שורשים של חוסר אמון בין היהדות לנצרות
חוסר האמון בנצרות טמון בשורשי התיאולוגיה הנוצרית ביחסה ליהדות ולא רק בהיסטוריה ספוגה מדם
את הדברים הללו לא כתבו הרבנים הראשיים לישראל, שהחרימו אתמול את קבלת הפנים לאפיפיור בנדיקטוס ה-16 אך ייוועדו איתו היום, גם לא ארבעת שרי ש"ס בממשלה, שנעדרו אתמול מן האירוע, אפילו לא יו"ר הכנסת רובי ריבלין, שנהג כמותם. את הדברים כתב פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. דווקא הוא, מי שהפך להוגה החשוב של הזרם המטיף לפייסנות של ישראל מול אויביה.
לא מדובר רק בהיסטוריה ספוגת הדם החל מהמאה העשירית. מגירוש מגנצא בשנת 1012, דרך פרעות תתנ"ו (1096) ומסעות הצלב, עלילות הדם החל מזו הראשונה בנוריץ האנגלית ב-1141, גזירות קנ"א (1391), האינקוויזיציה, הגירושים החוזרים ונשנים וחוזרים ממקומות שבהם דרכה רגל יהודי, ובכללם גירוש ספרד ב-1492 גזרות ת"חת"ט (1648- 1649).
גם לא רק בחוקים המגבילים בכל תחומי החיים ובתעמולה והדמוניזציה שנעשתה ליהודים ושהובילה אותם לשערי אושוויץ ובירקנאו, בצל שתיקת הכס הקדוש.
סטירת לחי לנצרות
חוסר האמון בנצרות טמון בשורשי התיאולוגיה הנוצרית ביחס ליהדות, לפיה היהודים רצחו את ישו וסירבו לקבל את האמונה בו, ולכן נידונו לעונש הגלות והייסורים.
הנצרות היא יורשת היהדות, היהודים הם "ישראל בבשר" והנוצרים "ישראל ברוח", היינו ישראל האמיתי (Verus Israel), ובעתיד לבוא יתנצרו היהודים. ומה שהופך את היחסים לבעייתיים עוד יותר: התנצרות זו של היהודים היא תנאי לביאת ישו שנית, ועד אז הם אלה שמעכבים את העסק של הגאולה.
היהודים יכולים להתקיים, שכן קיומם המושפל ומצבם הבזוי על בימת ההיסטוריה הם ההוכחה לאמיתות הנצרות. זאת על פי פרשנותו המעצבת את יחס הנצרות ליהודים של אוגוסטינוס, מאבות הכנסייה הנוצרית שחי במאה החמישית, לפסוק מתהילים: "אל תהרגם
פן ישכחו עמי".
בהתאם לכך, הקמת מדינת ישראל למשל נתפסה כבעיה תיאולוגית קשה לדוקטרינה הנוצרית. לא בכדי הוציא אתמול ארגון רבני צהר הודעה המברכת על בואו של האפיפיור אך עוקצת: "ביקור האפיפיור בישראל מהווה סטירת לחי לנצרות".
ובכל זאת, יש שיאמרו שמשהו חשוב השתנה מאז שבנדיקטוס ה-13 הורה על צנזור התלמוד בשנת 1415 ועד שבנדיקטוס ה-16 הגיע לישראל השבוע. הכנסייה הקתולית שינתה כבר בשנות השישים את הדוגמה ביחס ליהודים. היא לא רק זיכתה את היהודים מהאחריות למות ישו, אלא גם הצהירה כי הנצרות לא באה במקום עם ישראל אלא צומחת ממנו, וגינתה את האנטישמיות. בשנת 1993 אף כוננו יחסים דיפלומטיים בין הוותיקן לישראל, ואתמול האפיפיור ניצב דומם ביד ושם.
נא להמתין לטעינת התגובות
