הקניבליזם של מבקר המדינה
למה נטפל לינדנשטראוס דווקא לזליכה, עמיתו למלחמה בשחיתות
אנחנו ניתן לירון זליכה - שמבקר המדינה קבע כי בעת כהונתו כחשב הכללי הרוויח יותר מהמותר, לא דייק בדיווחיו בדבר שעות העבודה באקדמיה והפר בשיטתיות את כללי התקשי"ר - קרדיט שהוא מעולם לא נתן לאיש. אנחנו נשמור לו את חזקת החפות, נניח שלא כצעקתה, שאין לנו הפרטים המלאים, ש"מדובר בכשלים של אחרים", כפי שהכריז. לא נאשים אותו בשחיתות ונימנע גם מהאשמות מופרכות אחרות, כפי שהוא מעולם לא עשה.
בשעתו הקשה, כשקלונו נחשף, אין ספק שזליכה ייהנה מהמחווה הקטנה הזו שלנו. האיש שהאשים בלי להניד עפעף את כולם - ראשי ממשלה ושרים, ראשי ערים ופקידים, עמיתים ואפילו קרובי משפחה - בנטילת חלק בקונספירציה לרמיסת שלטון החוק ולשוד הקופה הציבורית, ודאי שמח שאין איזה זליכה בסביבה שייצא נגדו בביטחון חד-משמעי, בלי היסוס וגם בלי גבולות. שהרי הוא עוד לא הורשע בדבר ואפילו כתב אישום לא הוגש נגדו - אז על מה המהומה?
רק לפני שנתיים לחמו הצמד זליכה ולינדנשטראוס כגוף אחד נגד השחיתות - לפעמים שחיתות אמיתית, לפעמים מדומה ולעתים מופרכת ממש. השניים שיתפו פעולה בפרשת לאומי, אז התלונן זליכה בפני חברו על הטיית המכרז למכירת הבנק על ידי אהוד אולמרט, פרשה שהועילה במיוחד למיצוב שניהם כלוחמים חסרי מורא (כעבור כמה שנים התיק נסגר מחוסר ראיות).
לשיאה הגיעה מערכת
היחסים החמימה בין השניים בשלהי 2007. אז טען זליכה כי החלטתו של שר האוצר רוני בראון שלא להאריך את חוזהו עם סיומו לאחר 4 שנות כהונה (ולאחר שהסתכסך עם חבריו באוצר וגם בהם הטיח האשמות) אינה חוקית. הוא האשים את השר בשחיתות וקבע כי עליו להישאר בתפקיד "כדי להגן על הקופה הציבורית ממעשי שחיתות". לינדנשטראוס הוציא צו הגנה שעיכב את סיום הכהונה של החשב הקולני.
אז מה גרם פתאום למבקר לצאת בדוח כה חמור נגד עמיתו? המבקר בדק 61 מקרים ו-40 בעלי תפקיד באוצר ומצא עשרות ליקויים - אז למה דווקא זליכה? ומדוע לא מזכיר המבקר את זליכה בשמו אלא הסתפק בכינוי "בכיר א'"? ואיך ידעו כולם מיד שאותו "בכיר א'" מעמוד 313 בדוח הוא זליכה?
הבחירה דווקא בזליכה כדוגמה להתנהלות לא כשרה טובה מכדי להיות מקרית, ונדמה שהיא לא בהכרח עניינית. התשובה המובנת מאליה היא כי מבקר המדינה לא עושה הנחות לאיש - גם לא לחברים ולעמיתים למאבק. המבקר זיהה התנהגות לא כשרה, ואין זה מעניינו במי מדובר.
התשובה הקצת פחות מובנת מאליה, והמופרכת כמובן, היא כי מבקר המדינה חובב התקשורת זיהה סימני עייפות אצל העיתונאים מסדרת חשיפותיו, הצהרותיו, האשמותיו וקביעותיו - ובהתאם לכך גם דלדול מדאיג במספר הכותרות ובהיקף הסיקור שהוא מקבל. את זה, כידוע, אי-אפשר לתקן בעוד דוח - גם אם חמור במיוחד - על מצב האחיות בבתי הספר או על "היערכות משרד התחבורה למתן שירותי תובלה למשק האזרחי".
כדי להחזיר את האינצ'ים האבודים צריך שוס אמיתי. משהו עסיסי, סיפור שהעיתונים באמת יאהבו. אם לשפוט לפי עיתוני אתמול - זה בדיוק מה שלינדנשטראוס מצא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם