשבוננו. הבעיה היא שהמחיר שאנחנו משלמים חצה את גבולות חשבון הבנק ועבר לתחום האקולוגיה: הכנרת מתייבשת, האקוויפרים מתרוקנים, הנחלים חרבים – והחקלאים הישראלים ממשיכים לשפוך מים על אננס, אבוקדו ומנגו.
למעלה ממחצית תצרוכת המים של ישראל הולכת לחקלאות, שתרומתה לאיכות חיינו שולית. בעוד שאזרחים מן השורה נדרשים מהיום לשלם 20 שקלים עבור מטר קוב מים ("היטל בצורת") או לייבש את גינת ביתם הקטנה, גינה שתורמת ולו במעט להורדת הטמפרטורה ולשיפור איכות האוויר בעיר החמה והצפופה, החקלאים ממשיכים ליהנות ממים במחיר של פחות משני שקלים למטר קוב רק בשביל שיוכלו לגדל אי שם בשדה נידח אננס תפל ולמכור אותו במחיר מופקע.
תושבי הערים רק ירוויחו
הפואנטה בסיפור העצוב הזה היא שהחקלאים לא אשמים בטרגדיה. הרווח שלהם קטן – בהשוואה למה שנוטלים לכיסם רשתות השיווק והסיטונאים. רוב החקלאים היו שמחים להיפטר ממטעי האננס, המנגו והאבוקדו – אילו רק היו נותנים להם לממש את אחיזתם ארוכת השנים בקרקע ולשנות את ייעודה לבניית שכונות חדשות - שכונות אשר יפחיתו את צפיפות האוכלוסין בגוש דן; שכונות מרווחות עם איכות חיים גבוהה וגינות ציבוריות ופרטיות שיצרכו הרבה פחות מים ממטעי האננס, המנגו והאבוקדו ויתרמו הרבה יותר לרווחת התושבים.
לזכותה של הממשלה חייבים לומר שזו היתה גם תוכניתה. מי שהשביתה את השמחה היתה הקשת הדמוקרטית המזרחית, פעילים פוליטיים מהשמאל שטענו – לכאורה בשם דיירי ערים ממוצא מזרחי שכמובן מעולם לא בחרו בהם לייצג אותם
– שמתן זכויות נדל"ניות בקרקע לחקלאים מקפח את תושבי הערים.
התוצאה ידועה: בג"ץ פסק בשנת 2001 שיש להקפיא תוכניות בינוי על אדמות חקלאיות, שמקנות לחקלאים זכויות של יזמים בקרקע. הפסיקה הזו מאלצת את החקלאים להמשיך לבזבז מים ולגדל אננס טרופי תפל על סף המדבר. את המחיר היקר אנחנו משלמים לא רק בסופרמרקט אלא גם בכינרת, באקוויפרים, בנחלים ובגינות העירוניות הציבוריות והפרטיות שמתייבשים לנגד עינינו.
שורה תחתונה: חבל מאוד שארגונים חברתיים, אשר מתיימרים לייצג קבוצות רחבות של האוכלוסייה, לא מחויבים – לפני שהם מתחילים לפעול - לוודא שהציבור הזה באמת מעוניין בפעולתם. אשר למשבר המים – הבחירה היא בין אננס תפל במחיר מופקע לגינה עירונית קטנה ונחמדה עם פיצוי הוגן לחקלאים.
נא להמתין לטעינת התגובות
