מוכרים בלבד

המשבר הכלכלי הגיע השנה גם לפסטיבל MIP היוקרתי בקאן. אז מה עושים? מנסים ללכת על ביזאר, כמו חמש בחורות עירומות שמקימות עסק או נינג'ות שתוקעות לאנשים עוגה בפרצוף. הישראלים לא קנו את הבולשיט, אבל הצליחו למכור את "מה זה השטויות האלה" ואפילו את "מה נהיה", שנכשל בארץ. כאן קאן

איתי גודר | 11/4/2009 12:20

1. בדרום צרפת הצרות תמיד נראות נוחות יותר. תשאלו את מנהלת התוכניות של ערוץ 10. ביום שישי שעבר נחתה בארץ ליאת פלדמן, אחרי שהעבירה שבוע ימים בפסטיבל הטלוויזיה MIP שנערך בקאן. המסקנה שלה חדה וברורה: "הדבר המרכזי שהתרשמתי ממנו הוא שלגשם בצרפת יש איכות שונה מאוד. כל השבוע ירד גשם, אבל הוא היה מאוד שקט ורך, לא כמו הגשם שיורד בארץ".

מה זה השטויות האלה. נמכר מהטלוויזיה

איזה כיף בצרפת. כולם יושבים יחד ומתאוננים על המצב הכלכלי. לכולם קשה, לאף אחד אין כסף. בשורה התחתונה: אין חדש תחת השמש, אין פורמט מהפכני שישנה את פני הטלוויזיה בחודשים הקרובים. הפורמטים הגדולים ("האח הגדול" ו"הישרדות") כבר הוצגו לעין האנושית לפני שבע שנים. כל מה שנותר עכשיו הוא ללכת למקומות הכי ביזאריים שיש.

קחו למשל את חברת זודיאק מסקנדינביה. הרעיון שלהם הוא כזה: חמש בחורות עירומות מגיעות לעסק כושל ומנסות להחיות אותו. בעירום. צוחקים? וירג'יניה מוסלר, אולי הכוהנת הגדולה ביותר לגבי מה נכון ומה לא בטלוויזיה האמריקאית, הקדישה חלק נכבד מההרצאה שלה להצגת הפורמט. היא נורא אהבה.

"זה אולי יכול להסביר לך את הלך הרוח בפסטיבל השנה", אומר התסריטאי עמרי מרכוס, שלו היה זה ה־MIP הראשון. "אין כסף, אז הולכים על האקסטרים. היו חבר'ה מיפן שהציגו סדרה חדשה - 'ריבנג' אוף דה פיי'. אדם הולך ברחוב ולפתע נינג'ה דופקת לו עוגה לפנים. כעבור כמה ימים מגיע האדם לאולפן ושם הוא צריך לנסות לזהות את זה שהשליך עליו את העוגה מבין חמישה אנשים. אמרתי ליפנים שבארץ זה לא היה עובד. אנחנו היינו יורים בנינג'ה".

אז כן, המשבר הכלכלי (לא חשבתם שתימלטו מהצירוף הזה, נכון?) מורגש גם בנכר. "המשבר העולמי הוא רק תירוץ לכך שהפורמטים הגדולים ופריצות הדרך המשמעותיות של הטלוויזיה נעשו לפני כמה שנים", מסכמת פלדמן. "אנחנו עדיין בתקופת האפטר-שוק של הדברים האלה. הכלאות בין 'הישרדות' ל'האח הגדול'. הכלאה בין משימות פיזיות לשעשועוני טריוויה".

2. איזה קטע, שעשועוני טריוויה ומשימות פיזיות - בדיוק הטיקט של החבר'ה הישראלים שהגיעו לפסטיבל. למשל המפיק עמי אמיר. הפסטיבל עבר עליו בנעימים. חוץ מלמכור את "מה זה השטויות האלה" של עדי אשכנזי לספרד ולאיטליה, הוא הציג לגויים את "הקש בדלת" - שעשועון חדש שפותח במטר. מה זה? דרור רפאל על סגוויי מגיע לאנשים הביתה, שואל אותם שאלות ומעניק להם פרסים. מה אתם יודעים, נרשמה התעניינות. באיטליה אהבו מאוד, הבטיחו להיות בקשר.

גם לגילי גולן מתנין תקשורת יש פטנט די דומה (שלא לומר זהה).

דרך המפיץ אבי ארמוזה הוא הציג לבאי הפסטיבל את "משדרגים", שעשועון טריוויה שמתרחש בסלון. לפני שלושה חודשים צולם פיילוט לערוץ 10, ושם בינתיים לא החליטו אם בא להם על זה. החברה הקטנה של גולן, שממוקמת בכלבו שלום, חיה מפסטיבל לפסטיבל. "אנחנו רוצים לייצא, הארץ לא מעניינת אותנו", הוא אומר. "אנחנו חיים מ-MIP ל-MIP. החברה שלנו מפתחת פורמטים ומוציאה אותם החוצה. אם רוצים אחר כך לקנות אותם בארץ, אנחנו מוכרים. זה מה שמבדיל אותנו משאר חברות ההפקה, שכל הזמן רוצות לקנות פורמטים מחו"ל".

3. לחיים מנור, מוותיקי MIP, יש אמרה חזקה. "תוכנית פריים-טיים חזקה בגרמניה מספיקה, במקרה הטוב, לחמש דקות חד-פעמיות לצופה בארץ. הישראלים מאבדים סבלנות מהר". אולי בגלל זה אבי ארמוזה מארמוזה פורמט מרגיש שם בבית. הוא תמיד יצירתי. זו כבר הפעם השמינית שלו בקאן מאז שייסד את חברת ההפצה שלו. הוא ייצג, בין השאר, את רשת ואת ערוץ 10. הפעם הוא הציג את "משפחה חורגת" ("שעושה מספרים מדהימים בספרד ובליטא. הם כבר הזמינו עונות שניות"), "צחוק מעבודה" ו"האמת העירומה". אבל את ההצגה גנב "מה נהיה". זוכרים? הפורמט הכושל של אברי גלעד לערוץ 10, על שלושה אנשים שמנותקים מחייהם ונאלצים לנחש מה קרה בזמן שלא היו בארץ? מתברר שהיו קליינטים. "זה פורמט שנועד לגדולות", אומר ארמוזה. "הולנד, ארה"ב - כולם בעניין".

ומה עוד? אסף גיל שיחק אותה עם "אינסטינקט בסיסי" (בהגשת אביעד קיסוס בארץ), שיצרה עניין. גם יואב גרוס הסתובב גאה כששיווק את "צחוק מעבודה" של שלום אסייג. אבל הגליק הגדול הגיע מניסן כץ ואייל זוסמן, שסרטם "חדר הלבשה", העוסק בחדרי הלבשה של קבוצות כדורגל מרחבי העולם, זכה במקום הראשון באירוע הפיצ'ינג היוקרתי של הפסטיבל.
משועממים, מאוכזבים, מרוצים? לא משנה. עוד חצי שנה יש עוד אחד.