תסכלו על הרב רונצקי ותראו אותנו
הציונות הדתית זרקה את התרבות והחינוך מהחלון והעדיפה ללבוש מדים ולצאת לקצונה. אז מה פתאום מזדעקים על הרב רונצקי, שבסך הכל רוצה להוכיח שהוא הכי דתי-לאומי שיש?
הרב הצבאי הראשי אבי רונצקי. צילום: פלאש 90
כך הגדילה הרבנות הצבאית את שורותיה וייסדה את "תחום תודעה יהודית" שמכרסם בחלקו של חיל החינוך ומאדיר את כוח ההסברה שלו בשטח. הסיסמה היא "תודעה יהודית לצה"ל מנצח". הכלים, מבית מדרשם של מי שקידשו טנקים ומרגמות למעלת תפילין ומזוזות. המטרה, גוף מאורגן הפועל "על מדים" כדי להחזיר בתשובה כל מה שזז, דווקא בשטח הצבאי הלא-סימפטי וכמאמר המשפט הצבאי החרוט באלפי בתי שימוש: "קצת קשה אז דתיים?".
נניח לרב רונצקי ולפקודיו וניגש לחנויות הספרים. ברוך השם, יותר ויותר חובשי כיפות סרוגות מצאו את כלי הכתיבה וניגשו לשפוך לבם על הדף החלק. ירחם השם, הספרים דומים זה לזה כדמותו של
נג"ד אל נג"ד: כל סופר דתי יחטט בזיכרונו ויעלה ממנו כמה מו"רקים לעוסים המתובלים בסצנות אמוניות מרטיטות: "מן המדבר והלבנון", "בכל מקום שהם", "תיאום כוונות", "כצל ציפור" (ועוד רבים וטובים). אל תדברו חינוך, אל תעסקו בתרבות – תמכרו לנו צבא וסיפורי קרבות וטיפים ל"שפצורים".
הצבא הפך תחום עיסוקנו המרכזי ואם חנויות הספרים לא משכנעות אתכם, סעו לבה"ד 1 ותתחילו לספור כיפות. כשתגיעו ל-40%, פי שניים ממספר הדת"ל שבאוכלוסייה, צאו לשעת ת"ש. הגבריות הדתית לאומית נמדדת בדרגות שעל הכתפיים, במספר הקילוגרמים של סיפורי הרעל, בכמות ה"איקסים" – סך כל ההרוגים. מרכז הכובד נדד מהישיבות הגדולות אל המכינות הצבאיות, שמוכרות ג'אנק פוד זול ומהיר שניתן להאביס ברגע, שפוחדות ממורכבות ועומק ומעדיפות לשנן סיסמאות משומשות מפני ששטיפת המוח היא האמצעי, והפלס"רים – המטרה.
כך הידלדלו השורות בישיבות הגבוהות שהיו ספינות דגל והיום רפסודות. כך איבדנו את הרלוונטיות בתרבות ובספרות והשלכנו כל יהבנו על המדים הירוקים והטנקים המאובקים. אז מה רוצים מהרב רונצקי, שבסך הכל מנסה להוכיח שהוא הכי דתי-לאומי שיש?
יונתן אוריך הוא חבר תנועת "ציונות דתית ריאלית".
נא להמתין לטעינת התגובות
