מקרה יעל אריאל: סיפור קצר על בג"ץ
האתגר הגדול של הוועדה החדשה לבחירת שופטים הוא למנות שופטים שישימו קץ לשפיטה על פי השקפת עולמם האישית
בתו של אריאל, יעל, נמנתה עם קבוצת צעירים ששיקמה את שמורת הטבע עין פרת בוואדי קלט. לאחר שנים רבות שבהן הוזנחה השמורה על ידי הרשויות, ולאחר ששישה מטיילים יהודים נרצחו במקום, לקחו המועצה האזורית בנימין ויעל אריאל את היוזמה, השקיעו בשמורה מרץ וכסף רב. בעקבות זאת גויסה יעל כפקחית מטעם רשות הטבע והגנים ושוכנה בתוך השמורה, בעידוד הרשויות.
אלא שלימים השתנה טעם הרשויות. הן החלו לטעון שיעל אריאל "פוגעת בערכי טבע מוגנים", בעצם ישיבתה כפקחית בשמורה, ולכן עליה לפנות את המקום. הדיון הגיע לבג"ץ, בו ייצגתי את המועצה ואת יעל. כדי להמחיש את אי השוויון שבעמדת הרשויות, יזמנו הגשת עתירה נוספת לבג"ץ. העתירה ביקשה להפסיק את מגורי משפחתו של סולימן אנג'ום - פקח אחר של רשות הטבע והגנים, בחלק אחר של השמורה, ליד מנזר סנט ג'ורג'. העתירה הוכיחה כי הפקח
הזה עושה כל שלאל ידו כדי להשמיד את ערכי הטבע המוגנים שבמקום. הוא מתגורר בשמורה עם חמולה גדולה, מחזיק בעדרי צאן שמכלים את הצמחייה, מזרים שפכים לנחל ומה לא.
דרשנו מבג"ץ לנהוג בשוויון ובצדק: אם יש פגם בנוכחותה של יעל אריאל בשמורה, הרי שנוכחות חמולת אנג'ום הרסנית על אחת כמה וכמה. אלא ששופטי בג"ץ לא התרשמו. שניים מהם אימצו את ילקוט הכזבים שהציגו לפניהם הרשויות. ואילו את האפליה הבוטה של יעל אריאל מול הפקח הערבי אישר בג"ץ במשפט סתום אחד, לפיו היחס השונה לשניים נובע מאבחנה מותרת ולא מאפליה.
התיק הזה, למרבית הצער, אינו בודד בבג"ץ. ב-20 השנים האחרונות קל מאוד לדעת כיצד יפסקו מרבית שופטי בג"ץ, כאשר מדובר בתיק שהרקע שלו פוליטי-מדיני. בין אם מדובר בסוגיה ביטחונית, קניינית, או כזו שקשורה לזכויות יסוד אחרות. כאשר מדובר במתנחלים - סיכוייהם קרובים לאפס, אפילו אם משפטית יגישו עתירה מוצקה. כך, לא פעם נקבעות הלכות בתיקים הללו באיצטלה של כלי משפט מדודים ושוויוניים, אלא שהכלים מהווים חומר ביד השקפת העולם של השופט.
לכן, האתגר הגדול של הוועדה החדשה לבחירת שופטים הוא למנות שופטים שישימו קץ לשפיטה על פי השקפת עולם. יש להבטיח שהשופטים בכל בתי המשפט ובייחוד בבג"ץ, ינהיגו אמות מידות ברורות ושוויוניות: כאלו שימנעו מתן פסקי דין כמו זה שממנו סבלה בתו של חבר הוועדה לבחירת שופטים אורי אריאל.