מטוס הקרב חמקן F-35: תעודת זהות
הדור החמישי של מטוסי הקרב, בעל יכולות חמקנות ויכולת המראה ונחיתה רגילה ואנכית. ודווקא השותפות בייצורו שוקלות אלטרנטיבות
ארכיון:
- ארה"ב אישרה מכירת מטוסי חמקן F-35 לישראל
- יצרנית החמקן: הוא טוב יותר מהנ"מ הרוסי
- גורם ביטחוני: לא נרכוש את האף-35 בכל מחיר
- כך הפכה ישראל לגורם מרכזי בשיווק ה-F-35
- בעיות בפרויקט החמקן F-35

יש לו יכולת להעביר במהירות מידע לגורמים נוספים. הטייס רואה את כל המידע בקסדה עם תצוגה עילית מתוצרת אלביט. למטוס מכ"ם מתוצרת נורת'רופ גרומן ומערכת לחימה אלקטרונית של BAE הבריטית.
באוקטובר 2001 זכתה לוקהיד מרטין במכרז לפרויקט עבור חיל האוויר, חיל הנחתים והצי האמריקאי וחיל האוויר וכן הצי המלכותי הבריטי. המטוס מפותח משנת 2003 בטקסס, וטס לראשונה בסוף שנת 2006. ב-6 באפריל 2009 מזכיר ההגנה, רוברט גייטס, הודיע שארה"ב תרכוש 2,443 מטוסי F-35 בעלות של כמאתיים מיליארד דולר. בסך הכל ארצות הברית והשותפות הבכירות אמורות לרכוש כ-3,100 מטוסים עד שנת 2035.
למטוס מתוכננות שלוש גרסאות ראשוניות:
- F-35A – בעל יכולת המראה ונחיתה רגילה.
- F-35B – בעל יכולת המראה ונחיתה אנכית. ישראל מגלה עניין גם בגרסה זו שנותנת מענה למקרה שמסלולי שדות התעופה ייהרסו כתוצאה ממטח טילים.
- F-35C – מותאם לפעולה מנושאות מטוסים, עבור חיל הים האמריקאי.
נתוני המטוס:
- אורך: 15.4 מטר.
- מוטת כנפיים: 10.6 מטר.
- גובה: 5.3 מטר.
- משקל: ריק – 12 טון, מירבי – 27.2 טון.
- הנעה: מנוע אחד, מתוצרת פראט אנד ויטני (ארצות הברית).
- מהירות מירבית: הנתון חסוי. ההערכה היא למהירות
- טווח טיסה: 1,667 ק"מ (ללא מכלי דלק חיצוניים).
- קצב טיפוס: 446 מטר לשנייה.
- חימוש: תותח אוטומטי בקוטר 25 מ"מ, ארבעה טילי אוויר-אוויר בתאים פנימיים, וחימוש נוסף בנשיאה חיצונית.
לוקהיד מרטין היא חברה גלובלית מגוונת ביותר, העוסקת במחקר, תכנון, פיתוח, ייצור ושילוב של מערכות, מוצרים ושירותים בטכנולוגיה עילית. החברה היא תוצאה של מיזוג ענק שהתבצע במרץ 1995 בין החברות לוקהיד ומרטין מרייטה.
מטה החברה ממוקם בבתסדה, מרילנד, ובנוסף יש לה אלף אתרים ב-500 ערים ו-46 מדינות ברחבי ארצות הברית. בנוסף לחברה יש 56 משרדים בינלאומיים ברחבי העולם. היא מעסיקה כ-140 אלף עובדים.

לחברה ארבע יחידות עסקיות עיקריות: אווירונאוטיקה – מדע התעופה; מערכות אלקטרוניות; מערכות חלל; מערכות מידע ושירותים גלובליים. לוקהיד מרטין מספקת שירותים ומערכות לממשל האמריקאי ולממשלות זרות רבות, כמו גם לתאגידים ולקוחות מסחריים.
פעילותו השיווקית של הקונצרן חובקת עולם ומגיעה ליותר ל-40 מדינות, בהן ישראל, רוב מדינות אירופה, קולומביה, ברזיל, מצרים, סעודיה, עומן, כוויית, בחריין, פקיסטן, מלזיה, סינגפור, קוריאה, יפן, טייוואן ותאילנד.
ביצועים פיננסיים: החברה דיווחה בשנת 2007 על מכירות בהיקף של כ-50 מיליארד דולר ועל הצטברות הזמנות בהיקף של כ-76.7 מיליארד דולר.
במימון ובפיתוח המטוס שותפות במעמד בכיר בריטניה, שהשקיעה בפרויקט 2.5 מיליארד דולר. במעמד המשנה נמצאות איטליה, שהשקיעה מיליארד דולר בפרויקט וכן הולנד, שהשקיעה 800 מיליון דולר. במעמד השלישי, הזוטר, נמצאות: קנדה (475 מיליון דולר), טורקיה (195 מיליון דולר), אוסטרליה (144 מיליון דולר), נורבגיה (122 מיליון דולר) ודנמרק (110 מיליון דולר).

כמה מדינות השותףות בפרויקט מאיימות שלא ירכשו את ה-F-35 אם מחירו יהיה יקר ואם לא יקבלו יותר גישה לטכנולוגיה וחלקים בייצור המטוס.
האמריקאים מייצרים את מערכת האוויוניקה (מערכות בקרה למטוסים), מערכת הירי, מערכת הקשר והמנועים, כך שלשותפות נשאר לייצר חלקים כמו כני נסע, חופה, כיסויים וחיווטים.
חלק מהשותפות האירופיות מאיימות שיעדיפו לרכוש מטוס קרב אירופאי: הגריפן JAS 39 של חברת סאאב השבדית, הרָפָאל של חברת דאסו הצרפתית או היורופייטר טייפון שמייצר איגוד של שלוש חברות אירופיות. לחילופין, מאיימות השותפות האירופיות לשדרג מטוסי קרב קיימים.
בריטניה, השותפה הבכירה, מתכננת לרכוש 138 מטוסים מדגם B, הממריא אנכית, אותם תציב על שתי נושאות מטוסים חדשות שהבריטים בונים. בשלב זה, בריטניה הסכימה לרכוש שלושה מטוסים לניסוי והערכה. הבריטים גם שוקלים להמשיך לייצר את מטוס ההארייר הבריטי, שממריא אנכית או לשדרג מטוסים קיימים.
כחמש שנים ניהלה בריטניה מאבק מול ארצות הברית כך שתאפשר לה גישה לטכנולוגיה ולתוכנות המטוס, דבר שיעניק לבריטים עצמאות בנושאי תחזוקה ושדרוג עתידי של המטוס ללא מעורבות אמריקאית.

בתחילת מאי 2009 הוושינגטון פוסט דיווח כי מבקר המדינה האמריקאי נזף במשרד ההגנה על כך שמידע רגיש הועבר לחברת BAE הבריטית, מבלי שנבדקו יכולות החברה להגן על המידע. לוקהיד מרטין ו-BAE הכחישו כי מידע טכנולוגי רגיש הועמד בסיכון.
מתחילת 2008 פועל במשרד הביטחון האגף לפיקוח על הייצוא הביטחוני (אפ"י) שפועל מתוקף חוק הפיקוח על הייצוא הביטחוני. למעשה, יש כיום לארצות הברית שליטה מלאה על הייצוא הביטחוני מישראל, דבר שמקל על היענות לחלק מהדרישות הישראליות, ללא חשש שטכנולוגיות רגישות יעשו דרכן לצד שלישי.
איטליה שמתכננת לרכוש 131 מטוסים, הודיעה לאחרונה כי לא תרכוש מטוס ניסוי ולא תשתתף בטיסות הניסוי וההערכה.
הולנד מתכננת לרכוש 85 מטוסים, ובשלב זה אישרה רכישה של שני מטוסים לצורך ניסוי והערכה. בתקשורת ההולנדית יש ביקורת על הפרויקט.
בספטמבר 2008 תוכנית התחקירים ההולנדית ריפורטר דיווחה כי לובי חזק של חיל האוויר דחף את הממשלה להשתתף בפרויקט. בהולנד יש כעס על עלויות המטוס וקולות שקוראים להצטייד במטוס הגריפין החדש במקומו.
נורבגיה דורשת לקבל נתח משמעותי בייצור המטוס, ומגלה במקביל עניין במטוסי היורופייטר טייפון והגריפין.
אוסטרליה מתכננת לרכוש מאה מטוסים, אך בשל המשבר הכלכלי, מתקיים באוסטרליה דיון באשר למועד הרכישה. כמו כן, באוסטרליה התקיים דיון בנושא ביצועי המטוס.