סגירת החניון כצו גירוש מירושלים

המהומות בבירה מהוות הכרזת מלחמה על כל מי שאינו דתי. משמעות הכניעה: החילוניים לא יוכלו למצור מקומם בעיר

נדב העצני | 1/7/2009 5:26 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הקרב על החניון בירושלים יכול להיחשב כעוד פרק בספר מלחמות השבת של החרדים. אלא שהאפיזודה הנוכחית הולכת ומסתמנת כספר חדש, שונה מקודמיו. למעשה, המערכה החרדית המתגבשת בירושלים מקבלת צביון של הכרזת מלחמה נגד כל תושבי העיר שאורח חייהם לא חרדי.

המלחמה הזו מבקשת להכתיב את הליכות שחורי החליפות ברחבי הבירה, ולמי שלא יסכים לציית, היא מסמנת את הדרך החוצה מהעיר. הסכסוך הנוכחי פרץ בגלל חניון שממוקם בצמוד לחומת העיר העתיקה, ליד שער יפו.

בניגוד למערכות קודמות, כמו על צומת בר אילן או כביש רמות, החניון אינו שוכן במעמקי או בסמוך לרבעים החרדיים. מבחינת כל מי שלא רוצה שירושלים תהפוך לסניף חדש של בני ברק חשיבותו רבה.

פתיחת החניון היא חלק בלתי נפרד ממרקם החיים של הבירה. היא ממחישה שירושלים תישאר תוססת ורבת גוונים, כל ימות השבוע. שכל אחד יוכל למצא בה את מקומו. אלא שראשי הדוברים החרדים המלבים את המערכה האלימה החדשה מבהירים שכלל לא מעניינת אותם הזיקה של החניון למרקם החיים שלהם.
הכרזת מלחמה

ההתנגדות לחניון נובעת, מבחינתם, מהקו האדום שהם הציבו נגד פתיחת כל חניון נוסף בשבת, בכל מקום בירושלים. והקרב הזה עמוק הרבה יותר - הוא מכוון לחנוק כל ביטוי לאי שמירת מצוות בכל מקום שהוא בעיר הקודש.

מבחינתי, כתושב ירושלים, וכיהודי ציוני תושב הארץ שאינו שומר מצוות, זו בהחלט הכרזת מלחמה: מסומנת כאן מגמה חדשה, שנועדה להכתיב לי להפסיק להיות עצמי. כל מטרתה לגרום לכך שאני ורבים אחרים לא נוכל להגיע בשבתות לעיר העתיקה ולשכונות מרכז העיר הגובלות בה.

שלא

נוכל להחנות את מכוניותינו, ולכן לא ניסע. מבחינתי ומבחינת רבים אחרים, משמעות הכניעה לקו הזה היא שתושביה החילוניים של ירושלים, כמו גם רבים מחובשי הכיפות הסרוגות, לא יוכלו למצוא את מקומם בעיר. כלומר - מדובר בצו גירוש מירושלים.

הדרישה החרדית עזת מצח במיוחד, כאשר היא באה מציבור שמרביתו אינו תורם את חלקו לחברה הישראלית. לא משרת בצבא, לא בשירות לאומי, חלק גדול ממנו גם אינו משתלב במעגלי העבודה, אינו משלם מסים ומקבל הררי פטורים וקצבאות.

התבשמות יתר מאחוזי הילודה

מאז ומעולם ידעה התנועה הציונית לשאת את דגל הקוממיות היהודית בארצנו גם ללא החרדים. כך למשל ב-1920 עם נפילת תל חי וכאשר חנק המצוקה הביטחונית היה קשה מנשוא, היו בארץ רק כ-60 אלף יהודים, מתוכם מחצית בני היישוב הישן - חרדים שהתבדלו ולא לקחו חלק ביזע ובדם הקולקטיבי.
 
אלא שמאז ועד לאחרונה, המשתמטים והמתבדלים נאבקו על שמירת אורחותיהם, אבל לא ניסו להכתיב לאחרים. עכשיו דומה שהם עוברים שלב, אולי בשל התבשמות יתר מאחוזי הילודה הגבוהים שלהם.
 
המסקנה מכל זאת פשוטה: יש להציב בריקדות רעיוניות ופיזיות נגד הטלת האימה החרדית. אסור לוותר בירושלים ובכל מקום אחר, ובד בבד יש להפסיק לחלק לחרדים הטבות שרק מעצימות את עזות מצחם הנוכחית.
 
יש להמעיט בהקצאות קרקעות ציבוריות, לצמצם קצבאות למי שאינם נושאים בנטל, לקמץ בהקצאות למבני ציבור ולצמצם כל אמצעי שמקל על החרדים להתרחב ולהכתיב לכולנו כיצד והיכן נחיה.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

נדב העצני

צילום: .

תושב ירושלים. בעבר כתב וערך ב "העיר" וב"מעריב". מגיש תוכנית רדיו אישית ברשת ב'. בוגר משפטים, היסטוריה ומדעי המדינה

לכל הטורים של נדב העצני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים