אחת על מאה: תלאותיה של עובדת סוציאלית
שולי אבידור, עובדת סוציאלית שמסיימת תואר שני, מרוויחה 5,000 שקל בחודש. יש לה 18 שנות ניסיון. היא מטפלת במאה משפחות. זו שגרת יומה
"אחר כך אני מתאמת סדרת פגישות עם הילדים, עם כל אחד מארבעתם. כל ילד עובר גיהינום רגשי משל עצמו. את התינוק צריך, במהירות, להכניס למעון, צריך גם ללוות ולהכשיר את הסבתא שמצטרפת למשפחה כדי לעזור לאבא. במקביל צריך למצוא 'סומכת' כדי לעקוב אחרי הילד במעון וללוות את הילדים למועדונית. מולי נמצאת משפחה בקריסה. המשפחה הזאת בלבד היא משפחה שזקוקה לעובדת סוציאלית במשרה מלאה לאורך חודש שלם".
מצוקה, מבהירה אבידור, זה לא רק משפחות עניות, בכלל לא. "לא מזמן טיפלתי בילד שמתגורר ברמת אביב", היא מספרת. "האבא שלו רופא, שידע ללחוץ לו על נקודות הכאב. את ידעת שיש נקודות כאב בגוף? אנחנו נתקלנו במקרה כזה בפעם הראשונה. הבאנו מומחים לבית משפט כדי שיסבירו לשופטים מה זה נקודות כאב, ואיך האב יכול היה להתעלל בבן שלו בלי אגרופים, בלי שריטות, בלי סימנים כחולים, בלי שטפי דם. התעללות שלא משאירה סימנים. הילד הגיע אלינו, הראה, דיבר, האב נענש, הילד הורחק מהבית".
אלו רק שני מקרים בסדר יום צפוף, עמוס פיזית, רגשית, של המקצוע שמכונה עבודה סוציאלית. מה זה עובד סוציאלי? אני שואלת את אבידור. והיא עונה "שוטרים חברתיים". ואם זה התפקיד של עובדים סוציאליים, שכולם אקדמאים בעלי תואר ראשון מינימום, ורבים מהם בעלי תואר שני, בואו נסתכל לרגע על הנתונים ונשאל את עצמנו למה מדברים על מגזר ממורמר? מושפל חברתית בעיניו? ועל סף פיצוץ של הכרזת שביתת עבודה?
את העובדים הסוציאליים אפשר למצוא במשרדי הרווחה, בבתי ספר, בבתי אבות, בבתי כלא, בקופות חולים, בביטוח לאומי, במרכזי שיקום, בבתי חולים, ואיפה לא. בכל מוסד ממשלתי ישנם עובדים סוציאליים שהמדינה הייתה עד לא מזמן המעסיק הראשי שלהם. 90% מהעובדים הסוציאליים הם נשים.
המדינה, מתוך גישה מיושנת, רואה במשכורת העובדים הסוציאליים משכורת שנייה,
75% מהעובדים הסוציאליים המסיימים תואר ראשון מועסקים על ידי גורמים פרטיים ללא הגנת שכר וללא פיקוח על תנאי העסקתם. ליותר מ-30% מהם אין פנסיה, אין קרן השתלמות ואין דמי הבראה. בארץ יש 16 אלף עובדים סוציאליים, 6,000 מתוכם מופרטים ומועסקים דרך חברות כח אדם.
מאה עובדים סוציאליים מיואשים התארגנו בספונטניות לפני שנה וחצי, כדי להרים דגל ולצאת למלחמה. הם קוראים לעצמם "עתידנו" וגם בחרו בשולי אבידור, עובדת סוציאלית מרעננה, לעמוד בראשם. הבחירות יתקיימו לקראת סוף החודש.
מה בעצם עושים העובדים הסוציאליים מהבוקר עד הערב? איך הם קשורים לחיים של כל אחד ואחד מאיתנו? כי מצוקות, כפי שאומרת אבידור, אינן מבדילות בין עשירים לעניים. ויש לי מטופלים, היא מחייכת, שמרוויחים כפול ממנה.
"לפני שלוש שנים טיפלתי בזוג שהשכר החודשי המשותף שלו היה מאה אלף שקל בחודש. היום מתדפקים האנשים האלה על שערי לשכת הרווחה, אחרי שנגמרו להם דמי האבטלה. הם הסקטור החדש שאנחנו מטפלים בו. הזוג הזה הופנה אליי בתקופת השגשוג הכלכלי של אנשי ההיי-טק. הם היו בתהליך גירושים.
"השופט הבחין שהם אינם מסוגלים לנהל שיחה אחת פשוטה בעניינם. הוא הפנה אותם לפקידת סעד, שגם היא כמובן עובדת סוציאלית בהכשרתה, שתכתוב תסקיר. כדי לכתוב תסקיר היא צריכה לפגוש כל אחד מהם בנפרד לביקורי בית, ואחר כך את הילדים. לכתוב תסקיר לוקח בערך 30 שעות. אחרי שהשופט קורא את התסקיר, הוא צריך להמליץ מי יהיה ההורה המשמורן. ואחר כך העובדת הסוציאלית צריכה לקבוע 'מסוגלות הורית'. מאיזה בית ייקחו את הילד, ולכמה שעות, ובאיזה ימים, ומתי יחזירו".
אבל העבודה לא נגמרת כאן. "מאחר שמדובר בגבר ואישה שנלחמו אחד בשני בכל הכח והסיתו את הילדים, החליט השופט שהם צריכים להיות תחת פיקוח העובדת הסוציאלית. אז מתחילה העבודה האישית עם ההורים. ישבתי עם האמא כדי לכוון אותה לתת לילד חופש פעולה לדבר עם האבא לא ברמקול של הפלאפון, אלא בפרטיות.
"הגעתי לפגישה עם הגננת שאמרה שהאבא מצלצל כל רבע שעה ושואל על הילדה. ההורים רבו על הכל, כל איחור של עשר דקות היה עילה למלחמת עולם. למלחמות כאלה ואחרות הקמנו 'מרכזי קשר', שבהם מתקיימים הסדרי הראייה, כלומר הפגישות של אחד ההורים עם הילדים, בתוך חדר מוגן עם עובדת סוציאלית. ההסדר הזה עונה גם על חשד של התעללות רגשית או מינית".
ובכלל, כל אדם שזקוק לעזרה מגיע לעובדת סוציאלית. זאת הכתובת המיידית שלו. "אנשים שאין להם מה לאכול, שפוטרו, שמתגרשים, שלא יודעים איך לגדל את הילדים, שנמצאים במועקה נפשית, בדיכאון, שהחיים סוגרים עליהם.
"אם ילדה בת עשר וחצי מביאה את אחיה התינוק בשעה 11 בבוקר למעון, זה סימן מיידי שהאמא לא התעוררה ולא מתפקדת. עובדות הרווחה עומדות עם יד על הדופק מול תינוק שהגיע עם חיתול מלוכלך מהלילה. אם האמא לא עונה לטלפון כשהגננת מצלצלת כשיש לו חום. או למשל אם הוא מגיע עם כוויות של סיגריות על הגוף". בנקודה הזאת שולי אבידור נעצרת. נושמת רגע.
"לפני שנים הרחקנו ילד בן שבע מהבית. מהפנימייה דיווחו שיש לו ריח רע, שהילדים מתרחקים ממנו. עשו לו את כל הבדיקות הרפואיות האפשריות כדי להבין מאיפה הריח, לא מצאו. לקח להם חודשים ארוכים לגלות שבנחירי האף היו לו בדלי סיגריות רקובים שההורים דחפו לו כשגר בבית".
נא להמתין לטעינת התגובות
