זו לא את, רוממה. זה אני

איילה חסון, ויצטום, נהרי, אני באמת אוהב אתכם. אבל אין לי מיליארד שקל בשבילכם. אני לא יכול למרוח יותר את אגדת השידור הציבורי

יונתן שם אור | 21/6/2009 8:29

זה די משונה, איילה. משונה וקשה. גם וידוי ראשון ומפתיע על אהבה, וגם, באותו מכתב ממש, הודעה על הפסקת הקשר. כשאני נלכד בחיוך המנצנץ שלך מול כל המתפתלים שאת מראיינת, אני כמעט מתקשה להתרכז בשאלות החכמות והמדויקות שלך. את הכתבת המדינית הכי טובה בסביבה, ביומן שישי את ממש זוהרת - אבל זה רק עושה את הניתוק כואב יותר.

אין לי ברירה, איילה. כשאין כסף, קשה לשמר אהבה. את נהדרת, באמת, ואולי אם הייתי ביל גייטס זה לא היה מזיז לי, זה רק כסף, מי סופר העיקר שתהיי מאושרת. אבל אני מי שאני, איילה, ומיליארד השקל שאת עולה לי כל שנה זה קצת יותר מדי.

עד עכשיו, כשהזמנים היו קצת יותר טובים, הצלחתי להשיג את הכסף הזה. לקחתי אותו מכולם. צעירים וזקנים, מרכז ופריפריה, בריאים וחולים. לרוב האנשים שנתנו לי את ה-500 שקל כדי להחזיק אותך, אין מושג מי את. מי, חוץ ממני, ועוד חמישה-שישה אחוזים מאזרחי המדינה מציץ בכלל בערוץ המיושן והנוראי הזה? לא כולם מוכי אהבה כמוני. מה אני יכול לומר להם? תנו לי מיליארד בשביל הרומן החד-צדדי שלי עם איילה חסון? הם לא משתכנעים.

אני זורק להם עוד שם או שניים. אורן נהרי. דוד ויצטום. אלה שאסור להחמיץ שום תוכנית שלהם. אני לא יכול למרוח אותם יותר עם אגדת השידור הציבורי. פעם הייתי מספר לכולם על היער

הנורא שמסתתר בתוך השלט, על זאבי הערוצים המסחריים שאוכלים את המוח לכל בטטות הכורסה, ועל כפתור הפלא - אחת. צריך רק ללחוץ עליו פעמיים, וכיסא המפלט ממלט אותך אל נווה המדבר של השידור הציבורי. מעיינות איכות. סדרות דרמה מופלאות שזוכרים שנים. בידור שלא גורם לך לשנוא את עצמך. זו הייתה אגדה יפה, וכולם גם די אהבו אותה. רק כמה מטומטמים, הורסי אגדות מקצועיים, פשוט לחצו על כפתור הקסם וחזרו מזועזעים עם הדיווח. במעיין רוחצת שרהל'ה שרון.

באהבה הכל מותר. שיקרתי להם. תקעתי להם עיקום לוגי, כמו פרשני כדורגל שמבכים החטאה של "שער בטוח במאה אחוז". אם זה היה מאה אחוז, זה היה בפנים. הסברתי לכולם כי תמיד נוצר פער בין התיאוריה למציאות. אם ערוץ אחד הוא זוועה מעופשת, זה עוד לא אומר שאין צורך בשידור ציבורי. זה קשקוש, כמובן. שקר מארץ השקרים. אם משהו לא עובד, זה סימן מוחלט שהתיאוריה דפוקה.

בישראל אין, ומעולם לא היה שידור ציבורי. שום ציבור בעולם לא היה מסכים להחזיק על חשבונו אלפי אנשים שעיקר המיומנות שלהם מתבטאת בהקפדה עילאית על זמני הפסקות האוכל ועל הקמת ועדות רפורמה שמתאיינות משר לשר, ממשלה לממשלה. לך אני לא יכול לשקר. אני באמת אוהב אותך, איילה, אני חושב שאת נהדרת, אבל זה מוכרח להיפסק. זאת לא את. זה המיליארד.