סע מהר: תחבורה עירונית מתקדמת
40 שנה צעדו בני ישראל ממצרים, 60 שנה עומדים אזרחי ישראל בפקקים ומחכים לרגע שמערכת חבורה ציבורית שלמה תגאל אותם מייסוריהם. זאת בזמן שבצינורות הביורוקרטיה הישראלית כבר הספיקו לעבור עשרות רכבות ואוטובוסים. החלטנו לעשות סדר ולהציג בפני מקבלי ההחלטות נתיב נסיעה מבטיח. המפתחות בפנים
מערכת BRT גם בהודו צילום: איי-אף-פי
נקודת המוצא הראשונית היא שתחבורה ציבורית טובה היא פרי של מדיניות ציבורית שנותנת פתרון כולל, שמנסה לקחת בחשבון את כל האספקטים השונים. כל דרך אחרת יוצרת בדרך כלל בליל של פתרונות, שיכולים להיות טובים ויפים, אבל יוצרים ביחד מישמש תחבורתי לא קוהרנטי שלא משיג את האפקט הנדרש. מי שמחפש דוגמא חיובית יכול להסתכל על פריז לדוגמה.
ישבו האנשים האמונים על תכנון בפריז לפני כמה שנים וחשבו איך משפרים את מצב התחבורה בעיר. ראשית הוגדרו חמש מטרות על: שיפור בזיהום האוויר ובריאות הציבור, הגדרת ההתניידות כזכות בסיסית של כל פריזאי באשר הוא, ללא קשר למצבו הכלכלי או מקום מגוריו בעיר, הפיכת העיר ליפה יותר ולמקום טוב יותר לחיות בו, עידוד הפעילות הכלכלית בעיר וחיזוק הסולידריות עם התושבים בפרברי פריז שמגיעים אליה לעבודה.
אכן מטרות נאות הגדירו פרנסי העיר פריז. ומה הלאה ? ובכן, השלב הבא הוא כמובן האסטרטגיה – התוויית דרכי הפעולה להשגת המטרות הללו. המתווה שהוחלט עליו כלל ארבעה צעדים: הגדלת ההיצע של תחברוה ציבורית באיכות גבוהה, הקטנת התנועה של מכוניות פרטיות (באמצעות צעדים שונים כגון הפיכת מסלולים שונים לכאלו לתחבורה ציבורית בלבד והקטנת מהירות הנסיעה ברחובות), ייצור מערכת תחבורה אינטגרטיבית שתייצר עבור הפריזאים את אותם היתרונות של כלי רכב פרטיים ושמירה על ערוצי תקשורת פתוחים עם התושבים בכדי לקבל מהם פידבקים ורעיונות להבטחת הצלחת התוכנית.
150 קווי אוטובוס
נתרכז בחלק של יצירת מערכת תחבורה ציבורית באיכות גבוהה. זו הורכבה ממספר אלמנטים מרכזיים. הראשון שבהם הוא כרטיס אחד שאפשר להשתמש בו לנסיעה בכל מערכות התחבורה הציבוריות השונות. בפריז זהו ה-Navigo, שהחליף את הכרטיס הכתום (Carte Orange).
הצגת מערכת המוביליין בפריז
האלמנט השני ואולי החשוב מכולם הוא המוביליין (The Mobilien), שהוא הגרסה הפריזאית לתחבורת אוטובוסים מהירה (Bus Rapid Transit - BRT). המערכת הפריזאית, שהושקעו בה 70 מיליון יורו, כוללת אוטובוסים חדישים שנעים במסלולים נפרדים לתחבורה ציבורית בלבד המאפשרים תנועה יעילה ומהירה בעיר. המערכת בנויה לעבוד ביעילות מקסימלית, החל מהעלייה לאוטובוס שנעשית בנוחות כמעט בגובה המדרכה וכלה בתשלום שנעשה בהעברה של הכרטיס הכתום בקורא אוטומטי עם העלייה לאוטובוס.
השימוש במסלולים נפרדים, ביחד עם בזבוז מינימלי של זמן בעת העלייה לאוטובוס, הקטינו את זמני הנסיעה באוטובוס בעיר ב-10% - 20% והפכו את האופציה הזו למהירה יותר מנסיעה ברכב. השיפור לא נגמר רק במהירות שלוקח לך להגיע מנקודה א' לנקודה ב' בעיר, אלא קיבל ביטוי גם בתכנון הנסיעה. זו נהפכה הרבה יותר נוחה עם התקנתם של לוחות אלקטרוניים בתחנות שמציגים לנוסעים את זמני ההגעה לתחנה של שני האוטובוסים הקרובים. אתם מוזמנים להציץ במוביליין וביתרונות שלו בסרטון הבא.
אם הייתם חושבים שהנוחות,
המהירות והפריסה הנרחבת (150 קווי אוטובוס) יהפכו את המוביליין למערכת תחבורה ציבורית פופולרית בן לילה, אז טעות בידכם. המציאות כרגיל יותר מורכבת וחלק מהצעדים שנועדו להפוך את המוביליין למהירה יותר, כולל שינויים בתשתית הרחובות והפיכת חניות רחוב לחלק ממסלולי אוטובוס ייעודיים היו מאד לא פופולריים במיוחד אצל תושבי השכונות וסוחרים מקומיים. ברובע מונפארנס ערכו תושבי השכונה תהלוכת לווויה לשכונה כאות מחאה וסוחרים רבים דאגו לפגיעה בעסקים כתוצאה מהקיטון במספר מקומות החנייה למכוניות.
בסופו של דבר הם התבדו ולמדו לאהוב את המוביליין ואת היתרונות שלה, כפי שהסביר בעל בית קפה מקומי – לעובדים יש מערכת תחבורה אמינה להגיע לעבודה וגם הלקוחות נהנים מישיבה על המדרכה ברחוב שאינו עמוס בתנועה. "למדנו לאהוב את זה" הוא הוסיף.
האלמנט השלישי בתוכנית הפריזאית הוא התוכנית להשכרת אופניים ברחבי העיר – Velib. אמנם אופניים הם לא כלי תחבורה ציבורית קלאסי כמו רכבת או אוטובוס, אבל בהחלט אפשר להתייחס אליהם ככלי תחבורה ציבורית אינדיבידואלי, שמהווה נדבך חשוב ביצירת אלטרנטיבה סביבתית-חברתית-כלכלית לתחבורה מבוססת כלי רכב פרטיים. כך לפחות חשבו בפריז, שם הושקה ב-2007 התוכנית, אשר במסגרתה פוזרו עשרת אלפים זוגות אופניים ב-750 תחנות השכרה אוטומטיות ברחבי העיר לשימושם של התושבים.
נסיעה חינם
התוכנית הפריזאית זכתה להצלחה גדולה ותוך זמן לא רב הוכפל מספר האופניים ומספר התחנות וכיום אפשר למצוא תחנה שכזו, שבה אפשר לקחת ולהחזיר אופניים, כל כמה מאות מטרים במרכז העיר.
מתקן להשכרת אופניים בפריז צילום: אבי גרצמן
האלמנט האחרון בתוכנית הפריזאית הוא תוכנית לשיתוף מכוניות, שמאפשרת את היתרונות של נסיעה ברכב בשעת הצורך ללא אחזקה בפועל של מכונית.
כל המרכיבים הללו יוצרים מערכת אלטרנטיבית נוחה, זמינה, מהירה ובעלות סבירה והתוצאות לא אחרו לבוא – השימוש בכלי רכב פרטיים בפריז ירד ב-20%. פריז כאמור איננה דוגמא בודדת ויש מספר הולך וגדל של דוגמאות נוספות כאלו ולא רק באירופה או בארה"ב, שכרגיל מקרטעת כאן באיטיות אחרי אירופה.
כולל מדף לאופניים
גם במדינות מתפתחות גדלה המודעות ליתרונות שבמערכת מפותחת של תחבורה ציבורית לחברה ולכלכלה דוגמה. בוגוטה, בירת קולומביה, היא דוגמה מצוינת.
מערכת TransMilenio ששדרגה את רחובות בוגוטה
בוגוטה, בעבר סמל לעיר מוכת פשע נהפכה למודל לדוגמא של תחבורה ציבורית ותכנון אורבני. ראש העיר בוגוטה לשעבר, אנריקה פנלוסה, שהחל את המהלך הסביר כי העיר המודרנית נהפכה לשדה קרב בין שני כוחות עיקריים: הצרכים של האנשים והצרכים של המכוניות. "אתה יכול ליצור עיר שהיא ידידותית למכוניות או עיר שהיא ידידותית לאנשים. אתה לא יכול ליצור עיר שהיא ידידותית לשניהם", הוא הוסיף. בוגוטה בחרה באנשים.
פנלוסה אומר שקודם כל אתה צריך להחליט באיזה עיר אתה רוצה לחיות. והוא רצה לחיות במקום שבו המרחב הציבורי נשלט על ידי אנשים ולא על ידי מכוניות, כזה שבו אנשים יכולים ללכת בחופשיות ברחוב, לנסוע באופניים ולהגיע בתחבורה ציבורית ממקום למקום. התפיסה הזו תורגמה על ידי פנלוסה למדיניות כוללת שכללה שורה של צעדים, דומים בחלקם לאלו שננקטו בפריז – הקטנת התנועה של מכוניות פרטיות בעיר, יצירת מערכת תחבורה ציבורית נוחה ויעילה והגדלת מספר שבילי האופניים.
מערכת התחבורה הציבורית בבוגוטה, הקרויה TransMilenio, מבוססת גם היא על תחבורת אוטובוסים מהירה (BRT) ומסיעה מדי יום 1.3 מיליון תושבים. היא נחשבת לאחת ממערכות ה-BRT הטובות בעולם. גם כאן המערכת מתבססת על מסלולים ייעודיים לאוטובוסים שהופכים את הנסיעה באוטובוס למהירה ואמינה יותר. בנוסף לאוטובוסים מפרקיים גדולים, כוללת המערכת אוטובוסים קטנים יותר הנוסעים בשכונות בבוגוטה ואוספים תושבים ללא תשלום לתחנות ההסעה של ה-TransMilenio.
בשונה מפריז, תחנות האוטובוס נראות יותר כמו תחנות רכבת ואתה משלם בכניסה לתחנה, מה שמאיץ את כל תהליך העלייה לאוטובוס שדומה יותר לעלייה לרכבת או לרכבת תחתית מאשר לעלייה לאוטובוס סטנדרטי. אחד הדברים המגניבים בתחנות בבוגוטה הוא מקום מיוחד שיש בכמה מן לאחסון של אופניים בתוך התחנה. האופניים נתלים על אנקול מיוחד ויחכו לך בבטחה (יש שמירה) עד שתחזור. הכל ללא תשלום כמובן. הרעיון הוא לא רק להיות ידידותי יותר לרוכבי האופניים, אלא גם לחסוך כסף – החישוב הוא שעל כל 20 רוכבי אופניים שמתווספים אפשר להוריד אוטובוס קטן אחד שמבצע איסוף בשכונות.
בתוך פחות מעשר שנים נהפכה ה- TransMilenio לסיפור הצלחה מרשים ביותר שבוגוטה מתגאה בו וערים רבות ברחבי העולם מנסות לחקות. אם מחפשים לקח אחד מהסיפור של בוגוטה וגם מסיפורה של פריז הרי שזה הינו שהשינוי הוא אפשרי. כל מה שצריך הוא קובעי מדיניות שמחויבים לצרכים של האנשים ולמרחב הציבורי ולא לצרכים של המכוניות שידעו לגבש וליישם תוכניות מקיפות ליצירת אלטרנטיבה אמיתית לטובת התושבים. זה אולי נשמע בשמיים, אבל אם זה הצליח בבוגוטה ובפריז ובעוד עשרות מקומות בעולם, זה יכול לעבוד בכל עיר. אפילו בתל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
