היוזמה שמתה בהשתחוות
ההשתחוות המגוחכת של אובמה בפני מלך סעודיה הותירה אצל נשיא ארה"ב את נטל ההוכחה: תוכיח שאינך מתכוון לקבל את היוזמה הסעודית, ולהתקפל גם באופן מדיני
היה מגוחך במיוחד ושיקרי במיוחד לשמוע את דובר הבית הלבן מסביר כי לא מדובר בהשתחוות, אלא בהתכופפות מנומסת שנבעה מהפרשי הגובה בין אובמה לבין עבדאללה. אלא שכל מי שראה את ההשתחוות הלא מצחיקה הזאת, הלא יצחק מן ההסבר. מה עוד שבדקו ומצאו שהפרשי הגובה בין השניים מגיעים רק לשלושה ס"מ. אובמה השתחווה גם השתחווה. ליתר דיוק, התקפל פחות או יותר לשניים במחווה הגופנית שנקט כלפי המלך.
אלא שעכשיו נטל ההוכחה מוטל על אובמה. תוכיח שאתה לא משתחווה בפני מלך סעודיה, בעיקר לא בעניינים מדיניים. בעיקר לא בדרישה מישראל להשתחוות גם היא בפני מלך סעודיה באמצעות קבלת היוזמה הסעודית האיומה, שהפכה ליוזמה הערבית המאוחדת והמסוכנת עד בחילה, שיש כמובן בינינו מי שמציעים לקבל אותה (השר הבכיר לשעבר מאיר שטרית, למשל).
משמעות היוזמה הסעודית היא פשוטה: פינוי חצי מיליון מתנחלים מיהודה, שומרון וירושלים, במחיר מלחמת אחים איומה בישראל, והחזרת הפליטים הפלסטינים לישראל, במחיר השמדתה הדמוגרפית. לכן, היוזמה הסעודית היא מתכון להשמדת ישראל.
אז איפה אצבע אלוהים בכל זה? בעצם העובדה שמחוות השתחוות קטנה, מקרית, לא מוצלחת ולא מתוכננת, שנכשל בה נשיא ארה"ב, יכולה וצריכה למוטט למעשה יוזמה מדינית שלמה, כעין אבן חצץ קטנה שמפילה סוס בדהרתו. אם אובמה יתעקש לכפות עלינו את מלך סעודיה, יקומו בוודאי מי שיגידו לו בסנאט האמריקאי ובציבור האמריקאי: לא מספיק שהשתחווית בפני מלך סעודיה. אתה רוצה גם שישראל תשתחווה? ככה מתה לה למעשה היוזמה הסעודית. וככה אלוהים פועל לפעמים בעולם.
אבל נעזוב את הניסיון לפענח את צפונות אלוהים, ונעבור לעצם הסכנה המדינית הגדולה האורבת עדיין לישראל כתוצאה מן הקונספציה החלולה הקרויה "שתי מדינות לשני עמים", וכתוצאה מאינספור השקרים שנערמו על תולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל מהותו אשר עומדים למעשה בבסיס היוזמה האמריקאית לפתור את הסכסוך "עד סוף הקדנציה", כפי שהבטיח בחוצפה ישראלית אופיינית ובערה ראש צוות הבית הלבן, הישראלי לשעבר רם עמנואל.
מדובר בקלישאות, בסיסמאות, בהטעיות ובשקרים, הממלאים זה שנים את השיח סביב הסכסוך הישראלי-הפלסטיני. נתחיל בשקר הבוטה הקרוי " שתי מדינות לשני עמים". ראשית, כבר עכשיו יש לפלסטינים בשטחי ארץ ישראל שתי רשויות לאומיות עצמאיות – למעשה, שתי מדינות - בהגבלות הביטחוניות והדמוגרפיות המתבקשות: האחת היא 'פתחלנד' בגדה, והשנייה היא 'חמאסטן' בעזה. ושמתם לב, כמובן, שאני לא מזכיר את ירדן, ש-70 אחוז מתושביה הם פלסטינים.
בשתי המדינות הפלסטיניות בגדה ובעזה זוכים הפלסטינים לריבונות, החלה על כל תחומי החיים, להוציא את שני התחומים המאיימים ישירות על ישראל: ההתעצמות הצבאית ומעברי הגבול. עניין זה לא יכול להשתנות גם כשתוקם כביכול "המדינה הפלסטינית". ברור לכל אדם שיש מעט בינה בראשו שישראל איננה יכולה להתיר התפתחות צבאית עצמאית, לא בעזה ולא בגדה, כי התפתחות כזו תאיים ישירות על עצם קיומה. כשלפלסטינים יש רובים, הם יורים ברובים. כשלערבים יהיו טנקים ומטוסים, הם יירו בטנקים ובמטוסים.
ישראל גם איננה יכולה להרשות לעצמה מעברים חופשיים ונמלי אוויר או ים חופשיים בפתחלנד ובחמאסטן, כי ברור לחלוטין לצורך מה ינוצלו מעברי הגבול האלה: הכנסת מחבלים ונשק מאיראן, מסעודיה, מקוריאה הצפונית ומסוריה. לכן, אין שום אפשרות מעשית לתת לפלסטינים יותר ריבונות מכפי שיש להם היום, להוציא הגמשות והרחבות שיבואו מאליהן
אין כמובן גם שחר לטענה שההתנחלויות הישראליות בגדה מונעות "רצף לאומי פלסטיני". זוהי טענה חצופה במיוחד. הרי די להסתכל על ישראל בגבולות 48' המנומרת ביישובים ערביים לאורכה ולרוחבה, כדי להבין שאין שום סיבה בעולם שישראל תפנה את ההתנחלויות בגדה כדי לאפשר "מרחב מחיה ריבוני פלסטיני". אסור לפנות התנחלויות בגדה, כפי שאסור לפנות יישובים ערביים בתוך ישראל בגבולות הקו הירוק. כל היישובים בארץ ישראל צריכים להישאר בתחומיהם וליהנות מריבונות מלאה, כל אחד בהקשר התרבותי והלאומי שלו.
כלומר, הכל לא נכון: לא נכון שאין מדינה פלסטינית. כבר יש. שתיים, למעשה. לא נכון שההתנחלויות מונעות שלום. אריאל בשומרון אינה מונעת שלום ממש כפי שנצרת הערבית בגליל אינה מונעת שלום. גם לא נכון ששתי מדינות היא החלוקה הריבונית הלאומית היחידה האפשרית. יש גם חלוקות אחרות כגון השיטה השווייצרית בנוסח "שתינו ביחד וכל אחת מאיתנו לחוד". וכמובן, הפתרון הכולל לבעיית הפליטים איננו יכול להיות בשטחי ארץ ישראל. אנחנו לא רוצים וגם הפלסטינים בגדה ובעזה לא רוצים.
כל מי שמכיר את הלכי הרוח האמיתיים אצל הפלסטינים יודע, כי אין לשלטונות הפלסטינים הריבוניים למחצה עניין כלשהו להכניס לתחומם פליטים פלסטינים כלשהם. סוג הסולידריות היהודית העומדת בבסיס חוק השבות איננה קיימת בכלל במנטאליות הפלסטינית. הם בהחלט רוצים לפתור את בעיית הפליטים, אבל לא בשטחיהם.
די לבורות, די לאי-ההבנה, די לשקרים התועמלניים, מיטשל. אנחנו לא משתחווים. לא למלך סעודיה ולא לך. ומי שרוצה שלום, יתכבד ויפסיק לאיים במלחמה. זו נקודת הפתיחה היחידה להשיג שלום אמיתי. תנסה לשכנע את הערבים להפסיק לאיים; רק אז אפשר יהיה אפשר להתחיל לדבר שלום - כשאף אחד לא משתחווה לאף אחד. עד אז צריך להסתפק בקיר ברזל בינינו לבין הערבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
