ביבי היקר, אני תולה בך תקוות גדולות

בתקופת הכהונה הזו נצטרך לנהוג ברוחב לב אמיתי גם אם כרוכה בכך סכנה. הלא גם יציאה למלחמה היא סכנה

איל מגד | 1/4/2009 5:44 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אני כותב לך היום לא כסופר אל מדינאי, כמו שנהוג לפעמים במקומותינו, אלא כחבר, כמי שהלך יחד איתך כברת דרך בתקופת מלחמת הטרור וההתנתקות. כמי שהלך יחד איתך נגד הזרם.

אני יודע שבזמן האחרון איננו רואים עין בעין את המצב. אני חזרתי לאמונתי בחיים של דו קיום יהודי ערבי בארץ, ואתה דבק בסירובך להאמין בזה. ובכל זאת, מאחר שאני מכיר מקרוב את סגולותיך, אני תולה בך תקוות.

אני מאמין, שתמצא בתוכך את החוש ההיסטורי, שיצביע על הכיוון הנכון, הנחוץ, ההכרחי, שבו על ישראל ללכת כעת. ביבי היקר, בעיצומה של הפארסה העצובה, שבשיאה נכנסו אל לשכתך ויצאו ממנה בכירי מפלגתך, גאים במינוייהם החדשים, כמו ילדי גן הנשאלים למה התחפשו, צדה את עיני ידיעה, שאמנם מתגמדת נוכח הבשורות הכבירות על התיקים שנתפרו במיוחד על פי מידתם של גדולי הדור שיקיפו אותך בשנים הבאות.

מנהיגי מדינות ערב המתכנסים כעת בקטאר הכריזו שיוזמת השלום הערבית מוגבלת בזמן; שאם ישראל לא תיענה לה ברצינות בקרוב, היא תוסר מסדר היום. ובכן, ביבי, הכרזת שלשום בכנסת במלאת 30 שנה לשלום עם מצרים, שישראל תהיה מוכנה ללכת רחוק למען שלום אמת.
חי את ההיסטוריה

"בכל פעם שישראל עומדת מול מנהיג ערבי שמחויב בכנות לשלום", אמרת, "היא נוהגת בדרך זו". עם יד על הלב, יש להניח שאתה לא היית מאלה שהאמינו לאנואר סאדאת, כמו שאינך מאלה המאמינים לבשאר אסד.

ואכן, מולך עומד עכשיו נשיא סורי, שזה ארבע שנים מתדפק על דלתנו ולא נענה. איך הוא יוכיח את כנותו - בהצהרת נאמנות למדינה?

סאדאת היה אויב מר מאסד. אסד לא הנהיג את ארצו נגדנו למלחמה נוראה כמלחמת יום

הכיפורים, ובכל זאת אתה מעלה את סאדאת על נס. לא זו בלבד, אלא שמולנו עומדים כל המנהיגים הערבים הרציניים ומודיעים שיוזמת השלום שלהם, שאם תצלח תשנה ללא הכר את פני האזור - עדיין תקפה.

בניגוד לרוב הפוליטיקאים בסביבה, אתה מתעניין בהיסטוריה. אתה חי את ההיסטוריה. זה אצלך בדם, מבית אבא. אולי לא במקרה נמשח דווקא עכשיו להנהיג אותנו אדם שניחן בחוש היסטורי. אדם שיידע לזהות את ההזדמנות.

נצטרך להפגין רוחב לב אמיתי

כשאמרת אתמול שאנחנו הישראלים מזהים שלום אמת ומוכנים ללכת מרחק רב למענו, האם היו אלה מילים בעלמא, כמו הביטויים המאוסים בנוסח "צריך לשלב ידיים", או שבאמת התכוונת למה שאמרת?

אם פיך ולבך שווים, כי אז אין ספק שאתה מבין את משמעות הדברים; שפירושם שהפעם, בתקופת כהונתך, נצטרך להפגין רוחב לב אמיתי. להיות נדיבים כלפי היריב, גם אם כרוכה בכך מידה של הסתכנות.

הרי גם יציאה למלחמה כרוכה בסיכונים, ואת זאת עשינו תמיד ללא היסוס. צריך להפסיק להיות פרקליטים או פוליטיקאים, אלא מדינאים ומנהיגים, כדוגמת אלה שאתה מעריץ. אלה שהלכו נגד הזרם, ולפעמים גם נגד עצמם, כדי לעשות את המהלך הנכון.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

איל מגד

צילום: .

סופר ומשורר המתגורר בירושלים. ספריו האחרונים: "ארץ אשה", "זוג" ו"איך לחיות"

לכל הטורים של איל מגד

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים