לבכות בתמוז
אפשר לבכות בגלל החום ואפשר לבכות בגלל חשבון החשמל של המזגן אך לבכי של ימי תמוז סיבות קדומות יותר. מי היה תמוז ומדוע הנשים המבכות אותו מעוררות את זעם ה'?
חודש תמוז הוא חודש שקשה לשמוח בו. השמש המתהוללת לה במרכז השמיים, שואבת את המוטיבציה של כל יצור חי לזוז ממקומו. או ליתר דיוק, של כל יצור חי, חוץ מהיתושים, שדווקא חוגגים.
מי שאין לו מזגן בוכה בגלל החום, ומי שיש לו בוכה בגלל חשבון החשמל. ואם כל זה לא מספיק, אז על פי מסורת חז"ל אירעו בחודש תמוז צרות רבות לעם ישראל (למרות שבהתחשב בהיסטוריה רווית הצרות של עמנו, קשה להאמין שיש חודש שיוצא נקי).
מתברר שלמנהג לבכות בתמוז שורשים קדומים מאוד, ולאו דווקא חיוביים; שכן כבר יחזקאל הנביא שומע את טרוניתו של ה' על מעשה נלוז זה (יחזקאל ח', יג-טו): "וַיֹּאמֶר [=ה'] אֵלָי עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים. וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז. וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה". אך מדוע הנשים המבכות את התמוז מעוררות את זעמו של ה'?
מתוך קריאת ההקשר בו מצויה הנבואה של יחזקאל, מובן כי המנהג של ביכוי התמוז, הוא מנהג אלילי. ואכן, ביכוי-התמוז היה רווח בתרבויות אליליות החל מהאלף השלישי לפני הספירה, ועד לשנות השבעים של המאה העשרים לספירה!
אך מיהו תמוז, ומדוע בוכים עליו? כידוע, שמות החודשים העבריים המקובלים היום, אין להם דבר וחצי דבר עם המסורת הישראלית הקדומה, ומקורם בתרבות האשורית והבבלית. השמות הנכריים חדרו לתוך התרבות היהודית, רק במהלך ישיבתם בגלות בין הבבלים, אחרי חורבן הבית הראשון. ממילא, שמות החודשים, שאין להם פשר בעברית, מובנים היטב מתוך היכרות עם התרבות שבה נוצרו.
חודש תמוז, קרוי על שמו של האל תמוז (בשפה השומרית Dumu-zi שפירושו הבן הנאמן). אל זה, שהיה אחד מאלי הפריון במסופוטמיה הקדומה, תופס מקום מרכזי במחזור הסיפורים על ירידת אִינַנַּה-אישתר (היא כנראה 'עשתורת' המקראית) לשאול.
על פי המסופר, ביקשה אִינַנַּה-אישתר אלת השמים, לשלוט גם על ממלכת השאול הנתונה למרותה של אחות אֶרֶשכִּיגַל. באמצעות תחבולה, נלכדת אִינַנַּה-אישתר על ידי אחותה, ומוצאת להורג. אבל כידוע, לא כל כך קל להרוג אלים, ובמהרה נמצא מי שמשיב לה את חייה. עם זאת, על פי חוקי השאול, היא לא יכולה לעזוב את העולם התחתון, מבלי להביא מישהו שיתפוס את מקומה.
אִינַנַּה יוצאת מלווה בשדי-השאול על-מנת למצוא לעצמה מחליף, ורואה שהיחיד שאינו מתאבל על מותה הוא בעלה תמוז, שדווקא מנצל את הזמן לחגיגת רווקותו המחודשת, תוך ישיבה כמלך יחיד והתהוללות עם פילגשים. גם בחלומותיו הגרועים ביותר, תמוז לא דמיין לעצמו שאשתו תחזור מעולם המתים (באופן פולני למדי) רק כדי לתפוס אותו על חם, ולקלקל לו את החגיגה.
בצעד שהיה יכול לעורר השראה אפילו בלורנה בוביט, מורה האשה הזועמת והנבגדת לשדי-השאול לקחת את בעלה ההולל לתפוס את מקומה בעולם התחתון – מקום שמעולם לא נודע בטיב המסיבות שבו. וכך, למרות כל נסיונותיו לברוח, ולמרות תחינותיו, מוצא את עצמו תמוז בשאול.
למותו של תמוז, שמילא תפקיד של אל פריון, השלכות הרות-גורל על כל עולם הטבע, כעולה מקינותיה של אימו (שכנראה, כמנהג הפולנים, גם לא כל כך מחבבת את כלתה): "לאשר בארץ מרחקים [=שאול] אשא קינה! הוי לבני אשר בארץ מרחקים אשא קינה! לתמוז שלי, אשר בארץ מרחקים [=שאול] ... קינה לפשתה – משדה לא תצמח, קינה לשעורה – מתלם לא תצמח, לאסמים אשר שפע לא יעשו, לבעל שנכרת, לבן שנכרת, אשר... לא יוליד!"
לבסוף מסכימה אחותו של תמוז, לבלות כל שנה, מחצית מן הזמן בשאול במקום אחיה. וכך כל שנה בהגיע חודש תמוז (המכונה גם "חודש כפיתת תמוז"), יורד תמוז לרצות את עונשו בשאול, ועם עזיבתו מתחיל כל הטבע לקמול ולמות. הצמחיה מתיבשת בשדה, והאדמה מתבקעת מן השמש. אך כמה חודשים אחר כך, מחליפה אחותו את מקומו בשאול,
וכך צומח לו במסופוטמיה מועד נשי עממי ולא ממוסד, אשר גם קינותיו המקודשות חוברו בניב נשי מיוחד. בתקופת תמוז היו נשות מסופוטמיה יוצאות אל השדות החרבים, על-מנת "לבכות את התמוז", ואת המוות שבא לעולם הטבע עם ירידתו לשאול, ולהתחנן לשיבתו לארץ ולחזרת הצמיחה והפריון אל הטבע.
יש להניח כי היעלמותו הסופית של מנהג זה לפני כמה עשורים, כרוכה לא רק בשינויים דתיים ותרבותיים, אלא גם בהמצאת המזגן, ובהתפתחות הפמיניזם הלוחמני.
אחרי היכרות עם הסיבות האליליות לבכות בתמוז, צריכים להודות כי הסיבות שלנו, הכרוכות באובדן חירותנו הדתית והלאומית, נשמעות הרבה יותר משכנעות מאשר קינה על נואף זקן שעושה "שבוע-שבוע" בגיהנום (ועוד מתחלף עם אחותו!).
יושי פרג'ון הוא מרצה בחוג לתנ"ך במכללת הרצוג – גוש עציון.
נא להמתין לטעינת התגובות
