מכתב לעודד בורלא
(האיש שבגללו אני כותב לילדים)
עודד היקר,
כשקראתי אותך בפעם הראשונה בילדותי, חיי השתנו, ולאחר מכן חשבתי שגם אני רוצה להיות סופר לילדים. והנה אתמול קראתי שוב את "מכתבים לליאורה" והקסם נשאר כשהיה.
פעם, לפני הרבה שנים, הילדים היו קוראים ספרים. לא היו מחשבים ולא ניידים, לא גלישות וחיפושי אתרים, לא אס־אם־אסים, לא אייפודים ולא שטחים כבושים. לא סושי ולא 200 ערוצים בטל־וויזיה. לא "כוכב נולד" ולא "האח הגדול."
כילד, הספרים היו נחמתי ולא היה קורא נלהב ממני. כשהבנים היו יוצאים למלחמות בכדורי בוץ נגד הילדים מכפר יהושע ולהשתוללות על הטרקטורים של ההורים, אני הייתי מחסל נקודתי של ספרים. זה כמובן לא הוסיף לפופולריות שלי, משום שרק הבנות קראו ספרים ובספרייה הרגשתי כמו בילי אליוט - הבן הרקדן היחידי בכיתת הבלט של הבנות.
אולי משום כך, עד היום אני חושב שהבנות בארצנו משובחות מהבנים, ואיני יכול לתאר את חיי בלי ערימה של ספרים ליד המיטה. אני עוטף את עצמי בספרים והקריאה תמיד תהיה הנחמה שלי, אם הספר טוב; כדור השינה שלי הוא ספר משעמם.
הספרים שהשפיעו עליי כילד בשנים המ־עצבות שלי, ואחר כך גם כמובן על הכתיבה שלי לילדים ומבוגרים, היו מגוונים. העיקריים שבהם: "גוליבר," "עליסה בארץ הפלאות," "הנסיך הקטן," "הלב," השירים של א.א. מילן. ומשלנו: נחום גוטמן, "אנשי בראשית" מאת אליעזר שמאלי, ע. הלל, והספר האהוב עליי ביותר היה "מכתבים לליאורה," הספר שלך, עודד בורלא, שיצא כעת מחדש אחרי שנעלם משום מה מהמדפים ליותר מ-30 שנה.
הייתי תולעת ספרים וגם תולעת שכותבת שירים. בן 12 וחצי וכבר עם תוגה פואטית בעיניים. כמו בהרבה אירועים אחרים בחיי, גם באירוע המכונן הזה היתה זאת דודה רות, שהגיעה בוקר אחד לכפר שלנו בחברתך, עודד יקר, גבר מצחיק ומקסים. ואתה ציירת לי ולאחיותיי ציורים מטורפים של חיות ואמרת לנו מה הן אומרות והאמנו לכל מילה שלך.
השארת לנו את הספר החדש שלך, "מכתבים לליאורה," שבו אני מדפדף עד היום ותמיד
ב"תום סויר" המשפט הראשון של מרק טוויין הוא: "אם אתם רוצים להכיר אותי, הכי טוב שתדברו עם החבר הכי טוב שלי, הקלברי פין." כמעט מאה שנה אחר כך, בספר הקאלט "התפסן בשדה השיפון" של ג'יי די סלינג'ר, משפט הפתיחה הוא משהו כמו (לפי זיכרוני:( אם מה שמעניין אתכם זה הבעיות הנפשיות שלי ואיזה מין ילד אני, כדאי לכם לעזוב מיד את הספר הזה."
ב"מכתבים לליאורה," עודד, הצלחת לשבור את כל החומות הספרותיות ואת סגנון הדיבור של המבוגר אל הילד, ונתת לדמיון של הילדים להתפתח יותר מכל בית ספר, חוג יצירתי או משחק מחשב מתוחכם.
בדומה לילדים בודדים אחרים, שההורים שלהם לא ממש סופרים אותם, וכמו במשפט היפה של לילי טומלין - "יש להם שני חברים דמיוניים שמשחקים רק אחד עם השני," המכתבים מאמריקה לאחיינית הצעירה ליאורה בגנוסר היו מכותבים גם אליי לנהלל, וסיפקו לי חלומות סוריאליסטיים - לפני שידעתי את פשר המילה הזאת - וחברים נאמנים ומעניינים יותר מכל הילדים האמיתיים שהכרתי: זוג הדגים חבקוק ומוסטפה; העטלף המשורר תגלת פלאסר; צירציר הצרצר.
הבנתי שהמוות הוא עצב המעורב בגיחוך על אפסות החיים כשקראתי את המכתב שכתבת לליאורה ביום רביעי מניו יורק עם הבשורות הלא נעימות: "אצלנו באמריקה אין הרבה חדשות. קרה לנו אסון קטן: חבקוק ומוסטפה, שני דגי הזהב שלנו, מתו מיתת פתע. אין אנו יודעים את הסיבה, אבל אני חושד בהם שהם אכלו יותר מדי וזה הזיק להם. הם היו זללנים עצומים ופטפטנים גדולים. תמיד היו מדברים דברי רכילות על הקרובים שלהם. אינני אוהב דגים רכלנים."
למדתי שמותר לי להיות "חולמני" - תכונה גנטית שעברה גם לילדיי ונחשבה בעיני מורים לא נאורים כהפרעה נפשית - ולהמציא שפה משלי שבה החיות מדברות בשפה שלהן:
"מה קרה לך חבר צרצר."?
"צמע נא," אמר הצרצר, "צירי צירי ולא קרה לי כלום."
"אבל התחבושת,"... אמרתי.
אז מה? אף פעם לא ראית תחבוצץ? יש לי תחבוצת על הראש מפני צאני נופל תמיד על הראש כצאני מנתר."... תרשה לי עודד, לספר עליך קצת לילדים
ולאנשים המסכנים שעדיין לא קראו את הספרים שלך: עודד בורלא, בנו של הסופר יהודה בורלא, נולד בירושלים ב-.1915 ב-'49 יצא לתקופה של שש שנות לימודים באמריקה, עבד ברדיו "קול אמריקה," ומשם גם כתב את "מכתבים לליאורה." באמריקה בורלא גם למד ציור - האיורים ה"שטותיים" שלו בשחור-לבן הם חלק בלתי נפרד מהכתיבה שלו ומאוד מזכירים בגאונות הפשוטה שלהם את ציוריו של דוקטור סוס.
כיום, איש הרנסנס המבריק הזה חולה בסרטן, אבל הספרים שלו הם תרומה שאין לה תח־ליף לבריאות הנפש ולבלוטות הצחוק של ילדים ומבוגרים.
ואם אתם רוצים להעניק לילדים שלכם מתנה אחת שתשפיע על האינטליגנציה הנפשית ועל הדמיון שלהם, תרכשו את "מכתבים לליאורה." תודה, עודד, שכתבת את "מכתבים לליאורה," שהם לא רק מכתבים אלא מצרך לילדים שכנראה אזל כבר לגמרי מהמדפים והוא החומר הסודי שממנו עשויים החלומות.
שלך באהבה ובהערצה, תגלת פלאסר, העטלף המשורר
נא להמתין לטעינת התגובות
