בג"ץ: מסירת ילדה לאביה החרדי - טעות
בתגובה על החלטת בית הדין הרבני להעביר את הילדה בת ה-10 מידי אימה החילונית לאביה החרדי, אמרו בבג"ץ: "זהו הליך חפוז ופגום"
שופטי בג"ץ איילה פרוקצ'יה, עדנה ארבל ואלייקים רובינשטיין, הגדירו את החלטת בית הדין הרבני "פגם מהותי וצעד דרסטי ופוגעני כלפי האם והילדה". עם זאת, הם נמנעו בשלב זה מלשנות את משמורת הילדה, המוחזקת על ידי האב מזה שלושה חודשים ומקבלת חינוך חרדי.
ההחלטה לא לשנות את משמורת הילדה התקבלה לאור העובדה שבית הדין הרבני עומד לדון שוב במשמורת הקבועה עליה בחודש הבא, עם תום שנת הלימודים. אז יהיו בפני בית הדין הרבני נתונים מעודכנים יותר של גורמים מקצועיים וטיפוליים על מצבה.
השופטים הדגישו, כי על בית הדין הרבני להתחשב בכך, שעל פי הסכם הגירושין, המשמורת על הילדה היא בידי האם ועם זאת גם על האם למלא את חלקה בהסכם בהקשר לחינוך הבת במוסד החרדי "רוח האב".
לנוכח המחלוקת ביניהם ייתכן, לדעת השופטים, שיש מקום לשקול העברת הבת לבית ספר ממלכתי דתי והאם כבר הודיעה כי היא מסכימה לכך. כמו כן הומלץ שקולה של הילדה עצמה יישמע בבית הדין.
הפרשה עצמה נחשפה במעריב לפני כשלושה חודשים ועוררה סערה ציבורית: האם החילונית, תושבת דרום הארץ שבעבר הייתה דתית חרדית וחזרה בשאלה, הגיעה בינואר השנה, עם בתה, בת ה-9 וחצי, לבית הדין הרבני בבאר שבע, לדיון נוסף במסגרת הסכסוך המתמשך עם בעלה לשעבר, דתי-חרדי, על הסדרים בנוגע לילדה ומקום חינוכה.
האם נדהמה כאשר הדיינים החליטו לפתע, ללא כל הכנה מוקדמת, להעביר את הילדה למשמורת זמנית של האב, המתגורר בעיר אחרת, רק משום שלא קיימה סעיף בהסכם הגירושין שהילדה תתחנך ב"רוח האב", דהיינו חינוך חרדי, אלא שלחה אותה לחינוך ממלכתי.
הדיינים אף ציינו כי משיחתם עם הילדה התרשמו שהיא "מפוחדת מאמה". האם ההמומה פתחה בזעקות והדיינים הורו לעצרה והעבירו מיד את הילדה לאב. רק החלטה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, הביאה לאחר כמה שעות לשחרור האם.
באמצעות עו"ד צחי פנקס עתרה האם לבג"ץ וביקשה להחזיר לה את הילדה שגידלה כל חייה. היא התלוננה כי הדיינים "הענישו אותה
גורמים טיפוליים דיווחו לבג"ץ, כי לא הייתה סיבה להעברת הילדה מהאם לאב למרות שעל האם לשפר את התנהגותה האימפולסיבית. עם זאת, המליצו המומחים להשאיר את הילדה, בשלב זה, אצל האב עד לדיון בבית הדין הרבני בחודש יוני לגבי המשמורת הקבועה.
פקידת הסעד ציינה בפני השופטים כי הילדה סובלת ממצוקה נפשית ורגשית קשה בגלל סכסוך ההורים, והביעה חשש למצבה אם לא ישנו ההורים את התנהלותם.
השופט רובינשטיין ציין בפסק הדין: "האם והאב אוחזים בקטינה הקרועה ביניהם והיא אינה יכולה למצוא מנוח אמיתי נוכח הסכסוך המתמשך...זעקת הקטינה עולה השמיימה ועל עניינה להיפתר במהירות". הוא הוסיף כי צעדו החריג של בית הדין הרבני בהוצאת הקטינה ממשמורת אמה, שנקבעה מפורשות בהסכם הגירושין, היה בעייתי.
"גם אם הופר על ידי האם הסכם הגירושין בקשר לחינוך הילדה, יכלו להימצא דרכים פחות דרסטיות לתיקון ההפרה. ובמיוחד הייתה חריגה ההחלטה, שיש לנו ספקות מרובים באשר לנכונותה, לעשות כן באופן שנעשה, בבית הדין, כמעט מרגע למשנהו", קבע רובינשטיין. "מדובר בצעד דרסטי שחייב מערך דיוני מוקפד וחוות דעת מקצועיות משלימות".
השופטת פרוקצ'יה ציינה, כי התלבטה אם להוציא צו מוחלט שיורה על ביטול החלטת בית הדין הרבני ואשר יורה על החזרת הילדה לאמה, אשר גידלה אותה בכוחות עצמה למעלה מתשע שנים והעניקה לה בית חם ואוהב. ואולם, בסופו של דבר, היא נמנעה מצעד זה רק בשל כיבוד ערכאת בית הדין הרבני, האמור לדון פעם נוספת בסוגיה הרגישה.
פרוקצ'יה הדגישה, כי "ראוי שבית הדין הרבני ייתן משקל הולם לפגם המהותי שנפל בהוצאת הילדה ממשמורת אימה וכן בדרך בה נעשה הדבר, ולצורך בתיקון העוול והפגיעה שנגרמו לילדה ולאם כתוצאה מפעולה זו...".
"יש להניח כי שקלול נאות של כלל הנתונים יביא את בית הדין להכרעה אשר תשים בראש השיקולים את טובת הילדה, אך בד בבד תיתן ביטוי גם לפגיעה הקשה שנגרמה לאם, אם חד-הורית, אשר בעמל כפיה קיימה את משפחתה הקטנה בכבוד ובאהבה ואשר בתה היחידה היא תמצית חייה".
היא ציינה כי בית הדין לא עשה כל ניסיון לברר ולפתור את שאלת חינוך הילדה ובמקום זאת העביר אותה לאביה "בהינף יד, ובלא בחינה כוללת של משמעות הדבר בדרך שתמנע עקירתה מביתה וסביבתה", ציינה.
גם השופטת עדנה ארבל ציינה כי "הדרך בה הוצאה הילדה משמורת אמה אינה דרך ופגיעתה בילדה וגם באמה רבה היא... מדובר בצעד דרסטי פוגעני, קודם בילדה וגם בנוסף באמה, צעד שנזקו ותוצאותיו לעתיד קשה להעריך עתה".
נא להמתין לטעינת התגובות
