גשם, רד אלי: המכל שאוגר את המים לשימוש נוסף
באוסטרליה כל בית חדש מחויב בהתקנת מערכת לאיסוף מי גשם. בגרמניה מי שמתקין אותה זוכה לפטור מאגרת ניקוז. בישראל, ל-40 בתי ספר כבר יש מערכת דומה - אז למה לא הופכים את זה לפרויקט לאומי? לא עוצר בירוק חלק א'
- לא עוצר בירוק, חלק ב': איש התרד
- לא עוצר בירוק, חלק ג': חבל על הספאם
כשיחיאלי מתאר את התעלול הזה, ניכר שהוא נהנה: זו נקמתו הקטנה במערכת, שמתעקשת לראות באיסוף מי הגשמים מטרד. "אפשר להשתגע", הוא אומר, "באזורים השחונים של אוסטרליה כל בית חדש מחויב בחוק בהתקנת מערכת לאיסוף מי גשמים; בגרמניה, לא בדיוק ארץ חשוכת מים, מי שמתקין בביתו מערכת כזו מקבל פטור מאגרת ניקוז בשווי 500 דולר בשנה.
אצלנו, כשהתחלתי להתקין מערכות בבתי ספר בירושלים, משרד הבריאות עמד על הרגליים האחוריות והזהיר שזה נורא מסוכן. הסברתי שאני מבצע הפרדה מוחלטת של הצנרת, ומי הגשמים מוזרמים להדחת האסלות. לעולם לא אשכח מה ענתה לי מהנדסת המחוז: 'ומה יקרה אם ילד ישתה מהאסלה?'".
מאז, משרד הבריאות שינה גישה, ואישר ליחיאלי להתקין את המערכת בבתי ספר. בשמונה השנים שחלפו מאז שהחל לצלול לעולם מי הגשמים, הוא הספיק להתקין מערכת כזו בכ-20 בתים פרטיים ו-40 בתי ספר, 15 מתוכם בירושלים. ככל שהמודעות למשבר המים עולה, קצב השיחות שנכנסות לסלולרי שלו גובר: בשבועות האחרונים התייצב על כ-20 הזמנות ביום. כשפגשתי אותו השבוע, הוא היה שקוע בחיבורים אחרונים של הצנרת בבית ספר ברמת אביב החדשה. כשיירדו הטיפות הראשונות של חורף 2009 - 2010, המכלים כבר יהיו מוכנים.
הוא בן 56, יליד תל עמל שבבקעת בית שאן, ויוצא החברה להגנת הטבע. יש לו תואר ראשון בביולוגיה ומאסטר באקולוגיה מיקרוביאלית, וכבר הרבה שנים מים הם השיגעון שלו. במקביל לעבודתו כמורה למדעים, פיתח את המערכת לאיסוף מי גשמים והתחיל להתקין אותה ברחבי הבירה.
מדובר במערכת פשוטה למדי, שמבוססת על תפיסה יעילה של המים שניתכים על הגגות לתוך מרזבים. המרזבים מוליכים את המים לשרשרת של מכלים, בתוכם הם עוברים סינון ויוצאים מהצד השני נקיים ומוכנים לשימוש. בבתי ספר, כאמור, הם משמשים בעיקר להדחה בשירותים או להשקיית נוי. בבתים פרטיים אפשר להוסיף מערכת טיהור שהופכת אותם ראויים לשתייה.
"אצלנו בבית אנחנו מנותקים ארבעה חודשים בשנה מהמים של מקורות", אומר יחיאלי. "כשיש גשם זו חגיגה, כי אלה המים הכי טעימים בעולם. במי הגשם בישראל יש המון אבק, אבל אחרי סינון הם צלולים כבדולח. אנשים שטועמים אותם בפעם הראשונה אומרים שחסר משהו, כי באמת אין שום טעם זר-זה מים נטו. הבת שלי משחקת כדורגל, וכשהיא מגיעה לאימון עם מים מהבית הבנות רבות על הבקבוק שלה".
יחיאלי לא מתיימר לפתור את מצוקת המים הלאומית, אבל הוא מתקשה להבין מדוע הממסד לא מאמץ את הפרויקט שלו בשתי ידיים ונותן לו דחיפה הגונה. בכל הנוגע למשקי הבית נראה שבינתיים מערכת כזו תישאר נחלתם של חלוצים-היא עולה בין 8,000 ל-17 אלף שקל, ורק אחרי מספר שנים ההשקעה חוזרת; אבל אי הניצול של שטחי הגגות העצומים של בתי הספר בפרט, ומבני הציבור בכלל, הוא חלמאות לאומית, מה עוד שכ-90 אחוז ממי הגשמים שיורדים על ישראל מתאדים או זורמים לים.
בית ספר אחד יכול לחסוך 500 עד 1,000 קוב בחורף, שלא לדבר על הערך החינוכי האדיר - יחיאלי בנה תוכנית מסודרת בהשתתפותם הפעילה של הילדים. אם מכפילים את זה ברבבות מבני הציבור בישראל, כבר מגיעים לכמות מים משמעותית.
כששאלתי על כך את ראש רשות המים, פרופ' אורי שני, הוא הודה שאיסוף מי גשמים הוא רעיון טוב-רק שמדובר בהשקעה לטווח ארוך, ואילו הוא, מאז שנכנס לתפקידו, עסוק בכיבוי שריפות ובמציאת פתרונות מיידיים למשבר.
- דגם אפייני למערכת איסוף גשם בית ספרית. ניתן לפנות לאמיר יחיאלי במייל זה.
נא להמתין לטעינת התגובות
