נתניהו שיחק אותה מול העולם בנאום בר-אילן
המתנחלים שותקים, רוב אנשי הליכוד מרוצים, גם בשמאל רגועים ורק הערבים משתוללים. אז מה הפלא שכולם מרוצים מרה"מ?
בימין, ובעיקר בליכוד, אוהבים לראות את הנאום של נתניהו מהזווית הטקטית. זה הכי נוח. נהנים לדבר שם על תרגיל קולוסאלי, בינלאומי ורב-תחומי שעשה ראש הממשלה. אח, איך הוא חיבר אליו את רוב הציבור הישראלי, איך הוא הנדס את האמריקאים רגע לפני ההסדר הכפוי שהיו מפילים עליו, איך זרק את הכדור לפלסטינים והם לא יודעים מה לעשות איתו.
"נתניהו קיבל בעצם את מפת הדרכים", אמר אחד ממקורביו. "עכשיו גם האמריקאים יצטרכו לכבד התחייבויות קודמות. הם הרי הסכימו שנמשיך לבנות בתוך קו הבנייה בהתנחלויות". שלשום באה הפגישה בין מזכירת המדינה הילרי קלינטון ושר החוץ אביגדור ליברמן. קלינטון לא רצתה לשמוע על שום התנחלויות וגידול טבעי. משחקי החתול והעכבר עם האמריקאים, מסתבר, רק מתחילים.
הטיעון הטקטי מסייע בכל זאת לשרי הליכוד הבכירים ולפעילים בשטח להדחיק או להשלים עם המדינה הפלסטינית המפורזת, הצלם שהכניס נתניהו למצודת זאב. הוא בסך הכל שיחק אותה מול העולם, הם אומרים. הוא ממילא לא הולך לעשות כלום, ואם יעשה, אז הערבים יכשילו הכל. יש גם הערכות אחרות.
הנשיא שמעון פרס, שר הביטחון אהוד ברק ואחרים סבורים כי נתניהו עובר מהפך אמיתי וכי הטקסטים המתונים לא נאמרו מן השפה ולחוץ. "שימו לב", אמר ברק לחבריו השרים. "נתניהו עוד ילך ויתנתק מהמורשת המשפחתית שלו. הוא יגיד שלום לכולם".
לפי התזה הזו, הנאום היה אסטרטגיה ולא תכסיס. נתניהו גמר אומר להיכנס להיסטוריה, וזה לא קרה השבוע, אלא מיד אחרי ניצחונו בבחירות. נתניהו היה מוכן לבנות ממשלת אחדות עם ציפי לבני על בסיס שתי המדינות, אבל היא תבעה ממנו רוטציה בלתי אפשרית.
נתניהו, אומרים האסטרטגים, אמור היה להעלות את נושא המדינה הפלסטינית המפורזת בפני הנשיא אובמה כבר ב-4 במאי, אבל העוזרים שלו חרבשו לו את העסק בדרך לשם, אחרי שכינו את התוכנית במטוס "רעיון ילדותי". השיחה עם אובמה הייתה טובה וחיובית, אבל הזמזום מסביב היה שלילי. הנאום בבר אילן היה פריצת דרך, הם מבטיחים, ונתניהו עוד יפתיע בגדול.
ומה
"העקרונות שהעליתי מאחדים את העם", הוא מוסיף, "אני לא רוצה את הפלסטינים לא כאזרחים ולא כנתינים. במאה הקודמת אפשר היה להגיע למצב אחר, אבל אני לא רוצה לפרט. היום כבר יש להם דגל והמנון. אז מה נשאר? אסור שהם יוכלו לתקוף אותנו. על העיקרון הזה עבדתי קשה. חמש דקות לפני הנאום ישבתי על הטקסט והכנסתי את המילים 'סידורי ביטחון אפקטיביים.' שיהיה ברור שמה שקורה בעזה לא יקרה שוב.
"היום יש לנו עמדה. יש לי עכשיו תשובה לכל שאלה וטענה", ממשיך נתניהו. "יגידו לי מדינה פלסטינית? בסדר גמור. תכירו במדינה היהודית. יגידו לי למה מדינה מפורזת? ראשית, יש הרבה דוגמאות למדינות כאלה בעולם.
"שנית, אף אחד לא יצפה שנסכים למדינה חמושה, כדי שיקרה לנו שוב מה שקרה בעזה. זה אלמנטרי. יש לנו היום כיוון ברור. אני הולך להתראיין המון, המון, המון.
"אומרים לי שהנאום היה טקטיקה", מסכם נתניהו. "טעות. הכרה במדינה היהודית ופירוז זו אסטרטגיה. עד שאתה לא אומר את זה, אתה לא יכול למדוד את העוצמה של הדברים. אני מרגיש את התגובות בכל מקום, מכל כיוון, בכל העם, מימין ומשמאל. אחד השרים בעבודה שמקורבים לברק אמר לי, 'היה לך האומץ לומר את מה שכולנו חושבים'".
ואגב, שיהיה ברור. נתניהו כתב את הנאום לבדו, וכל סוחבי הקרדיטים מתבקשים להירגע. נתניהו התייעץ עם ניר חפץ ורון דרמר, אבל בסוף השבוע שעבר "ישבתי שעות עם עצמי וכתבתי מתוך הלב". את התוצאה הסופית ראו גם השרים יעלון וגדעון סער, שישבו בביתו של נתניהו שעתיים לפני הנאום.
למה אין מורדים בליכוד? איך עובד מנגנון ההדחקה בימין? תלוי אצל מי. יו"ר הכנסת רובי ריבלין הוא האידיאולוג בחבורה. הוא מתנגד נחרצות לתוכנית שהציג נתניהו. אפילו זאב ז'בוטינסקי היה נחרד, לדבריו. "ז'בוטינסקי ציווה עלינו לפתוח את הצוהר לשלום ולשבור את קיר הברזל רק אם נהיה בטוחים בארצנו", הוא אומר.
"אחרת אנחנו רק מקשיחים את לבם של הערבים. הנאום של נתניהו היה ציוני עד הרגע שבו דיבר על המדינה הפלסטינית ותקע לי סכין בלב. גם התוצאה המדינית לא טובה. אובמה קיבל את ההכרזה שרצה, אבל הבנייה בהתנחלויות לא מקובלת עליו.
"בסך הכל הפסדנו", אומר ריבלין. "מנהיג התנועה שלי נשבה בשבי המילים ומה שיצטטו ממנו בבוא היום זה שהוא מאמין במדינה פלסטינית". ובכל זאת. ריבלין לא מתכוון לבוא חשבון עם נתניהו. האידיאולוגיה מוכנה לסלוח לתועים אם כוונתם רצויה.
קבוצה אחרת בליכוד היא של מחשבי החישובים שבסופם יצמח לנו רק טוב. הם לא חלמו על מדינה פלסטינית מפורזת, אבל עכשיו הם מוצאים סיבות מצוינות לחיות איתה. "זה לא חדש", מחזק שר האוצר יובל שטייניץ, "ראש הממשלה דיבר תמיד על אנדורה, מדינה מינוס מינוס".
שרת התרבות לימור לבנת מתייצבת לצדו של נתניהו מתוך אחדות גורל פרקטית: "נתניהו לקח את ההסתייגויות של מפת הדרכים לנאום שלו. אני לא אוהבת את מפת הדרכים. גם הוא לא. הוא אמר שיש נסיבות בינלאומיות שמחייבות אותו. המהלך שלו מחוכם. הוא חשף את הצביעות של הערבים, שלא מוכנים להכיר במדינה יהודית".
שבועיים לפני הבחירות חתמו נתניהו ואפי איתם ברוב טקס על אמנה שבה קובע ראש הממשלה כי ההתיישבות היא חומת המגן של המדינה היהודית. במדינה הפלסטינית שתקום לא יהיה מקום לחומת המגן הזו, מן הסתם, אבל איתם מכחיש את המציאות, או שאולי מכיר בה.
במקום לריב עם נתניהו הוא מעדיף לריב עם איראן. "מפלגת שלטון צריכה כושר תמרון", אמר איתם בישיבת סיעת הליכוד. "צריך פרטנר אמריקאי. התנאים של נתניהו מתמרנים את הפלסטינים בעוד אלף שנה, אבל מקלים עלינו את ההתמודדות עם איראן בשנתיים הבאות, וזה הכי חשוב".
מה באמת אומרים המתנחלים? למה הם שותקים? הם משכנעים את עצמם שנתניהו זז ימינה ולא שמאלה עם שורת הדרישות הבלתי אפשריות שהציג בפני הפלסטינים. הם בטוחים שיקבלו מהאמריקאים היתר בנייה תמורת ההכרזה על שתי מדינות.
השר יולי אדלשטיין, מתנחל מאלון שבות, מנתח: "המתנחלים רגועים כי הם יודעים שהפלסטינים לא יכירו במדינה יהודית.
"נתניהו מדבר על זכויות ודרישות ישראליות ורק אחר כך על ויתורים. הם אוהבים שחזרנו לאיזון של ייתנו - יקבלו. הם הרגישו ששרון ואולמרט יצאו נגדם, ועכשיו יש ראש ממשלה שמחבק אותם".
ויש את האינטרסנטים, שלא מעניין אותם דבר חוץ מהכורסה בכנסת. הם מאושרים שנתניהו ניפק להם חיים פוליטיים שלווים, יציבים ונטולי סערות. אחד מחברי הכנסת בליכוד אמר לנו השבוע בגלוי: "אני שותק כי אני לא רוצה שהגורל שלי יהיה כמו של המורדים בשרון".
חבר כנסת אחר הוסיף: "נתניהו היום חזק מאוד. הקואליציה מימין בסדר. השמאל בסדר. התקציב עבר לשנתיים. אנחנו לא הולכים לבחירות ולא לפריימריז. אולי אפילו נהיה כאן שמונה שנים. מה רע? תמיד נוכל לומר שהשטחים ממילא כבר לא שלנו".
ואחרון חביב הוא המעריץ. לואי ליפסקי הוא חבר אישי של נתניהו, שהזמין אותו ואת רעייתו לשמוע את הנאום בבר אילן. ליפסקי מגדיר את עצמו כ"אחד מנאמני ארץ ישראל הוותיקים". נתניהו מבחינתו הוא נביא מודרני שרואה למרחוק, ושכולם ישתקו.
"כאשר משה רבנו עקף את ארץ אדום ולא נלחם בהם, קמו הפייגלינים והדנונים בעם ואמרו 'מה הוא עושה? הוא נמושה.' נתניהו, כמו משה, מבחין בין עיקר וטפל, מתי צריך להילחם ומתי לדבר. הוא יודע שיש לנו זכות בטאבו על הארץ, ואילו הפלסטינים הם דיירים זמניים, גם אם תהיה להם מדינה נפרדת".
מה הלאה? "אתה הולך ליישם את התוכנית שלך", שאלתי שלשום את נתניהו. "אני כן, אבל גם הם", הוא ענה. ההדדיות חוזרת. בינתיים התמונה רק מסתבכת. שר החוץ ליברמן קיווה לחזור מארצות הברית עם תאריך לפסגה בין הנשיא אובמה, נתניהו ואבו מאזן.
בינתיים זה לא קורה והאמריקאים מפנים את הגב כשמדברים איתם על ההתנחלויות. מצד שני, ליברמן מרגיש איך היחס בעולם כלפי ישראל משתנה בעקבות הנאום. "עד היום הערבים עשו לישראל את מה שבוראט עשה לקזאחסטן", אומרים בסביבתו. "עכשיו הגיע הזמן להחליף תפקידים".
נא להמתין לטעינת התגובות
