מכתבים לידיד סוציאליסט
לא כל קפיטליסט הוא בעל הון תאב בצע. יש כאלה שפשוט מאמינים, בכוונות טהורות, בכך שכלכלת השוק היא הדרך הטובה ביותר לבער את העוני ולהשיג שוויון הזדמנויות
לאחר חלופה ארוכה של מהלומות מילוליות בבתי קפה, מכינות קדם צבאיות, ניירות יומיים וחודשיים, בלוגים, פוסטים, וטוויטים בחרתי לכתוב לך מכתב זה. זאת על רקע הכרתי ההולכת וגוברת בכך שאני ואתה די דומים, ושניתן להעלים חלק גדול מחילוקי הדעות, ובעיקר מהדם הרע, אם רק נבהיר כמה עניינים.
בסופו של דבר אנחנו רוצים את אותם דברים: שוויון הזדמנויות, ביעור העוני, פרנסה מכובדת, מערכת בריאות מתפקדת וחינוך ערכי. בנוסף, לשנינו אכפת. לולא כן לא היינו נפגשים, והמכתב הזה מעולם לא היה נכתב.
אז למה אנחנו רבים? לדעתי, זה בעיקר כי אתה מבלבל אותי עם מישהו אחר.
הסוציולוג קרל מארקס הטביע את הכינוי קפיטליסט כגנאי לאותם יזמים, סוחרים ותעשיינים שהניעו את המהפכה התעשייתית במאה ה-19. מארקס ראה בהם מנוע לצמיחה, אך גם מעמד נצלני, תאב בצע ובטווח הארוך אפילו מיותר.
כיום המונח קפיטליסט מתייחס לשני טיפוסים שונים: הראשון והמוכר - בעל ההון הנזכר - פלוני המחזיק בנכסים רבים (קפיטל), ההופכים את
חייו החומריים לנוחים ועשירים מהממוצע הנהוג באוכלוסייה. אדם סמית', הוגה הקפיטליזם, טען כי תאבת הבצע והכוח של בעל ההון יובילו אותו להמצאה ויצירה של מוצרים ושירותים חדשים ומשופרים. צריכתם של מוצרים אלו תעשיר אותו, אך (שוד ושבר!) תיטיב את מצבם של אחיו בני האדם.
בניגוד למארקס, סמית' לא בז לתאבת הבצע או ביקש להחליפה, אלא הכיר בה כחלק ממאפייניו של האדם. כשלעצמו לא היה סמית' נתון ברדיפה מיוחדת אחר כסף, שררה או כוח אך היה ללא ספק "קפיטליסט" - לא מתוך אורחות חייו אלא מתוך תפיסת מציאות בה החזיק. ובכך השתייך לסוג השני.
אתה מבין, סוציאליסט? ישנם קפיטליסטים הגונים הרודפים אחרי הכסף לרווחתם האישית וממלאים את כיסיה של החברה, וכאלו הרודפים אחרי האמת למען רווחתה של אותה חברה, אך ממלאים את החלל בעיקר באוויר חם. אני, כמו סמית', שייך לסוג השני: תרומתי לחברה עומדת בסימן שאלה, אך כוונותיי - כמו שלך - טהורות.
עם זאת, מלבד נקודות הדמיון הבולטות לעין, ישנם גם מספר הבדלים פעוטים. ראשית, אתה לומד על האדם מהרהורי ליבנו, בעוד אני מבקש להכיר אותו מהניסיון ומההיסטוריה. אלו מלמדים אותי כי אנשים מעוניינים לשפר קודם כל את חייהם ואת חיי קרוביהם. ישנם קשרים מיוחדים וטבעיים בין אם לבנה, אדם לקהילתו, והקשר החשוב מכל – בין אדם לבין עצמו.
שנית, רוב בני האדם מתרגלים בקלות לבטלה, ובקושי רב לעבודה. מתוך הטמעה של תובנות אלו, ומתוך רצוני בחברה טובה יותר, אני מוצא את עצמי מקדם את השוק החופשי. מערכת זו מפלפלת את חייהם של היזם והמנהל - הן בתחרות והן באינטרס אישי. היא מחנכת את האנשים בעל כורחם לחריצות ולהצטיינות. לעומתה, המערכת הממשלתית מצטיינת במטרות נעלות, אך מחוסרת את התמריצים המאפשרים להגיע אליהן.
אתה עשוי לכנות אותי ציניקן, אך מלפני מוקירי (ובעיני עצמי) אני המפוכח בינינו. לפני שהולך אני בגדולות, אני נזהר בקטנות. בטרם אצטרף לחתירתך הצודקת לשוויון, אחווה אוניברסלית ומדינת רווחה מהעריסה ועד לקבר - אשאל את עצמי שאלה קנטרנית: האם אפשר להשיג את המטרות הללו בהינתן הטבע האנושי? או במילים אחרות: האם לפני שתכננת את כל זה, בדקת עם מי יש לנו עסק?
שנינו חולמים, אך כשאנחנו מתווכחים יש לי לפעמים את ההרגשה שאתה אינך מבחין בין קפיטליסטים בעלי הארנק לקפיטליסטים בעלי דעה. בתמונה החברתית המורכבת אותה אני מתווה, אתה רואה מסך עשן, ובעמדתי לא טעות אלא נבזות.
זה חבל, סוציאליסט, כיוון שלמעשה הרעיונות בהם אני מחזיק ותפיסת העולם שלי לא ממלאים לי את חשבון הבנק. אני לא בעל הון, הורי עובדים במגזר הציבורי, הבילוי המועדף - כוס תה בתמול שלשום, חומוס אבו-אדהם, ואפל בלגי בבבט עם אבקת סוכר ב-12 ₪, וגם ויכוח טוב. לגופו של עניין.
שלך, קפיטליסט
נא להמתין לטעינת התגובות
