הזדמנות לחברה ישראלית צודקת יותר
גל כץ לא גדל על ברכי המצעדים הגדולים וגם טרם נוצל בעבודה, אך כחניך בתנועת נוער הוא מאמין שחג הפועלים מזכיר לצעירים שהם יכולים לחולל שינוי
אנשים שונים נאספים לחגוג יחד. מצעד תנועות הנוער לרגל אחד במאי, תל אביב 2005 תצלום: ראובן קסטרו
מבחינתי, התחושה הזאת לא היתה מובנת מאליה. כשהייתי קטן לא יצאתי עם הורי להפגנות, וגם לא גדלתי בתרבות של מצעדים ועצרות, בטח שלא לרגל אחד במאי. גם כעובד מעולם לא חשתי מנוצל. אני עובד ביער הקופים שבמושב יודפת, ותמיד קיבלתי את מלוא זכויותיי, שכר מינימום, שעות נוספות ואפילו החזרי נסיעות. ובכל זאת, הרגשתי אז בכיכר, וכך גם עכשיו, שאחד במאי רק הופך רלוונטי לחיים שלי משנה לשנה.
לפתע בכיכר ראיתי אנשים שהמציאות היומיומית שלהם שונה לחלוטין זה מזה, נאספים ביחד לחגוג. נער ערבי מסח'נין, נערה מהוד השרון, תלמיד מבית ספר מקצועי בבאר שבע, חניכי הנוער העובד והלומד, וגם חברים בתנועות אחרות – כולם מצליחים להתאחד סביב מטרה אחת. כולם נאספים כדי להיאבק יחד בניצול נערים עובדים, להגיד יחד שמציאות בה רוב המעסיקים בישראל לא נותנים לעובדיהם את הזכויות המגיעות להם כחוק אינה
לגיטימית. השותפות הזאת, העובדה שאלפי אנשים שלא מכירים אחד את השני שואפים למטרה משותפת, ורואים את עצמם שותפים, היא המרגשת אותי.
מה שיצר את תחושת הביחד המוטרפת שהייתה שם, זו הבחירה של כל משתתפי האירוע לחלום ביחד על עתיד טוב יותר. זו הבחירה לחגוג, ולא רק לציין, את היום הזה. כי באותה צעדה, כולם היו שווים, אפילו רק לכמה שעות, וזה בכלל לא משהו טריוויאלי בחברת הישראלית של המאה ה-21. זו המהות של אחד במאי בשבילי.
לצערי, בבואי לחגוג את חג הפועלים, רוב הנוכחים הם חניכי תנועות הנוער, ואילו הציבור הרחב נפקד מהאירוע. אני חושב שעם האירוע היה מצליח להיות באמת של כלל הציבור בישראל, הוא היה מקבל משמעות רבה חשובה עוד יותר.
עם זאת, אני עוד אופטימי. "הנוער הוא הסיכוי הנצחי לאושר של האנושות", כתב פעם מרטין בובר. אני חושב שאחד במאי הוא בדיוק היום להזכיר לעצמנו, בני הנוער, שזה התפקיד שלנו - לשנות, לקחת אחריות, להוביל. להפוך את החברה הישראלית לצודקת יותר.
הכותב הוא תלמיד תיכון ממשגב וחבר בגרעין אדרבא של תנועת הנוער העובד והלומד
נא להמתין לטעינת התגובות
