המירוץ ל-5,000 שקל
אלפי ישראלים צעירים חולמים על עבודה מספקת ומשתלמת בתחום הטלוויזיה. אחר כך הם יהפכו לתחקירן ב-3,000 שקל, כתב חדשות ב-5,000 שקל ומפיקת מהדורה יומית ב-7,000 שקל לחודש. תחקיר מיוחד: כל האמת על תנאי העבודה הכי נצלניים בתעשייה הכי נוצצת
לפני כמה חודשים, קצת אחרי שחגגה יום הולדת 34, החליטה מ' לוותר באופן סופי על עתיד בעולם הטלוויזיה. מאחוריה היו חמש שנות עשייה אינטנסיבית. היא החלה כתחקירנית נמרצת בתוכנית בוקר, התקדמה לתוכנית אקטואליה נחשבת, רק כדי לחזור לתוכנית הבוקר של אחת משלוש זכייניות הטלוויזיה, הפעם כעורכת. "חצי השנה הראשונה שלי בתחום הייתה מדהימה", היא מספרת. "אחרי הרבה שנים ככתבת בעיתונות המודפסת חיפשתי אתגר חדש. הטלוויזיה תמיד הייתה חלום, וברגע שנוצרה סיטואציה החלטתי ללכת על זה. היה כיף. השכר לא היה גבוה משמעותית, 6,000 שקל ברוטו, אבל אפשרויות הקידום, ואיתן גם הגדלת המשכורת, נראו ממש בטווח השגה".
אחרי חודש וחצי היה נראה שהחלום של מ' קרוב למימושו: היא שודרגה לתוכנית פוליטית נצפית. המשכורת שלה עלתה ב-1,000 שקלים. העבודה הטובה שלה לא נעלמה מעיני אנשי תוכנית הבוקר וכעבור זמן קצר הם הציעו לה הצעה מפתה: הגדלת השכר ב-1,500 שקל נוספים (שכעת כבר הועמד על סך של 8,500 שקלים ברוטו) וקרדיט נוצץ: עורכת משנה. "הרגשתי שמצאתי את העתיד המקצועי שלי", ממשיכה
הבועה שלה התפוצצה כעבור זמן קצר: תוכנית הבוקר לא האריכה ימים ומ' נאלצה לכתת רגליה בין עבודות שונות עבור הפקות טלוויזיה קצרות מועד. היא לא הצליחה להשתלב כעורכת בחברות הפקה גדולות ובמהרה שבה לתחקירנות, תפקידה הראשון בטלוויזיה. "עבורי הבעיה הכי גדולה בסיטואציה הזו היא חוסר היכולת לייצר עקביות", היא מספרת. "כשאתה נודד מהפקה להפקה המעמד שלך נמצא בשפל. כתחקירנית הגעתי למשכורות שנעו בין 4,000 ל-5,000 שקל ברוטו. אף אחד לא מדבר איתך על זכויות סוציאליות וכעבור שלושה חודשים, כשמסתיימת העבודה, אתה נזרק חזרה למקום שממנו באת. ושוב אני מתחילה מחדש בשיחות טלפון לאנשים ומוצאת את עצמי פשוט מתחננת לעבודה בטלוויזיה. כל עבודה".
בסיומו של הסיפור העגום קצה מ' בחיי העבדות. לאחרונה קיבלה הצעה להיכנס לעולם הדוברות והשיבה בחיוב. "מיציתי את החיים האלה", היא אומרת. "עם כל האהבה שיש לי לתחום, למרות האדרנלין המטורף - מיציתי. זה לחיות את החלום ולהתמודד עם השבר. לא רוצה יותר. לא בנויה לזה".
קבלו את הסווט-שופ החדש: עבודה בטלוויזיה. זה מה שרציתם, לא? מ' ועשרות רבות שכמותה הם רק דוגמה מייצגת לחולמים המדוכאים. נכון, לא מעט משפחות במדינת ישראל ישמחו להרוויח 6,000 שקל ברוטו לחודש. לא מדובר במשכורת רעב, אבל גם לא בתלוש נוצץ שיעלה חיוך על פרצופו של מנהל הבנק. כשמכניסים לתמונה אלמנטים כמו שעות עבודה ותנאים, סביבה עתירת סטרס ותחרות נצחית מול הקולגות, מסתמן מאזן בלתי משתלם בעליל.
כמו שבטח הספקתם להבין, צירוף המילים "עבודה בטלוויזיה" הוא אמורפי. קשת התפקידים נעה בין עוזרי הפקה זניחים שמרוויחים את משכורתם לפי שעה ובין טאלנטים נוצצים שמרוויחים מאות אלפי שקלים בחודש (חשוב לציין כי בשנים האחרונות גם המושג "טאלנט" עבר הגדרה מחודשת. להוציא בודדים, הימים שבהם חזאי בכיר הרוויח 110 אלף שקל ברוטו בחודש חלפו ללא שוב).
בכתבה שלפניכם בחרנו לבדוק את עולם הפועלים השחורים של הטלוויזיה, האנשים שיורקים דם כדי להרוויח מאלפים בודדים ועד 10,000 שקל ברוטו בחודש. גם אם נשים בצד לרגע את ההבדל ברמת ההכנסה, חשוב להציג קו ברור שמפריד בין אנשי התעשייה: פרילנסרים ושכירים.
קשת, רשת וערוץ 10, כמו גם רוב חברות ההפקה הגדולות, מעסיקות באופן קבוע אנשי צוות. הם יכולים להיות טאלנטים בכירים, עורכי וידיאו או מפיקים. תהא משכורתם אשר תהא, הם נהנים מיתרון מכריע על פני הפרילנסרים - יש להם עבודה קבועה. בימי מיתון אלה מדובר בנתון שקשה להפחית מחשיבותו. הפרילנסרים (שמקבלים את משכורתם בדרך כלל לפי נוסחת שוטף-פלוס-כמה-שבא-לנו) נאלצים לכתת את רגליהם בחיפוש אחר מקור הכנסה נוסף מיד עם סיום ההפקה שבה עבדו.
קחו למשל עורך תוכן בכיר, פרילנסר בהפקות ריאליטי גדולות. אותו עורך נהנה ממשכורת חודשית שנעה בטווח שבין 30 ל-40 אלף שקל. כמות העבודה שעליו להשקיע בששת חודשי הפרויקט היא עצומה. שעות העבודה שלו אינסופיות, לעתים 18-16 שעות עבודה ביממה, שבעה ימים בשבוע. חלקו את המשכורת לפי שעות עבודה והביאו בחשבון את העובדה שאחרי פרויקט כזה אותו עורך יבלה כחודש-חודשיים בחופשה לפני שיפצח בחיפוש אחר הג'וב הבא. משתלם? רק למאזוכיסטים קשים וחובבי דמעות. אבל רציתם לעבוד בטלוויזיה, לא? תגידו תודה שאתם לא צריכים לשלם.
ברוכים הבאים לאזור הדמדומים של תעשיית הטלוויזיה בישראל. ברגע שרמת ההכנסה שלך בתחום נעה סביב ה-3,000 שקל בחודש אתה יכול להפנים שתי עובדות. הראשונה - שיחקת אותה, התברגת לתוך התחום; השנייה - הגיע הזמן להתחיל לברר מה עושים עכשיו לעזאזל כדי לעוף מפה.
ג', 22, הגיע לתל אביב מצפון הארץ עם המון כוונות טובות. לפני שנה וחצי ארז את כל החלומות והשאיפות, נישק את ההורים ועבר לדירה במרכז העיר הגדולה עם עוד שני שותפים. "מאז שאני זוכר את עצמי טלוויזיה זה החיים שלי", הוא אומר. "אני עסוק בזה כל הזמן. חושב על תוכניות בראש, קורא 'רייטינג' ו'פנאי פלוס', מנסה לחשוב מה אני יכול לעשות כדי להיכנס לעולם הזה". מיומו הראשון במרכז קבע לעצמו פגישות ברוב חברות ההפקה שהכיר, שפצר את קורות חייו והתחיל בסשן ראיונות עבודה מרתוניים. חברת הפקה גדולה אחת אמרה לו "בוא".
"הרגשתי שעשיתי את זה", משחזר ג'. "דחקתי רגל. אמנם עבודה קטנה, לתמלל דיאלוגים של תוכנית ריאליטי גדולה, אבל סוף סוף אני בפנים". השכר של ג' נקבע לפי שכר המינימום לשעת עבודה: 20.7 שקלים. "זו אחת העבודות הכי קשות שיש", הוא אומר. "אתה הופך לקלדן אפור שמכין חומר כתוב לעורך הווידיאו ולשאר אנשי התוכן. עבודה נורא מתישה. כמות החומר עצומה. כולם בטירוף כי רוצים לעשות את העבודה הכי טוב ומהר שאפשר, ואתה נגרר לעוד ועוד שעות עבודה בלי שעות נוספות ובלי כלום. המשכורת שלי נעה בין 2,500 ל-3,000 שקל בחודש. מזל שההורים שלי משלמים לי את השכירות. אחרת כבר מזמן הייתי נאלץ לחזור לנהריה".
ג' עדיין אופטימי. לאחרונה מצא עבודה כעוזר הפקה בהפקת טלוויזיה מתוכננת. משכורתו לא צפויה להשתנות באופן דרסטי. הוא עדיין מאמין שיקודם בעתיד לתפקיד משמעותי בהרבה. אבל ג' לא לבד.
יש לא מעט צלמים, תחקירנים ואפילו תסריטאים שנאלצים להתמודד עם הסכום הזה כל חודש. תחקירן מתחיל מרוויח כ-50 דולר לתוכנית, שיכולה להופיע פעם אחת בלבד בשבוע או שלוש פעמים בשבוע, בהתאם ללוח השידורים של הזכיינית. תחקירן זוטר מרוויח בממוצע 3,000 שקל בחודש.
"הבעיה הגדולה", אומרת עורכת בטלוויזיה, "היא העובדה שאותו תחקירן עובד קשה מאוד בשביל הכסף שלו. הוא לא יכול לעבוד בעוד עבודה כי פשוט אין לו זמן. הוא תמיד צריך להיות זמין למקרה שיוקפץ למערכת לעבודה בהולה. זה מצב אבסורדי, כי זו אחת העבודות הכי חשובות והתגמול עליה אפסי. חשוב לציין שהתחקירן גם מרוויח פר תוכנית. אז במקרה שהתוכנית מבוטלת או נדחית מכל מיני סיבות הוא בכלל לא מקבל את הכסף".
יש גם תסריטאים שנמצאים בפוזיציה דומה. לפי תעריף האגודה, תסריטאי בתוכנית בידור מרוויח בין 1,500 ל-2,500 דולר לתוכנית. תסריט לדרמה מוערך בסכום של של כ-5,500 עד 10,000 דולר. פרק לסדרת דרמה מתומחר לפי שווי של כ-7,000 דולר בממוצע. פרק לסיטקום שווה 6,000 דולר. מערכון באורך של דקה לתוכנית בידור שווה 150 דולר. מערכון באורך של שלוש דקות - 450 דולר. שווה, לא?
אז זהו, שלא ממש. רוב התסריטאים כותבים ומפתחים את יצירתם במשך זמן רב. בימים אלה, שבהם הזכייניות מקצצות בתקציב הפקות המקור ללא רחמים, הסיכוי שהתסריט שכתבת יגיע למסך מינימלי.
וגם אם קרה הנס, התמורה בעבור שעת עבודה היא כמעט אפסית. קחו לדוגמה את המקרה של י'. בחמש השנים האחרונות היא קראה לעצמה תסריטאית אבל התפרנסה כמזכירה במשרד עורכי דין גדול. היא נפגשה עם כל מנהלי הפיתוח, הציעה הצעות, הראתה סקיצות ושום דבר לא זז.
היתה פעם אחת, נדירה, כשמולי שגב, העורך הראשי של "ארץ נהדרת", קנה ממנה מערכון שכתבה. י' חשבה שהיא כבר על הסוס, אבל המציאות הייתה שונה. "אלה היו שנים מתסכלות", היא אומרת. "אני חושבת שזה שינה אצלי משהו בראש. אני כבר לא מתיימרת לנסות להרוויח כסף בטלוויזיה. אם אתה אדם רגיש, כמוני, הסיכוי למפחי נפש הוא עצום. אני עדיין כותבת, אבל כבר לא מגדירה את עצמי כתסריטאית. ותראה איזה קטע: דווקא עכשיו התחלתי לכתוב כמה פרקים להפקה חדשה של yes. מה זה אומר? תאמין לי שאני לא יודעת בעצמי".
וכמה תרוויחי?
"התעריף המקובל, אתה יודע. כמה אלפי דולרים טובים. עכשיו תחלק את זה בחמש שנים. כמה קיבלת?" (צוחקת).
את ר' כבר יצא לכם לראות כמה פעמים על המסך. לפני כשנתיים, אחרי קריירה קצרה במקומון מוכר ובאתר אינטרנט פופולרי, סידרו לו ראיון עבודה בערוץ 10. מחלקת הספורט של הערוץ ניסתה לגייס כתבים צעירים ומוכשרים ור' ענה על ההגדרה. מרשים, נראה אמין, בהחלט עובר מסך. מה אתם יודעים, הבחור התקבל למחלקת הספורט.
העבודה שלו כללה סיקור יומי של אירועי הספורט הגדולים. יחד עם צלם ואיש סאונד הוא היה מדי יום בכל מקום. בנתב"ג כשהגיע הזר החדש של מכבי, באימון של בית"ר אחרי תבוסה כואבת ובקריית שמונה לטובת כתבת צבע על מועדון הכדורגל המקומי. "קרעתי את התחת", הוא נזכר. "בחיים שלי לא עבדתי כל כך קשה. אל תשכח שאחר כך אתה צריך לחזור למערכת ולערוך את החומר".
המשכורת הראשונה שלו עמדה על סכום של 5,500 שקל ברוטו. אפילו במקומון הוא הרוויח יותר. "החלטתי בכל זאת ללכת על זה כי חשבתי שזו הזדמנות פז", אומר ר'. "קודם כל חשיפה. רואים אותי בטלוויזיה. חוץ מזה חשבתי שמשם אני אוכל להתקדם לתחומים נוספים. מהר מאוד הבנתי שזה לא יקרה".
במאמצים מרובים הצליח ר' לשכנע את הממונים עליו לצ'פר אותו בהעלאה של 500 שקל. "בשלב מסוים הרגשתי שזה כבר מתחיל להיות מגוחך", הוא אומר. "אפילו את השכירות לא הצלחתי לשלם. זה היה מצב אבסורדי לגמרי. אנשים ברחוב כבר התחילו לזהות אותי, אבל אני נכנסתי למינוס בבנק. העבודה ככתב עלתה לי כסף". ר', כמה מפתיע, חזר לאחרונה לעיתונות המודפסת. הוא עובד ככתב ספורט באחד מארבעת העיתונים הגדולים. אמנם אפור יותר, אבל לפחות המצב בחשבון הבנק השתפר במשהו.
אז הנה החלום הגדול (גם של עבדכם): להיות כתב חדשות/בידור/ספורט בטלוויזיה. עד כמה זה באמת משתלם? זה לא. באחריות. גם ל' רצתה להיות כתבת ועבדה קשה בשביל זה. בערוץ 10 קיבלו אותה.
הסיפור של ר' די חופף לשלה. היא זכתה לאותה משכורת התחלתית גרומה ובהמשך השתדרגה ל-7,500 שקל ברוטו. גם היא לא האריכה ימים בבית הוורד.
"מה שלי צרם באופן אישי", היא טוענת בדיעבד, "זה הפערים העצומים ברמות השכר בין מי שכביכול נחשבים לטאלנטים הבולטים, שסוגרים משכורות של חמש ספרות כמו כלום, ובין הפועלים השחורים, שאני הייתי חלק מהם, שעבדו בלי סוף, קרעו את התחת, זכו ליחס נוראי מחלק מהבכירים ונאלצו להודות למזלם הטוב על העבודה. זו עבדות. לי זה לא התאים". ל', רק לשם הבהרה, כבר בוחנת את עתידה מחוץ לעולם התקשורת.
ולא רק כתבים מתחילים מאכלסים את מדרג המשכורות הזה. גם צלמי אולפן שכירים מביאים הביתה בסוף כל חודש שכר זעום שנע בין 4,000 ל-5,000 שקל. קצת למעלה מהם נמצאים מפיקי השידור, אלה שעוזרים לעורכי הווידיאו למצוא חומרי ארכיון ולתקתק אייטמים. גם בחדשות ערוץ 2 וגם בערוץ 10 המשכורות שלהם לא עוברות את ה-6,000 - 7,000 שקל בחודש. ושוב, חשוב להדגיש, מדובר באנשים שלפעמים עובדים מעל 12 שעות ביום בתחום שנחשב מתגמל ואטרקטיבי.
"העניין הוא שאפשרויות הקידום אפסיות", אומר גורם המעורה בפרטים. "היכולת להרוויח בטלוויזיה היא פונקציה של זגזוג. מעבר מהיר בין תפקידים שונים בעזרת השם המקצועי שאתה יוצר לעצמך. מי מכיר מפיקי שידור? אף אחד. נגזר עליהם להרוויח את הסכום הזה עד שימצאו לעצמם עתיד טוב יותר".
גם תחקירנים בתוכניות החדשות מרוויחים סכום דומה. התעריפים משתנים בהתאם לזכיינית. בחינוכית, לדוגמה, ירוויח תחקירן כ-4,000 שקל לחודש. בערוץ 2 השכר יעלה לסביבות ה-1,800 דולר. שער הדולר? לא ממש משנה. בטלוויזיה משלמים כבר שנים לפי תעריף של 4.2 שקלים. בערוץ 10 ירוויח תחקירן כ-6,000 שקל בממוצע ויעבוד עד צאת נשמתו, יחפש ידיעות בעיתונים וינסה להפיקן לאייטמים מצולמים.
משתלם? אם שואלים את מ', תחקירן בקשת, התשובה נחרצת. "לא".
אז למה אתה שם?
"למה אתה שואל? שמעת שמחפשים במקום אחר?".
והנה החיים האמיתיים: אם אתם עובדים בטלוויזיה באופן קבוע ומשתכרים בין 7,500 ל-10,000 שקלים, כנראה מעריכים אתכם ואת עבודתכם. יופי לכם. רק אל תצפו להתעשר, כן? מרבית תחומי התקשורת, ובעיקר העיתונות המודפסת, ידועים בתנאי התשלום המביכים שלהם. אבל הטלוויזיה נחשבה תמיד לעולם אחר. עולם טוב ונדיב יותר. עולם ללא הלנת שכר וללא פגיעה בתנאים הסוציאליים. זה, לפחות, מה שרוב האנשים חושבים. ורצוי שיתחילו לחשוב שוב.
באופן מדהים, ובניגוד למיתוס הרווח, מעטים הם בני המזל בתעשיית הטלוויזיה שיכולים לגמור את החודש. לפני שנפנה למפיקים ולכתבים הבכירים, זה הזמן להכיר את אחד המקצועות הכי משתלמים בתעשייה - עורכי וידיאו. גם כאן כמות העבודה היא רבה, אך קיים סייג משמעותי: אין הרבה עורכי וידיאו מוכשרים. הטובים באמת נחטפים על ידי הזכייניות וזוכים למשכורות יפות (למשל, עורך הוידיאו הראשי בקשת, יצחק גרבוז המוערך).
גם הפרילנסרים לא יוצאים מקופחים. עורך וידיאו טוב יכול לדרוש (ולקבל) 500-300 דולר ליום עבודה. מכיוון שההזדקקות להם גדולה ומעטים נחשבים לטובים באמת, המשכורות שלהם גבוהות מאוד, בשונה משאר הפועלים השחורים, וחשוב לזכור שכל שעת עבודה מתומחרת והשכר גדל בהתאם.
"אנחנו דווקא לא ממש מרגישים את המיתון", אומרת ו', עורכת וידיאו עסוקה ומוערכת. "הבעיה היחידה היא שלחברות ההפקה הבינוניות אין הרבה כסף נזיל, אז מה שקורה זה שהתשלום נדחה כל הזמן".
בעלי תפקידי ההפקה הגדולים זוכים גם הם למשכורות סבירות. מפיק מהדורה יומית בערוץ 10 מרוויח כ-12 אלף שקל. בערוץ 2, בתפקיד דומה, תקבלו משכורת של 16 אלף שקל. מפיק ראשי שגוזר קופון מהתוכנית יכול להרוויח גם 22 אלף שקל נטו בחודש, אבל זו כבר ספרה אחרת. היכולת להגיע לתפקידים מהסוג הזה מוגבלת, ודדדדודאי שאינה נגישה לצעירים שרק מתחילים את דרכם בתחום.
בניגוד לערוץ 10, כתב מתחיל בחדשות ערוץ 2 ירוויח כ-10,000 שקל בחודש. כתב בכיר יותר יגיע עד ל-16 אלף שקל. עורכים בערוצי נישה יאספו בממוצע 2,500 דולר בחודש. עורך משנה של המהדורה המרכזית בערוץ 10 ירוויח 12 אלף שקל. בחדשות 2 ירוויח העורך הראשי לפחות פי 3. איש חדשות ותיק מסייג את גובה התשלום: "איך שלא הופכים את זה, התמורה שאתה מקבל ביחס לעבודה שאתה מבצע לא פרופורציונלית. העבודה הרבה יותר קשה מכל סכום שיוצע לך. לא משנה אם אתה עורך מהדורת חדשות או עובד זניח בהפקת ריאליטי. צריך ממש לאהוב את התחום הזה כדי לעבוד ולשרוד בו".
אז כדאי לעבוד בטלוויזיה או לא?
"תלוי את מי שואלים".
נא להמתין לטעינת התגובות
