הרוס הספורט
יום הדין של ערוץ הספורט מתקרב. בעוד חודש וחצי צפויה מועצת הכבלים והלוויין להוציא להורג את ערוץ 5 לייב. לא עוד שידורים חיים בתשלום. סיבה למסיבה בטריבונה? תחשבו שוב. גם במצבו הנוכחי סובל הערוץ מקשיי תקציב, תקלות טכניות מעיקות, תנאי עבודה ירודים, אובדן זכויות שידור, תדמית ציבורית שלילית, תחרות הרסנית עם צ'רלטון ושאר פדיחות באופסייד. הערוץ שהמציא מחדש את תרבות הספורט בישראל מתקשה להבין איך כל זה קרה לו. ערוץ הספורט: אנשי המקצוע הטובים ביותר עמלים כדי להביא לצופה את המוצר הטוב ביותר
נבו הייתה צרודה כאילו צרחה קודם שעות אצל רופא שיניים. זה לא הגיוני. היא ישבה צרודה לבד באולפן והעבירה 30 דקות של מהדורה. "ישבתי בבית והשתגעתי. לכל הרוחות, לא יכלו להביא מישהו אחר? אפילו אם אלי אילדיס לא היה יכול להגיע לאולפן באותו ערב. הרי יש קריינים בערוץ. שרון פרי, אפי טריגר, רוני בראון. זה היה מביך ומביש".
והנה הדימוי המתבקש: ערוץ הספורט צרוד. לא מהיום, לא מאתמול וגם לא מהשנה שעברה. אוסף של נסיבות הביאו את האימפריה של שנות התשעים ותחילת המילניום הנוכחי אל עברי פי פחת. רגע לפני שמועצת הכבלים והלוויין מכריעה לגבי עתידו המסחרי, דומה כי מצבו של הערוץ מעולם לא היה עגום יותר. וזה הערוץ שחלם פעם להביא אותנו למקומות אחרים. להיות אמריקה במקום הכי מזרח-תיכון שיש. במקום זה הוא התאים עצמו לרמתו הירודה של הספורט הישראלי. תסתכלו עליו ותראו אותנו.
שעון החול של קברניטי ערוץ הספורט זורם במהירות אל 1 ביולי. סמנו את התאריך ביומן. בעוד חודש וקצת אמורה להיכנס לתוקף החלטה שהתקבלה במועצת הכבלים והלוויין בנובמבר 2008 שלפיה לא יהיה אפשר להמשיך לשדר משחקים בערוץ הלייב בתשלום, אלא אם כן ישודרו באותה העת משחקים אחרים בשידור חי בספורט 5 ובספורט +5. ניצן חן, יו"ר המועצה, טוען שההחלטה התקבלה בעקבות זליגת תכנים מאסיבית לערוצים שעולים לכם כסף.
"המועצה מצאה את עצמה במירוץ תמידי למנוע העברת תכנים לערוצים בתשלום", מסביר חן, "והחליטה לנקוט פעולות מיידיות להפסקת הזליגה. פתחנו במהלך הסדרתי כולל לשידור אירועי ספורט חיים".
ועכשיו זו מלחמה. לא סתם רגע של מחלוקת. מהומת אלוהים במרכז הרחבה. בערוץ הספורט מגייסים לטובת מאבקם בהחלטה את איגודי הספורט השונים - שמקבלים מהערוץ תמורה כספית עבור השידורים - כמו גם את המגזרים המקופחים של ספורט הנשים והנכים, שהערוץ עצמו היה בעבר בין מקפחיהם.
מנגד, בין התומכים בהחלטה לא חסרים בעלי אינטרסים: למשל אתר האינטרנט ONE, שכניסה שגרתית לעמוד הבית שלו תגלה לא מעט ידיעות המגבות את האג'נדה של ניצן חן, הוא גם אחד המתחרים הגדולים של הערוץ המותקף. הבלגן, תהיו בטוחים, רק מתחיל.
כל מי שהעביר לאפיקים 58-55 על הממיר בחודשים האחרונים יודע שהבלגן ניכר גם על המסך: באגים חוזרים ונשנים במהלך שידורים שמעידים על חוסר מקצועיות ברמה הטכנית, ויתור על זכויות שידור (ליגה אנגלית, ליגת העל, ליגה ארגנטינאית, הפיינל פור של היורוליג),
פאשלות קטנות בשידור משכו בעבר רק את תשומת הלב הברנז'אית. היום כל נער מתבגר יכול להבחין באינספור תקלות שונות. לא מדובר בקריסת שידור או בהתמוטטות תפאורה באולפן, אלא בדבר הבסיסי ביותר: שידור זורם ללא טעויות. "אם איש עסקים עשיר היה קונה את ערוץ הספורט ומבקש ממני לעמוד בראשו", זעף השבוע עורך בכיר בעולם תקשורת הספורט, "דבר ראשון הייתי מרכז את העובדים בחדר, מבקש מהם את כל שידורי התוכן שנעשו בשנה האחרונה ומוכיח להם שיש על בסיס קבוע, כמעט יומי, אלף ואחת טעויות באמצע השידור".
מה למשל?
"טעויות כתיב ותרגום ברמה של זכר ונקבה; בעיות סינק; קריין שמדבר לפני התמונה. אותם עובדים יגלו עוד המון קטעים שמוכיחים שמבחינה הפקתית הערוץ נמצא בפשיטת רגל. פאשלות שלא יכולות לקרות. אתה לא רואה אותן במקומות אחרים. זה נעשה בצורה חובבנית, לפעמים ברמה של ערוץ קהילתי. רואים את זה ב'יציע העיתונות' וב'חדשות הספורט' וברוב תוכניות המקור שלהם".
הנפגעת העיקרית מהמצב היא אותה מהדורת "חדשות הספורט". שימו בצד את הבעיות הטכניות, התחקירים שלא קיימים וכתבות הצבע העלובות. התחושה העיקרית מצפייה שיטתית במהדורה היא שמדובר באוסף של פרומואים ופולו-אפים לתוכני הערוץ בלבד. רציתם ליגה אנגלית? היא רלוונטית למהדורה רק אם יוסי בניון (ליברפול) כבש או אם תמיר כהן (בולטון) התחמם. פיינל פור של היורוליג? לא קיים. אולי כי הוא שודר בצ'רלטון. רציתם תרבות ספורט? אז רציתם.
"כשייסדנו את 'חדשות הספורט' באמצע שנות התשעים הסיטואציה הייתה שונה", מגונן שניידר על יורשיו, "ואי אפשר להתעלם מכך. ערוץ הספורט ניתן אז כזיכיון. מי שהחזיק את ערוץ הספורט היו אולפני JCS. כל מה שעניין אותם היה הפקה. הם לא התערבו בתוכן. היה לנו חופש שלא קיים היום.
"יכולנו לעשות מה שאנחנו רוצים. אהבנו ספורט, אהבנו טלוויזיה, וזה בא לידי ביטוי במוצר הסופי. הבאנו אנשי מקצוע שגידלנו. דני ענבר, עומר בנוביץ', אבידע לבני, אלי אילדיס, ירון טלפז, שהבאתי אותו בתור תסריטאי, עמיחי שפיגלר, שהתחיל כעוזר הפקה".
וזה כל ההבדל?
"באותו זמן בנינו מהיסודות. הסתכלנו על טלוויזיה כפלטפורמה שאנחנו רוצים להעביר באמצעותה איכות. אנשים באו מלמטה, למדו את העבודה וגדלו לאט לאט. היום אני לא רואה את 'חדשות הספורט'. זה לא מעניין אותי. לא צריך מהדורת חדשות בשביל לראות סתם תקצירים. 'חדשות הספורט' היו טובים בשבילי אם הם היו מביאים סיפורים, סקופים, תחקירי עומק".
איפה זה נתקע?
"כל הדברים האלה דורשים כסף. מי משלם היום? עובדים שם על תקציבים עלובים. מי מאפשר לעשות את הדברים האלה? אני בטוח שהעורכים הנוכחיים בערוץ, אנשים כמו דין דותן, אסף ברנע, לירן מוסלי, רוצים לעשות הכי טוב שיש ויש להם רצון. אבל אין כסף. טלוויזיה זה דבר יקר, מה לעשות".
זאת הטרגדיה של ערוץ הספורט: הוא מתקשה לעבור את הרף הגבוה שהוא עצמו הציב. אחרי שנים ארוכות של השקעה נלהבת ביצירת תרבות ספורט חכמה וכיפית הגיעה התחרות עם צ'רלטון, ואיתה המציאות המסחרית: אינפלציה במחירי זכויות השידור, תדמית ציבורית בעייתית, אופוזיציה תקשורתית רועמת ומספרים אדומים במאזן. מצבו של הערוץ נגזר ישירות מהעובדה הפשוטה שהחגיגה הגדולה הסתיימה. נגמר הכסף.
"הכתבים הבכירים בערוץ מרוויחים משכורת נמוכה מאד, 8,000 שקל ברוטו במקרה הטוב", מגלה עיתונאי שנשא בתפקיד בעבר. "מי שעושים כיום את כתבות הצבע הם ילדים שהיו עוזרי הפקה או אנשי חדשות חוץ. פעם היו שלושה צוותי צילום ביום, כיום יש רק אחד. בצוות הצילום היה עוזר הפקה, היום אין דבר כזה. יש צלם וזהו. מי שמצלם זה אנשים שהמקצוע שלהם הוא לא תמיד צילום. בעבר לא היה עולה על דעתם של האנשים בערוץ לעשות דבר כזה. מכאן ועד באגים בשידור, כמו שאתה קורא לזה, המרחק קצר מאד".
המצוקה הכלכלית דחפה את ערוץ הבית של מודי בר-און ועפר שלח אל מחוזות מדכדכים עוד יותר, אל ביצותיו הטובעניות של התוכן השיווקי והפרסום הכמעט לא סמוי. מה משותף לפריזמה השקעות, צבר טורס ואיסתא ספורט? לכולן פינת תוכן במהדורת "חדשות הספורט". כולן חברות מסחריות. במסווה של אייטם חדשותי מוגשת לצופים פינה פרסומית מובהקת.
"זה נהיה ערוץ הבארטרים, לא ערוץ הספורט", טוען מנהל בכיר בזירת הספורט הטלוויזיונית. "הם מוכרים את האמא שלהם. מה זה הקשקוש הזה? הם מעליבים את עצמם ואת הצופים שלהם". ביקורת קשה לא פחות על ההתנהלות בממלכת ספורט 5 משמיע העיתונאי ומבקר תקשורת הספורט שלמה מן, שחבט בערוץ לא מעט גם תחת הפסבדונים הבלוגרי יגרמייסטר.
"אני קורא להם עריץ הספורט", הוא אומר, "כי כל ההתנהלות שלהם כיום היא מתוך חמדנות לשמה. אני לא מכיר את ספרי החשבונות שלהם. הם מספרים שהם בהפסדים ואני מבין שזכויות עולות כסף, אבל הם מקבלים מיליונים רבים מחברות הכבלים והלוויין וזה אמור לפרנס אותם יפה. אני לא מבין למה הם עושים את זה".
האנשים שאוחזים במושכותיו של הערוץ מכירים את הביקורת ויודעים שהשידורים שלהם נמצאים תחת זכוכית מגדלת ציבורית וממסדית, אך לטענתם פשוט אין ברירה. אחד מבכיריו, שהעדיף להישאר בעילום שם, מסביר: "גודל השת"פים המסחריים כגודל הרגולציה. מה שהרגולטור מרשה לנו אנחנו עושים. אולי אם זה היה עם IBM זה היה נראה יותר טוב מאשר עם צבר, אבל אין לנו מפרסמים, ובשביל לשמר לפחות 90 אחוז מהרמה שלנו חייבים להביא יותר כסף.
"פעם אולי הספיק לנו ספונסר אחד כמו הטוטו, אבל ברגע שהוא הוריד לנו פתאום 200 אלף דולר אנחנו חייבים את הכסף הזה מצבר טורס. מה נעשה? אחרת אנחנו צריכים לפטר את קופמן או להוריד את המשכורת לאילדיס".
החלק העצוב בכל הסיפור הוא דווקא העובדים הזוטרים, שנמצאים בערוץ הספורט מתוך אהבה נטו לספורט ולתרבות ספורט. חלק מאנשי התוכן בערוץ שרואיינו לכתבה הודו שגם להם קשה נוכח ההתערבות המסחרית בתוכני הערוץ. "דע לך שהפינה של צבר טורס הייתה אמורה להיות יומית", סיפר אחד מהם, "עם נוכחות באולפן של אחד מאנשי החברה פלוס יציאה לכתבות חוץ. רק כשהשמענו קול זועם ביותר החליטו בהנהלה להפוך את הפינה לשבועית".
אם זו הייתה הבעיה היחידה עם ערוץ הספורט לא היינו עומדים כאן עכשיו. הכשל המהותי הוא שבמקביל להתמסחרות חלה נסיגה גם באיכותו היצירתית. עדיין תמצאו בו תוכניות מקור כמו "יציע העיתונות", "חמישיות" ו"מועדון ספורט", כל אחת מהן טובה בסוגה, אך קשה להתעלם מהתחושה שהן לגמרי לבד בשממה.
"הכל זה תוכניות אולפן", מפרשן מן, "לא עושים סרטים, אין תחקירים, שום השקעה. עזוב עכשיו את עניין הכסף. הרי המודל שלהם הוא ESPN. לערוץ האמריקאי יש המון תוכניות מקור, חלקן גם על ההיסטוריה של הספורט. ערוץ הספורט כבר לא עושה את זה".
בניגוד לכל ערוץ נישה אחר, ערוץ הספורט הצליח תמיד לייצר קשר אמוציונלי עם צופיו. תמיד אהבו אותו. תמיד אהבו לשנוא אותו. התפנית הגדולה לכיוון האופציה השנייה אירעה עם הקמתם של צמד הערוצים בתשלום, לייב וגולד, והוויכוח המתמשך על זליגת תכנים מערוצי הבסיס אליהם. בשלב זה חטפה מדינת ישראל את הסעיף. כ-350 שקלים לשנה עולים שני הערוצים יחדיו. מספיק כדי להפוך את האמוציות החיוביות לזעם שחור ומר.
טיפה היסטוריה: בתחילת 2002 הושק בקול תרועה ערוץ +5, שהיה אמור לספק את הקצפת של שידורי הספורט. תוך חצי שנה הוא יצר סטנדרטים חדשים בתוכניות מגזין ובכמות השידורים החיים. לפני הקמתו קיוו בערוץ להגיע תוך שנתיים ל-170 אלף מנויים. לפני המונדיאל בקיץ 2002 (ששודר בחלקו בערוץ החדש) נסק המספר ל-220 אלף מנויים. אחרי אותו מונדיאל נרשמו כבר למעלה מ-350 אלף מנויים. בכל קריטריון מדובר בהצלחה מסחררת. ואז גם החלה הקריסה.
את הירידה באיכות המוצר תלו בערוץ, כמו תמיד, בברוך כלכלי. +5, טענו בערוץ, נאלץ לתמוך כספית בערוץ 5 המקורי, שנחלש לחלוטין עם עלייתו של אחיו הנוצץ, מה שהוביל לכך שהערוץ החדש נחלש בעצמו. הצעד הבלתי נמנע היה היווסדם של שני ערוצים חדשים מטעם ספורט 5, ובמרץ 2007 הושקו ערוצי הלייב והגולד המושמצים. בהדרגה ובנחישות, כמעט בהתגנבות, החלו תכנים מז'וריים של ערוץ הספורט לטפטף אל עבר ערוצי הפרימיום.
יש תוכניות שזלגו בלי תגובה?
"לאורך השנים הרבה דברים זלגו. קח למשל את 'חמישיות'. הרי הייתה תוכנית בשם 'צעדים' בערוץ 5, ואחרי זה העבירו אותה אל +5. היא הורדה לתקופה מסוימת עם עליית הערוצים החדשים, והוחזרה רק כי הרגולטור הסכים לוותר עליה בערוץ 5 אבל הכריח אותם לשים את זה ב-+5".
ולמה זה טוב, כל המשחק הזה? מה זה משרת?
"פשוט מאד. העבירו את כל התכנים הטובים לערוץ החדש כדי שאנשים ישלמו. לאורך הזמן זה הפך לחלק מהחבילה. עכשיו הם ניסו להעביר את זה לערוץ 5 לייב ולא הצליחו. אחד התנאים שהעמידו להם בהקמת הערוצים החדשים הוא שיישארו תוכניות מקור מסוימות ב-+5. הם מחויבים, למשל, לשדר את 'חדשות הספורט' בשעה 19:00 בערוץ 5. לפני כמה שנים הם הורידו אותה בקיץ, חטפו קנסות, ובשנה שעברה הם שידרו אותה. לא כי הם רוצים, כי הם מחויבים ועוקבים אחריהם".
כך או כך, גם ערוצי הפרימיום מתקשים להרשים באיכותם. "הטיעון האוטומטי שלהם הוא שבלי הערוצים האלה אין לערוצי הבסיס - שגם הם בתשלום - שום זכות קיום. זה טיעון לא רלוונטי. הערוץ הזה, ספורט 5 לייב, לא מגשים את ייעודו. הוא אמור להיות הקרם דה לה קרם של ערוץ הספורט ולהביא את העדכונים הכי אונליין שיש. למה הערוץ הזה לא מממש את קיומו? למה אין מהדורה לסיכום המחזור בכדורגל בשבת בלילה, למשל? בשביל זה הוא קיים".
ומה עם ערוץ היסטורי כמו ספורט 5 גולד ותוכניות כמו "היכל התהילה"?
"תעשה לי טובה. מצלמים את זה באולפן ויוצאים לצלם בחוץ את מוריס ז'אנו עם מצלמת כתף. הטיעון התקציבי לא רלוונטי. הערוץ צריך לספק תכנים שהם מעבר לגובה של מדרכה ומשחקים משעממים מהעבר. אם אין להם כסף שיסגרו אותו ויפסיקו סתם לגבות דמי מינוי מאנשים".
כמעט שכחנו: צ'רלטון. אי אפשר לנתק את מצבו של ערוץ הספורט מהמתחרה שקמה לו ב-2004, עת קיבלו אדר זהבי וחבריו את האפיקים 53 ו-54 בממיר, תחילה לשידורי כדורגל בשיטת שלם וצפה פר משחק ואחר כך כערוצים ספורט 1 וספורט 2.
המתחרים החדשים נחשבו לאויבי הציבור מספר 1 לפני מונדיאל 2006, אך הנמיכו פרופיל ואינם מושכים אש קבועה וצולבת כמו הערוץ הוותיק והמושקע יותר. ייתכן מאד שבתנאי תחרות כאלה ערוץ הספורט פשוט לא יכול לנצח. אף אחד לא יכול.
"מדובר במלחמה מתועבת, חסרת היגיון משני הצדדים", תוקף נועם שניידר. "הם הורגים אחד את השני מבחינה כלכלית. אם אתה רוצה הסבר לנפילה ולמצב הכלכלי הנורא, הוא נמצא שם. ערוץ הספורט משלם היום יותר על הזכויות של ליגת האלופות. צ'רלטון משלמת על הליגה האנגלית הרבה יותר ממה שבטורקיה משלמים על הליגה האנגלית. אין לזה הצדקה. אל תשכח שצ'רלטון משדרת לקהל יעד של חצי מיליון איש ובטורקיה זה קהל יעד של קרוב ל-50 מיליון איש. איפה הפרופורציות?".
מעבר לקרב על זכויות השידור היקרות ערוץ הספורט מבדל עצמו באמצעות תוכניות מקור, טאלנטים ואריזה מוקפדת, מה שקשה למצוא אצל המתחרים מצ'רלטון גם אחרי שימוש בסמי הזיה. לא בטוח שההימור באמת משתלם לכל הצדדים. "הם לא מסוגלים לשלם לבמאים כי הם רוצים להשקיע בעטיפה נוצצת ובמשכורות שמנות לטאלנטים", טוען שלמה מן, "והתחושה היא שאם היו מתייעלים בקטע הזה, אפשר היה לשדר יותר שידורים חיים. זה נכון שנעים לראות אולפן מקושט ומהודר, אבל בסופו של דבר התוכן העיקרי שעבורו אנחנו פותחים טלוויזיה הוא המשחקים".
אבל ערוץ הספורט רצה להיות משהו אחר. לא רק משחקים בשידור ישיר, מוקלט וחוזר. תרבות שלמה מסביב למגרשים, פרשנות ברמה גבוהה, מגישים שנונים. אותו בכיר עלום שם, אי שם בצמרת ספורט 5, הודה השבוע: "אנחנו לא יכולים להיות הכל. בשוק תחרותי אנחנו לא יכולים גם לקנות את כל הזכויות, גם להקים שישה ערוצים, גם שיהיו לנו את הכוכבים הכי גדולים וגם להיות הכי פרפקט. אתם תוקפים אותנו על דברים שאנחנו בכלל לימדנו אתכם".
למה אתה מתכוון?
"הרגולטור אמר לי תעשה 'יציע העיתונות'? תעשה 'חדשות הספורט'? אנחנו הרמנו את תרבות הספורט למקום מאד גבוה. עכשיו יש הידרדרות בכל הערוצים. אנחנו יודעים את האמת. אני מקווה שזה לא מורגש. אם אתה כצופה מרגיש זאת, זה חמור מאד בעיניי ומאוד כואב. אבל תבין שאנחנו פועלים בשוק לא פשוט".
נסה לפשט את זה.
"אנחנו צריכים להחליט בין שני עולמות: הרבה זכויות ורמת הפקה נמוכה יחסית, או פחות זכויות ויותר מהות פילוסופית ספורטיבית איכותית. הטריק הזה לא פשוט. אם גילית באגים, אני יכול להבטיח לך שנשפר כל מה שאפשר לשפר ברמה הזו. אם השיפור דורש מיליון דולר והרגולטור מאפשר לגופים אחרים להתחרות בנו - לשדר משחקים בלבד ללא מחויבות תוכן אחרת, פשוט לא יהיה לנו את המיליון דולר".
השורה התחתונה ברורה. ערוץ הספורט הוא כבר מזמן ערוץ מסחרי לכל דבר. כדי להשתקם הוא חייב לעבור זעזוע רציני ביותר, אבל לא בטוח שהזעזוע שניצן חן והמועצה שלו מכוונים אליו הקיץ הוא הטיפול בהלם הנכון. "זה אנחנו מול הרגולטור", אומרים עכשיו בערוץ הספורט. "אנחנו אומרים לו: רוצה לבטל את הלייב והגולד? אין בעיה. תן לתמחר גבוה יותר את שני הערוצים האחרים שלנו. לא יכולים לדרוש מאיתנו להישאר ברמה שיצרנו, לא לקחת כסף ולתת למתחרים להרים את המחירים לשמים. אין דבר כזה".
אז מה יהיה? נועם שניידר מציג נבואה אפוקליפטית משהו: "אם אני הייתי בערוץ הספורט, הייתי עושה בדיוק מה שצ'רלטון עושים. מין יורוספורט. מה ההבדל בין צ'רלטון לערוץ הספורט? אין להם אולפנים. לערוץ הספורט אין כרגע זכות קיום אלא אם כן הוא מוכר פרסומות. חד וחלק. ככה זה בעולם. כל הסיפור הוא כסף".
דוברת ערוץ הספורט, רתם קלינה, מסרה את התגובות הבאות:
1. לגבי הירידה באיכות השידורים: "ערוץ הספורט מביא בכל יום מגוון תוכניות לטובת צופיו. אנשי ההפקה והאנשים הטכניים הטובים בישראל עמלים על השידורים שעות ארוכות כדי להביא לצופה את המוצר הטוב ביותר. לעתים קורות תקלות, אך כנראה מי שלא משדר אולפנים וחדשות גם לא טועה".
2. לגבי הוויתור על זכויות שידור: "הערוץ משדר 19 ליגות שונות. ההולנדית והטורקית משודרות כאשר מעלים את משחקיהם של בן סהר ופיני בלילי ללוויין הבינלאומי. ערוץ הספורט מסקר במסגרת 'חדשות הספורט' את כל הליגות. מאחר שאין לנו את זכויות השידור של הליגה האנגלית (גם לא לתקצירים), הרי שבאופן טבעי הנפח שלה יהיה נמוך מליגות שלהן נמצאות זכויות השידור בידינו. עם זאת, אנו מתייחסים לליגה האנגלית בכל שבוע בטבלאות, תוצאות, סיכומי מחזור וראיונות".
3. לגבי סיקור ליגת העל: "הטענה כי ב'חדשות הספורט' מדווחים רק על ליגות המשודרות בערוץ מקוממת. ליגת העל בכדורגל אינה משודרת בערוץ אך מקבלת את הנפח הכי גדול במהדורות 'חדשות הספורט' מאחר שיש בידינו את התקצירים לליגה הזו".
4. לגבי פינות התוכן השיווקי: "פינה על כלכלת ספורט היא בעלת עניין לצופים. רק השבוע סקרה הפינה את מצבה הכלכלי של ברצלונה, שזכתה באליפות ספרד. מבחינתנו יש מקום לפינה כזו והיא רלוונטית לצופים. פינות כלכלת ספורט קיימות בכל מהדורת חדשות ספורט בעולם וגם בכל אתרי האינטרנט".
5. לגבי הטענות על זליגת תכנים: ערוץ הספורט מכחיש באופן גורף את קיומה של התופעה. דוגמאות ספציפיות שעמן עומתה דוברת הערוץ נהדפו בטיעונים רגולטוריים. כך, למשל, מסבירים שם את נדידת שידורי האן.בי.איי מערוצי הבסיס לערוץ הלייב: "האן.בי.איי שודר מאז ומעולם בערוץ 5 וכך גם כעת. בערוץ הלייב (58) אנו משדרים משחקים נוספים מעבר למכסת החובה הרגולטורית". תשובות דומות סופקו לגבי שידורי גביע המדינה בכדורגל, שידורים חיים מה-WWE ושידורי פורמולה 1.
6 לגבי החלטת הרגולטור לאסור על שידורים חיים בערוץ 5 לייב: "ההחלטה תפגע בציבור, מאחר שמצד אחד ערוץ הספורט יעמוד רק במכסת המינימום בערוצים 5 ו-5+, כך שייגרעו מהציבור מאות שידורים ישירים, ומצד שני גם אותם מאות שידורים ישירים המשודרים כעת בערוץ הלייב ייזרקו לפח ולא ישודרו כלל לצופים בישראל. היכן בדיוק התועלת לציבור כאן?".
נא להמתין לטעינת התגובות
