צביעות השמאל התל אביבי
מנהל הסינמטק אלון גרבוז, לא רצה להגיע לטקס חילופי השרים בירושלים. הסיבה האמיתית לכך מבטאת בעיה ממנה סובל השמאל
גרבוז נימק את העדרותו במניעים אידיאולוגיים: הטקס התקיים במבנה המשרד בירושלים, שנמצא מצדו המזרחי של הקו הירוק, בשכונת שיח ג'ראח. "תודה רבה", השיב בנימוס להזמנה. "למיטב ידיעתי זה בשטחים הכבושים, אינני פוקד מקומות אלה".
עמדתו המוצהרת של גרבוז יותר מלגיטימית. ישראלים לא מעטים נמנעים מקניית תוצרת של מפעלים ישראליים בשטחים - אם כאמצעי לחץ כלכלי-פוליטי, ואם כדי להימנע מסיוע לעוברי עבירה, מעין תפיסה מעודכנת של כשרות.
רבים אחרים נתקלים שוב ושוב, במיוחד בימי חג ומועד כמו אלו, בדילמה אם לבקר חברים ובני משפחה שבחרו לגור בהתנחלות, פרויקט שהשפעתו על תוחלת החיים של כל הנוגעים בדבר שלילית. לכאורה, אם כך, גם מי שלא מסכים עם גרבוז יכול לכבד את החלטתו.
לכאורה, היא גם עולה בקנה אחד עם מדיניותו להקרין בסינמטק סרטים שנויים במחלוקת שלא זכו לבמה מסחרית, מ"ג'נין ג'נין" ועד "שיטת השקשוקה". למרבה הצער, כל זה רק לכאורה. שכן כשגרבוז הגיב בנושא לאתר "וואלה! " יצא החתול מהשק.
"אני לא רגיל לנסוע לירושלים למעלה מפעם בשנה
מתברר אפוא שהבעיה של גרבוז היא לא מאה מטרים לכאן או לשם סביב קווי שביתת הנשק עם ירדן. מבחינתו כל ישראל שמעבר לגבולות תל אביב די מיותרת.
לזכות גרבוז ייאמר שהוא עקבי במוסר הכפול שלו. לפני כשנתיים התברר שעובדי הסינמטק בניהולו מועסקים על ידי חברות כוח אדם פרטיות בתנאים שערורייתיים.
לדברי עו"ד ערן גולן מ"קו לעובד", שייצג את העובדים, גרבוז הסכים למשא ומתן אך ורק אחרי שהפרשה נחשפה בתקשורת (כעת הם מועסקים ישירות על ידי הסינמטק). מבחינה זו הם בני מזל. "היית מעלה על דעתך שסכסוך עבודה כזה בדימונה היה מגיע לעמוד הראשון של 'הארץ'? ", תהה גולן השבוע.
הסיפור אינו אלון גרבוז, האדם הפרטי. מי יודע, אולי הוא מתגנב בלילות לירושלים במונית שירות, לבוש כחסיד ברסלב, תוחב פתק בכותל ומשם פונה להתבודד כמנהג הברסלבים בחורשות שבין שכונת רמות לנבי סמואל, מעבר לקו הירוק. אבל למי שעדיין נותרו בלבו שאלות על הסיבות לשקיעת השמאל, יש בסיפור שלו כמה תשובות: השמאל בנוסח הסינמטקי התל אביבי הוא פוסטמודרניסטי במובן הכי רדוד של המושג. הוא חי בסרט: מבחינתו קיים רק הייצוג, ולעזאזל המציאות.
הוא כאילו מתנגד לכיבוש, אבל למעשה חש דחייה מכל מה שלא תל אביב. הוא תומך בזכויות עובדים כשהן נושא לסרט דוקומנטרי, אבל לא כשמדובר בעובדים שלו. מטבע הדברים, ולמרבה הצער, עמדות חלולות כמו של גרבוז ושות' נתפסות כמייצגות, ולכן מזמינות, בצדק, תגובות בנוסח "גם שיח' מוניס היא שטח כבוש". אגב , ברכות לת"א-יפו ליום הולדת המאה. עד מאה ועשרים?
נא להמתין לטעינת התגובות
