נבלע הכסף: סוגיית הבולענים נותרה ללא מימון ממשלתי
יש דרכים לטפל בבולענים המסוכנים בים המלח. כרגיל, המדינה מעדיפה לכסת"ח במקום לקחת אחריות ולתקצב. לא עוצר בירוק, חלק א'
- לא עוצר בירוק, חלק ב': העיקר הקילומטרז'
- לא עוצר בירוק, חלק ג': משרד הבריאות נגד יצרני המזון?
בולענים סמוך לכביש 90 צילום: אסף זלינגר
באזור ים המלח הסתובבו השבוע הרבה אנשים מודאגים ששאלו את עצמם אם אסונו של עידן שדמי, בחור צעיר מהקריות שבסך הכל רצה לטייל בנחל דרגה ומצא את עצמו לכוד בעומק 20 מטר, עשוי לסמן דווקא מפנה חיובי במצבו של הים. מצד אחד, בישראל דברים מתחילים לזוז רק אחרי אסונות, ואולי עכשיו המדינה תפסיק להדחיק את בעיית הבולענים ותיקח עליה אחריות; מצד אחר, התמונות המפחידות ששטפו בתחילת השבוע את כלי התקשורת עלולות להפוך את אזור ים המלח למוקצה, ולהרתיע ישראלים מלטייל ולתייר בו. וים שרחוק מהעין, מתרחק גם מהלב.
אם תרצו, טרגדיית הבולענים היא משל עצוב למערכת היחסים שלנו עם הטבע והסביבה: לעובדה שבני האדם-בעיקר הישראלים והירדנים-החליטו לנצל את המים המיועדים לים המלח לשימושים אחרים (גינון, חקלאות, הפקת אשלג), יש השלכות שחורגות בהרבה מנסיגת המפלס. ים שמתכווץ בקצב של מטר בשנה הוא לא רק קטן ועצוב יותר, הוא גם גורם לסדרה של שינויים קיצוניים, לא צפויים, במערכות הטבעיות שסובבות אותו.
כשהים נסוג מעל פני הקרקע, הוא נסוג גם מתחת לאדמה. את המים המלוחים מחליפים מי תהום מתוקים, שגורמים למלח להימס ולאדמה שאנחנו פוסעים עליה להידמות לשכבת קרח דקה שעלולה לקרוס תחת הלחץ הקטן ביותר. רגע אחד אתה הולך על מה שנראה כמו מישור מוצק, וברגע שאחריו אתה בתחתית פיר בגובה בניין של חמש קומות.
עשרת אלפים שקל בלבד
כדי להיערך לסכנת הבולענים אין צורך לחכות עד שיימצא פתרון כולל לבעיית ים המלח. יש הרבה מה לעשות כדי להקדים תרופה למכת הבורות, רק שהתנאי הראשון הוא הימצאות מידע עדכני על מיקום הבולענים ואזורי הסכנה. אחד האבסורדים שנחשף השבוע הוא העובדה שלמרות שצפון ים המלח-כולל אזור נחל דרגה, שבו נפל עידן שדמי-הוא אזור שורץ בולענים, דווקא בכל הנוגע למצב בדרום יש הרבה יותר מידע. הסיבה, כמובן, היא כסף.
בולענים בים המלח צילום: פלאש 90
אלי רז ממפה ועורך כבר שנים מעקב שוטף אחרי מצב הבולענים בקרבת הים. עד נובמבר 2007 המימון לפרויקט המיפוי והמעקב הגיע ממשרד התשתיות; באותו חודש הוא הופסק, ועד היום לא חודש. הפרויקט הוקפא לכמה חודשים, ואז החליטה המועצה האזורית תמר-שממוקמת בחלק הדרומי של ים המלח-לתקצב אותו בעצמה. המועצה האזורית מגילות, ששוכנת בצפון הים, לא מצאה תקציב, ולכן בצפון מסתפקים במפותהכלליות מאוד שהפיק המכון הגיאולוגי.
"לתמר יש את הארנונה של מפעלי ים המלח", אומר גורם במועצת מגילות, "אז הם יכולים להרשות לעצמם לשלם במקום המדינה. אנחנו דורשים מהמדינה לקחת אחריות. לא אנחנו גרמנו לבולענים, ולא אנחנו צריכים לממן את המיפוי והטיפול בבעיה". למרות זאת,
המועצה מימנה את חילוצו של שדמי וגם הציבה שלטי אזהרה במקום מיד לאחר החילוץ.
עלות הפרויקט של רז מגוחכת במונחים לאומיים (בערך 10,000 שקל בחודש), התקציבים המשמעותיים דרושים לפעולות המיגון: כשרז מצא שהקטע של כביש 90 העובר למרגלות עין גדי ממוקם סמוך לשפתו של בולען, הרימה מע"צ את הכביש, פרשה מתחתיו יריעות מגן והחזירה אותו למקומו. מה המצב בחלקים אחרים של הכביש? אלוהים יודע. "יש מה לעשות נגד בולענים", אומר רז, "יש מקומות בעולם שאפילו בונים עליהם. יש פתרונות הנדסיים ובטיחותיים לכבישים, לבניינים ולאתרי תיירות. הכל עניין של סדר עדיפויות ותקציב. כששרון היה ראש ממשלה התקבלה החלטת ממשלה לגבי הצלת ים המלח. בינתיים יש שלטים".
נא להמתין לטעינת התגובות
