מכבסת המילים של שוקן
בניגוד למה שטוען מו"ל הארץ, כולם סיקרו את פרשת בנק הפועלים בצורה הוגנת, מלבד העיתון שלו
בסוף השבוע פרסם המו"ל שוקן מאמר בעיתון שלו, שבו הוא מספר לנו איך כל העיתונות הישראלית כולה, התגייסה באופן חד צדדי למען יו"ר בנק הפועלים דני דנקנר, ונגד המפקח על הבנקים ונגיד בנק ישראל.
אחד-אחד מנה אותם המו"ל - גלובס וכלכליסט, מעריב וידיעות. רק עיתון אחד נשאר בחוץ, אביר האתיקה העיתונאית, העיתון היחיד בישראל שנלחם למען "האינטרס הציבורי" - הארץ. לכל העיתונים והעיתונאים האחרים יש כל מיני אינטרסים שונים ומשונים, ורק הארץ, חף מכל אינטרס, מסתכל למציאות בעיניים.
האמת, כמובן, שונה מאוד מהסיפור שמספרים שוקן והעיתון שלו. האמת היא שכל העיתונים כולם, מלבד האביר שלנו,
סיקר את הפרשה באופן ענייני ורב ממדי. כחלק מהטיפול הענייני העלו כל העיתונים כולם, מלבד האביר, שאלה פשוטה: למה בנק ישראל לא מספר לנו מדוע הוא רוצה להדיח את דנקנר? למה הנגיד פישר לא מוכן - אפילו ברמז - לומר לנו מה הסיפור האמיתי?
רק בהארץ אין שאלות. שם, כרגיל, הסיקור הוא חד צדדי וחד ממדי. שם ברור שדנקנר צריך ללכת, וברור גם ששאר העיתונים - ובעיקר מעריב - נגועים באינטרסים, בגלל קשרים עסקיים. ובכן, מר שוקן, העיתון היחיד שסיקר את הפרשה בצורה לא הוגנת ולא עניינית היה העיתון שלך. ואם אתה לא רוצה להאמין לי, קרא מה העלתה בדיקת העין השביעית על סיקור הפרשה בעיתונות הכלכלית. אבל גם בעין השביעית, מן הסתם, מושחתים.
אגב, מרגע פרוץ הפרשה לכולם היה ברור איך היא תיגמר: אם נגיד בנק ישראל (כל נגיד, לא כל שכן פישר, הנהנה מיוקרה רבה), דורש את הדחת היו"ר, לא באמת משנה מה יקרה בדרך וכמה זמן זה ייגרר - היו"ר ייאלץ ללכת. לכן הבחירה האופורטוניסטית של הארץ, לדרוש את ההדחה בלי לשאול שום שאלה, היא הבחירה הקלה והפשוטה.
אז בדרך הם חטאו לתפקידם העיתונאי - אז מה? העיקר שיוכלו לספר איך הם הדיחו את היו"ר - וכל השאר מושחתים בעלי אינטרסים.
אלא שבעוד הקשר העסקי של מעריב לבנק הפועלים ידוע לכל ונמצא על השולחן, הקשר של הארץ לבנק מוסתר עמוק מתחת לשולחן. שהרי האבירים "לא נותנים אינפורמציה על היחסים העסקיים שלנו", כפי שהסביר המו"ל בראיון לקול ישראל. את העובדה שבנק הפועלים דרש מהארץ לעמוד בתנאי הלוואה שניתנה לו ולפרוע חלק מהחוב לא שמענו מהאבירים - קראנו את זה אצל המתחרים. אישור מגומגם ומרוגש לסיפור הזה קיבלנו - רק אחרי חמישה או שבעה ניסיונות התחמקות - באותו ראיון.
ובמכבסת המילים של הארץ, עמוס שוקן קורא לזה "עיתון עם שליחות".
נא להמתין לטעינת התגובות
