לדבר את השפה המעמדית
אסמא אגבארייה לא מתרגשת מהדיבורים על "מותו של מעמד הפועלים". לדעתה, ערבים ויהודים צריכים לשלב כוחות ולהיאבק על זכויותיהם כעובדים
אסמא אגבארייה זחאלקה בהפגנת עובדות ביום האישה הבינלאומי דותן גור אריה
אולם למרות ההפרדה הגזעית, ומבלי שרצו או התכוונו, ערבים ויהודים רבים מצאו את עצמם כלואים יחד מאחורי גדר מסוג אחר - גדר המעמד. זוהי גדר שמאחוריה מסתופפים העובדים העניים. אלו הם העובדים המנוצלים משוללי הזכויות והביטחון התעסוקתי - עובדי קבלן וכוח אדם שנלחמים על יום עבודה ועל שכר המינימום, מורים שנאבקים על מעט כבוד, מרצים המפוטרים כל שמונה חודשים, פרילנסרים שחושבים שהם "עצמאיים", אך למעשה מועסקים כעובדים מבלי ליהנות מהטבות הפנסיה והזכויות הסוציאליות. כולנו בתוך אותה סירה.
והסירה היום טובעת. 20 שנה אחרי אותה הכרזה חגיגית על נצחונו המוחץ, הקפיטליזם שוב נוחל כישלון, והפעם הוא הגדול בהסטוריה. ממשלת נתניהו מעדיפה לטמון את הראש בחול ולחיות בהכחשה. ביבי, שמתרפק על ימי הרפובליקאים בבית הלבן, אפילו הולך נגד אובאמה, שמצהיר השכם והערב שהשיטה המיטה אסון כלכלי אדיר. אך לא מביבי תבוא הישועה, אלא מכל אותם מנוצלים, קורבנות השיטה. זה הזמן שלנו לפעול.
שנים לפני שאירע המשבר, בימי השיא של הבועה והאשליה, לא היתה לי הפריבילגיה להאמין שאחד במאי לא רלבנטי. גם אם רציתי בכל מאודי. הסיבה לכך היא שנולדתי ביפו, המקום שמעולם לא היה חלק מהבועה השכנה,
אף על פי שהיה הראשון לשלם את מחירה. הסכמי השלום שהנציחו את הכיבוש, הפכו את הפועלים הפלסטינים לשוהים בלתי חוקיים. את חלקם פגשתי בדירות מעופשות ביפו, ובגינות הציבוריות של רמת גן, ישנים בלילות הקרים על מזרונים מקרטון, לידם פזורים גביעי השמנת ושאריות הפיתה, מתפללים שלמחרת יזכו ליום עבודה ושלא ייתפסו וייזרקו שוב אל מעבר לגדר הרעב.
האפליה, שהעמיקה נגד הערבים אזרחי המדינה, לקחה מהם אפילו את העבודה השחורה בבניין ובחקלאות לטובת העבדים הזרים. והמלחמות הפכו למחזה שבשגרה. כל אלה לא השאירו מקום לספק שהמאבק לא תם. המאבק לחברה צודקת ושוויונית, שתאפשר לשני העמים לחיות כבני אדם, רלבנטי מתמיד.
ולכן, הצטרפתי לפעילי שמאל ערבים ויהודים, שפעלו נגד כל הסיכויים, כדי להקים את "מען", איגוד מקצועי דמוקרטי שיאחד בין פועלים יהודים לערבים. איגוד שיהיה בית לכל אותם עובדים לא מאוגדים שההסתדרות ויתרה עליהם וקברה את מאבקם. באיגוד שלנו חברים מרצים יהודים שזכו לפנסיה ולקביעות במקום עבודתם, פרילנסרים בתחום התקשורת הנאבקים על הכרה במעמדם כעובדים, פועלי בניין ופועלות חקלאות ערבים שסייענו בידיהם לקבל מקום עבודה המכבד את זכויותיהם. לאחרונה אנו מייצגים את פועלי חברת כוח האדם "בריק" ממזרח ירושלים, הנאבקים על זכותם להעסקה ישירה ברשות העתיקות.
את הכוח למשימה אני שואבת מהדבקות באמונה ששינוי המצב הוא אפשרי, וזאת רק אם משלבים כוחות ביחד, ערבים ויהודים, על בסיס של סולידריות ושותפות של אינטרסים. באיגוד שלנו מדברים בשפה אחת - השפה המעמדית.
אחד במאי בשבילי הוא יום של מאבק על זכותנו הבסיסית לחיות בעולם טוב יותר, ללא פחד, ללא מלחמות וגזענות, להתפרנס בכבוד ולהתפנות ליצירה התרבותית שהיא מהותה של האנושות.
אסמא אגבארייה זחאלקה היא יו"ר "דעם - מפלגת פועלים" ופעילה בעמותת "מען"
נא להמתין לטעינת התגובות
