אכלנו אותה: אלו מצות נאכל הפסח הזה?
האם המצות שלנו מזכירות במשהו את אלו שאכלו אבותינו במצרים או שאנחנו ממש לא בכיוון?
נראה שהתשובה לשאלה זו לא כל כך מסובכת כשבוחנים את העניין. מסתבר שהמצות של אבותינו נראו כמו פיתות עיראקיות רכות - ולא כמו המצות המודרניות בסגנון ה"דיקט" הכל- כך מוכרות לנו. עיקר ההבדל בין שני הסוגים נעוץ בעובדה שבעיסת המצות הרכות יש הרבה יותר מים (שלנו) ביחס לקמח, לעומת המצות הקשות. כך גם הצליח הילל הזקן לכרוך את המצה כמו "לאפה" יחד עם המרור וצלי הכבש. יתרונות ברורים לכך הם העובדה שהמצות הרכות נוחות יותר לעיכול (אלמנט קריטי לחג) והעובדה שהן מכילות הרבה פחות קלוריות (אלמנט קריטי לאחר החג).
מפעל מצות בכפר חב"ד ברקאי וולפסון
בדורות הקודמים, יהודי תימן (וגם תפוצות אחרות) נהגו לאפות בכל יום מצות טריות לאותו יום ולכן אכלו אצלם מצות רכות במשך כל החג. לעומתם, בארצות אחרות השתדלו היהודים להכין מצות רכות כמה שעות לפני ליל הסדר ואילו לשאר ימות החג הכינו מצות יבשות מבעוד מועד.
מתברר כי אבותינו (המאוחרים יותר) הקפידו להכין את כל המצות לפני הפסח משום "חשש חימוץ" בתוך הפסח. את המצות עבור ליל הסדר ניתן היה להכין לפני החג ולשמור על טריותן בליל החג, בעוד שהכנה כזו במהלך החג הייתה כרוכה בסיכון/חשש החמצה, שנאסרה כזכור בתורה.
ומה עשו בארצות אשכנז?
מוכח ממקורות הלכתיים רבים שגם בקרב יהודי אשכנז אכלו מצות רכות עד לפני כ-150 שנה. עם זאת בתחילת המאה ה-20 כבר לא הכינו האשכנזים מצות רכות כלל.
נראה כי המצות הקשות-היבשות נוצרו לא מתוך חומרה לחשש כלשהו (כדוגמת הקטניות למשל), אלא בשל הייצור ההמוני בו נאלצים להתחיל זמן רב לפני הפסח. באותם ימים לא ניתן היה לשמר מצות רכות (בהעדר אמצעי הקפאה) ולכן אפו את המצות כך שיהיו דקות ויבשות. ה"דיקט" הזה איפשר הכנה מבעוד מועד, שמירה לאורך זמן וגם ייצור המוני.
כיום, בשל התפתחות הטכנולוגיה, ניתן להכין מצות רכות ממש כמו אבותינו במצרים ולשמר אותן במקפיא. נתון זה הביא למצב שבו ניתן לייצר מצות רכות בפסי ייצור המוניים
והדבר אכן נעשה.
רבנים רבים, ספרדים ואשכנזים כאחד התירו ואף המליצו לאכול מצות אלו. בדרך כלל מצות אלו נאכלות רק בליל הסדר כמצות עבודות יד שמורות, בשל עלותן הגבוהה יותר.
לשם האיזון נעיר כי יש מרבני אשכנז שנמנעו מלהתיר מצות אלו והתירו רק בשעת הצורך (כגון לזקנים ו/או חולים שאכילת המצות הקשות קשה עליהם שבעתיים) משום חשש "לשנות ממנהג אבות" (הכוונה לאבותינו "המאוחרים").
המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא לחזור למנהג אבותינו במצרים שהיה, ככל הנראה, לאכול מצות רכות יותר וכבדות פחות. המצות הרכות מאפשרות לקיים את הציווי של אכילת מצה בשמחה ובכמות ההלכתית הנדרשת (ומבלי להיחנק) בליל הסדר. בתיאבון!
הכותב הוסמך לרבנות במסגרת לימודיו בישיבת ההסדר במעלה אדומים, ממייסדי קהילת "אברהם יגל" בגבעת שמואל
נא להמתין לטעינת התגובות
