ההגדה של סבא שלי
כל הלילה היה מספר לנו ביציאת מצרים. מאז ומעכשיו, מתהומות אירופה וממחשכי מצרים, ממיצרי הגולה, מנרדפי היערות. ואנחנו כילדים בלילה הקסום הזה ראינו בעיני רוחנו את משה רבנו ואברהם יאיר שטרן, והפרטיזנים עומדים על גדות הים ומבקשים לחצות. קרני אלדד חוגגת את ההגדה החדשה של ישראל אלדד
קרני אלדד. צילום: פלאש 90
סבא ישראל ישב בראש השולחן, מסב על כרים, וכולו אור. ידענו, זה החג שלו. "הלילה יוצאים ממצרים" היתה תחושה שפיעמה בו ממש. הלילה יש לעם אפשרות ניסית לעבור ממעמד של עבד למעמד של בן חורין, ממהות של גולה, לבעל בית בארצו. הוא ראה ביציאת מצרים הוכחה שלעם כוחות נפש שיכולים להתגלות בו גם מתהומות השעבוד, ואם זה קרה פעם, זה יכול לקרות שוב.
כל הלילה היה מספר לנו ביציאת מצרים. מאז ומעכשיו, מתהומות אירופה וממחשכי מצרים, ממיצרי הגולה, מנרדפי היערות. ואנחנו כילדים בלילה הקסום הזה ראינו בעיני רוחנו את משה רבנו ואברהם יאיר שטרן, והפרטיזנים עומדים על גדות הים ומבקשים לחצות. והבלבול הזה נעם לסבי. כי הרי מאותה נפש נחצבו הדורות, ומתוכם מנהיגיהם, ונחשון בן עמינדב ולוחמי המחתרות כנראה נושאים את אותו קוד גנטי, קוד הגאולה.
מבחינת סבי, ההגדה היתה רשימת נושאים שממנה, אסוציאטיבית, היו נשזרים סיפורים ומשלים, סודות ובדיחות. הוא סיפר לנו, למשל, שלפני השמדת יהודי אירופה שימש כמלמד למקסי ווינטרוב, ילד יהודי בכפר נידח באוסטריה. סבא ומקסי למדו אז הגדה, והגיעו ל"דיינו" ואז מקסי שאל את השאלה שמהדהדת בנו עד היום: "אילו סיפק צורכינו במדבר ארבעים שנה ולא האכילנו את המן – דיינו. הכיצד? הרי היינו מתים ברעב!".
וסבי
מספר: "ישבתי דומם. לא היה כל מענה בפי, ומאז פג בליבי טעמו של שיר זה. מהו באמת אותו עניין של "דיינו"? מיהו אותו חסיד שוטה אשר ברוב התלהבותו למעשה האלוהים עימנו איבד את עשתונותיו ואת הגיונו הפשוט? האם ראו עיניו את מה שידו כותבת? אילו הכניסנו לתוך הים והטביענו בתוכו – דיינו?? או: "אילו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים – דיינו"? וככה עד הסוף: "אילו הכניסנו לארץ ישראל ולא בנה לנו את בית הבחירה – דיינו!" דיינו? דיינו ב"מקלט בטוח" שאינו בטוח כלל? בלי בית מקדש? בלי רוח הקודש? בלי נשמה יתרה?
לא, לא הרבה מעלות טובות למקום עלינו. כי אם מעלה אחת אשר שקולה כנגד כל המעלות המדומות, המופשטות האלו. מופשטות כשכל אחת לעצמה, אך ממשיות כשהן נתונות זו בזו כחוליות בשרשרת, כחוליות הכרחיות בשרשרת...תודה לך מקסי תלמידי (היכן אתה מקסי מורי?) על שלימדת אותי עוז, עוז שבשלמות, וכסל שבהשלמה...כל זמן שלא נוציא את "דיינו" ממהלך מחשבתנו – לא יכופרו עוונותינו.
עד כאן דברי סבי-מורי האהוב. ורוב דבריו נשארו עד עכשיו בין כותלי ביתנו ופיעמו בליבותינו, נותנים לנו קצב וכוח ומטרה לצעוד. רק לאחרונה החלטנו להוציא את דבריו לאור, ובעזרת העורך היקר יהודה עציון הוצאנו לאור הגדה של פסח: "הלילה יוצאים ממצרים! הגדת ישראל אלדד, הגיונות פסח" שבה הגדה של פסח ושזורים בה מעשיות ומשלים ומאמרים של סבא ישראל. כך יוכלו רבים להתחמם לאורו של סבא שלי, לאור ליבו ואמונתו שהגאולה השלמה בוא תבוא.
נא להמתין לטעינת התגובות
