אימפוטנציה בירוקרטית: הציבור מבזבז? המדינה תוותר
ב-1976 התארגנה ישראל בתוך שעות למבצע חילוץ מהמם באנטבה. איך קרה שב-2009 אנחנו לא מצליחים לקנוס ב-20 שקל לקוב אזרחים שמבזבזים מים? הפכנו למדינה שמתאימה עצמה לשגיונות האזרחים במקום לנווט אותם
היטל הבצורת הוא לא ההחלטה הראשונה בתקופה האחרונה שמתקבלת על ידי הזרוע הרלוונטית, אבל מעוכבת או כלל לא מצליחה לצאת לפועל בגלל קשיים לוגיסטיים. קשיים לוגיסטיים, אגב, הם שם קוד מרוכך לאימפוטנציה בירוקרטית ושלטונית.
תאגידי המים טוענים שגביית ההיטל תקועה בגלל סבך של בעיות משפטיות ובירוקרטיות. כל בעיה כשלעצמה אכן קיימת (למשל - את חשבון המים התושבים משלמים לתאגיד, אבל ההיטל אמור לעבור לאוצר, מה שמחייב יצירת מנגנון להעברת הכסף), אבל אין כאן שום דבר שקצת רצון וחזון לא יכולים לפתור.
רשות המים הודיעה על ההיטל לפני חודשיים, מספיק זמן כדי להתארגן ולהגיע מוכנים אל 1 ביולי. השאלה היא לא מה הקשיים שעומדים בפני התאגידים, אלא מה עשו כדי לפתור אותם.
ב-1976 התארגנה ישראל בתוך שעות למבצע חילוץ מהמם באנטבה,וב-81' הדהימה את העולם כשהתגברה על קשיים לוגיסטיים והפציצה את הכור בעיראק. איך קרה שב-2009 אנחנו לא מצליחים לקנוס ב-20 שקל לקוב אזרחים שמבזבזים מים?
התסבוכת סביב ההיטל היא, כאמור, רק סימפטום למחלה רחבת היקף: לפני שנה עבר בכנסת חוק שמאציל על פקחי הרשויות המקומיות סמכויות לאכיפה סביבתית. החוק קצב שנה לצורך הכשרת הפקחים ויישומו בפועל.
לפני שבועיים, בדיון שנערך ביום הסביבה בכנסת, התברר שפעולות ההכשרה אפילו לא התחילו. נו, אתם יודעים, לארגן קורס זה לא משהו שהולך ברגל. המדינה התחננה וקיבלה הארכה של חצי שנה עד לכניסת החוק לפועל. אם מדינת ישראל היתה חיילת בטירונות, המפקדים היו צורחים עליה שהיא לא עומדת בזמנים ומשאירים אותה לשטוף בשבת את הסירים בבסיס.
כשאזרח
עם ובלי קשר לסבך הבירוקרטי, ייערך היום בוועדת הכספים דיון מכריע על ההיטל. מתנגדיו, ביניהם אנשי השלטון מקומי, טוענים שמדובר במעמסה כבדה על כיס האזרחים, שעלולה להתבטא בתפיחת חש ?בון המים במאות שקלים.
מה יש להגיד, טיעון גאוני. האפשרות שהאזרחים הבזבזנים יואילו להשתמש בפחות מים, ולכן כלל לא תיווצר מעמסה על כיסם, לא עולה על דעתם של שוללי ההיטל. האזרח הישראלי, לטעמם, הוא יצור שלא מסוגל לשנות הרגלים, ולכן אין טעם להפעיל עליו לחץ דרך הכיס. אם יחטוף קנס על בזבוז מים,
הוא לא יפסיק לבזבז - אלא יהיה יותר עני. התפיסה המעוותת הזו, שלפיה המדינה צריכה להתאים את עצמה לשגיונות האזרחים במקום לנווט אותם - בשילוב של מקלות וגזרים - למסלול של קיום שפוי ובר קיימא, מאפיינת את המדיניות הסביבתית של ישראל לכל אורך הדרך. הישראלי מכור לפרייבט? נהדר, נסלול עבורו עוד ועוד כבישים, חלילה לא ננסה להרגיל אותו להגיע לעבודה באופניים או בתחבורה ציבורית ולמזער זיהום אוויר ותאונות דרכים. העם אוהב מכשירי חשמל? נהדר, נקים עוד ועוד תחנות כוח מזהמות. מי אנחנו שנפריע לחגיגת הפליטות.
נא להמתין לטעינת התגובות
