הכס הקדוש

במקום לדאוג לכך שנציגי הדת שלנו ייראו אחרת וידאגו אחרת, אנחנו מגלים סקרנות מרובה לגבי התותים המרוססים יותר או פחות. ככה זה כשהרבנות בירושלים, עסוקה יותר בחילול השם מאשר בתיקון עולם

יונתן אוריך | 31/5/2009 9:42

סאגת התותים בעיצומה. לבטח כבר שמעתם בבית הכנסת הקרוב למקום מגוריכם על הפולמוס האחרון בין רבני ישראל בארץ הקודש – האם מותר או אסור לאכול תותים? ואם כן, באיזה אופן - האם יש צורך לכתוש את הפרי המתוק בבלנדר הביתי, או שמא אפשר להסתפק בסוג מאולתר של קילוף?

הטירוף התחיל עוד קודם הפסח, כש"מכון התורה והארץ" ו"המכון למצוות התלויות בארץ" החליטו כי התותים המשווקים בישראל נגועים בחרקים שלא ניתן להסירם בשטיפה – ועל כן אסורה אכילתם. אותם הארגונים החליטו שבועיים לאחר מכן, להתיר ולהכשיר תותים ששווקו ע"י חברה מסחרית מסוימת, בטעם שגדלו באופן מיוחד שאין בו תולעים. חודש וחצי לאחר מכן, הרב הראשי שלמה עמאר פסק שמותר לאכול תותים ללא חשש (אלא אם כן נראים תולעים בבירור) – אך חזר בו השבוע והחליט שדבריו הוצאו מהקשרם או לא הובנו כראוי.

שום טובה הלכתית לא צמחה מהפולמוס המגוחך הזה, שהיה יותר מבולבל מרציני. העם היושב בציון המשיך לרכוש תותים, כהרגלו בקודש, עד שמנהיגי הציבור יאזרו אומץ וידברו בהחלטיות. לכן, העניין ההלכתי לא מעניין אותי – ובטח שלא אתכם.

אני דווקא כן שמח לגלות שהרבנות הראשית, סוף כל סוף, מצאה

לה סדר יום. באמת, הגיע הזמן שהם יעמדו על שלהם – לטובת העם והארץ. אמנם בכמה סוגיות עקרוניות כמו עגינות, גיור, חברה ומדינה וצדק חברתי – הם מעדיפים להסס ולעזאזל העולם, אך לפחות לגבי התותים הקביעה הייתה חד משמעית.

הפסיקה ההלכתית הייתה סופית באשר לגורלם של התותים האדומים והמתוקים. כעת, משטיפלו בתותים, יוכלו להמשיך אל כמה עניינים שוליים העומדים על סדר היום הציבורי. בינתיים - 5,000 העגונות תאלצנה להמשיך ולהמתין לתשובת הדיינים והרבנים הראשיים, לצד מסורבות הגט; אנשי ה"תו החברתי" ימשיכו להתדפק על משרדיהם כדי לנסות ולשכנע שנגישות לנכים חשובה לא פחות מהתולעים שבחסה; פסולי החיתון ומסורבי הגיור יואילו בטובם לברוח כאנוסים לחתונה זריזה בקפריסין. אבל, כפי שכבר אמרתי, זה באמת שולי.

במקום לדאוג לכך שנציגי הדת שלנו ייראו אחרת וידאגו אחרת, אנחנו מגלים סקרנות מרובה לגבי התותים המרוססים יותר או פחות. אולי הגאולה תבוא כשנקנה רק תותים - כמאמר השיר - ונשליך אותם על משרדי הרבנות בירושלים, שעסוקה יותר בחילול השם מאשר בתיקון עולם. ככה זה כשהבחירה לכס הקדוש היא אתנן פוליטי, התחרות בין אנשי הלשכה מתמצה בין פרשיות מין לפרשיות שחיתות. לכן למרות התותים, מר לי מאוד.

יונתן אוריך הינו חבר תנועת "ציונות דתית ריאלית".