ייקוב הדין את שריד
שריד היה יכול להרוויח את כל עולמו בשעה אחת אם היה מתפטר מראשות ועדת ספיר. אבל הוא העדיף לגלגל את עיניו
שריד, האיש שמתיימר להיות מיסטר קלין, העניק את הפרס לספר שאותה ערכה אחייניתו. אם הוא היה מודה מייד- ואומר טעיתי, מעדתי - הוא היה קונה את כל עולמו. אבל לא. שריד שייך למחלקת מגלגלי העיר ניים לשמים. להם מותר. במקום להתפטר, התגולל שריד נגד הטוענים נגדו וטען שמדובר ברדיפה אישית ופוליטית.
עברו יומיים, בדיוק יומיים, ואותו שריד יצא במאמר מתלהם, בעקבות הרשעת הירשזון ובניזרי. הוא כתב שם, שימו לב, על פוליטיקאים שמנסים להתחמק מהטענות נגדם בתואנות של "רדיפה אישית". הטענות הללו, מספר לנו שריד, "הן עדיין מפלטו האחרון של המושחת". של המושחת? אז לאיזה יוסי שריד אנחנו צריכים להאמין? ליוסי א', שמתגולל על פוליטיקאים שמדברים על רדיפה אישית ופוליטית, או שמא על יוסי ב', שמתלונן בעצמו על רדיפה אישית ופוליטית? תוך יומיים, רק יומיים, מצליח שריד להיות בשני הכובעים.
המלמולים על כך שמדובר במשחק מכור מראש החלו עוד לפני מתן הפרס. זה לא רק שעורכת הספר היא האחיינית שלו, ומקדמת את הספר. וזה לא רק שאותה אחיינית כבר ערכה ערב ספרותי שבו אורחי הכבוד היו, שימו לב, שריד השופט ומחבר הספר המועמד, לפני שזכה כמובן; וזה לא רק ששריד המליץ על הספר עוד לפני מתן הפרס; וזה לא רק ששריד עצמו עומד להוציא ספר באותה הוצאת ספרים של הספר שבו הוא בחר. זה הכל ביחד. זו העובדה שיש אנשים שנדמה להם שלהם מותר.
יש גורם ציבורי אחד שהפתיע לטובה. מפעל הפיס. כשהחלו התהיות, גם בפרסומים במעריב, וגם תלונה של הפורום המשפטי (גוף פוליטי המזוהה עם הימין), היה נדמה שמפעל הפיס מתחמק. האם שריד הצהיר בטופס שהוא מצוי בניגוד אינטרסים? מנכ"ל מפעל הפיס הודיע שהעניין בבדיקה. תגובה שהיא, בדרך כלל, נוסחה לעוד משיכת זמן ומריחה. לא הפעם. כך שצריך להצדיע למפעל הפיס. זה לא לקח להם שנה ולא חודש.
ההחלטה שהוביל מנכ"ל מפעל הפיס שאול סוטניק לביטול הפרס הייתה היחידה הראויה. משום שצריך להזכיר נשכחות. נגד אריה דרעי הוגש גם כתב אישום "ציבורי". הוא הורשע שם רק בעניין אחד. הפרת אמונים. ומדוע? משום שהוא העביר כספים לעמותה שקשורה לאחיו.
בית המשפט קבע שהבעיה לא הייתה בהעברה עצמה. ייתכן שהיא הייתה ראויה. הבעיה הייתה בעצם קיומו של ניגוד אינטרסים. השר היה צריך להעביר את ההחלטה לגורם אחר. אמון הציבור ייפגע, קבע בית המשפט, משום שהציבור יראה שאח עוזר לאחיו. כך גם בפרשת "מרכז ההשקעות" של אהוד אולמרט. הבעיה אינה בהחלטה על סיוע למפעל מסוים. הבעיה היא בכך שחברו של אולמרט, עו"ד אורי מסר, ייצג את המפעל.
שריד מכיר את פרשות דרעי ואולמרט. הוא יודע מה הדין. אבל במדינה שלנו יש שכבה של אנשים, ממחלקת כוחות האור, שיודעים גם לדקלם מתוך שינה משפטים מנופחים על "מאבק בשחיתות", וגם להתייחס לעצמם כאל מלאכים. להם מותר מה שלבני אנוש אחרים, דרעי ואולמרט למשל, אסור.
הגיע הזמן לשים סוף למוסר הכפול הזה. משום שניגוד האינטרסים שבו פעל שריד זועק לשמים. הוא מגיע כדי חשד לשחיתות. לכולם זה היה ברור. לא לשריד. "יקוב הדין את השר", כתב בשבוע שעבר שריד על הרשעתם של הירשזון ובניזרי. אם יש צדק בישראל, אם שלטון החוק עדיין כאן, ואם דין אחד לדרעי ולשריד, אז ייקוב הדין את שריד.
נא להמתין לטעינת התגובות
