לטמון את הראש בחול
את תוצאות ההתנתקות מרגישים עד היום. מה היה קורה אילו הציבור היה מתקומם ומכריז על פקודה בלתי חוקית בעליל?
על התהליך שאיפשר את מעשה הנבלה הזה, את הגזל ואת חורבן חייהם של אלפי אזרחים נאמנים על ידי "כנופיית שלטון החוק", על העיוות המוסרי שמאפשר את התהליך הזה, למדתי בשבוע שעבר בעת קריאת המגילה.
בשונה מ"סיבובים" קודמים של "תהליך השלום" – הפעם, בהתנתקות, איש לא חשב באמת שחורבן גוש קטיף יביא שלום. כשסאדאת בא לארץ וחתם עם מנחם בגין על קמפ-דיוויד, רוב הציבור קנה את העניין הזה והאמין שמדובר בפעמי משיח השלום; כשערפאת חתם עם רבין על אוסלו, כמחצית מהציבור עדיין הלכו שולל אחר ההבלים הללו; אבל כששרון בא עם ה"התנתקות" שלו, "העיר שושן נבוכה...", כלומר אף אחד לא הבין למה הוא עושה את זה.
איש לא הבין איך מדינת ישראל מרוויחה מביצוע הפשע הנורא הזה באוכלוסייה שלמה. איש לא השלה את עצמו שמהטירוף הזה יבוא שלום – גם העזתים עצמם לא השאירו מקום לספק. באופן טבעי עלתה השאלה, האם על החיילים לבצע את הפקודה הנואלת הזו, לעקור ולגרש משפחות שלמות מתוך בתיהן ולהחריבן עד היסוד – בעבור קפריזה אישית של כמה מושחתים הנתונים תחת חקירות המשטרה.
כשעלתה האפשרות לפעול בצורה שכזו עם האוכלוסייה הערבית היה השמאל הישראלי נחרץ מאד. מזוז "גילה הבנה לסרבנים", כוהני הדת והתקשורת הגדולים של השמאל הישראלי – אישים כעמוס עוז ומשה נגבי – הצדיקו מלחמת אחים חמושה בסיטואציה שכזו. ברור היה שמבחינת השמאל הישראלי, לפקודת גירוש אסור לציית – כל עוד מדובר כמובן בערבים.
אז מה קרה פתאום שלפקודה לגירוש יהודים כולם נקראו לציית? כיצד שכנעו חיילים לפעול בניגוד לצו מצפונם? מה היה הארגומנט שאפילו חלק מן הרבנים השתמשו בו כדי לשכנע חיילים דתיים להפוך לחלק ממכונת הפשע הזו? ובכן, פורים כבר מאחורינו, אבל בואו וניזכר לרגע אחד נוסף בסיפור המגילה.
י בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא זֵתַר וְכַרְכַּס שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. יא לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.
לאחר חצי שנה רצופה של משתאות, נותר למלך האוויל עניין אחד אחרון להתפאר בו – יופיה של אשתו. הוא מצווה להביאה ולהראותה לכל העם, עם כתר על הראש. רק עם כתר.
התיתכן פקודה מטומטמת יותר מפקודה שכזו? אמנם איש לא יגורש מביתו, שום חיים לא ייהרסו וחוץ מכבודה של ושתי דבר לא ייחרב - ובכל זאת אין ספק שמדובר
יב וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ.
ושתי אכן מסרבת לפקודה הבלתי מוסרית, והיינו מצפים שבו במקום יצווה המלך לערוף את ראשה, כפי שנעשה עם בגתן ותרש. כך חששה אסתר שיקרה גם לה, כשהעזה לבוא אל המלך ללא תיאום מראש. אך אחשוורוש מבין שהוא נתפס בקלקלתו, הוא מבין שהפקודה שנתן אינה עומדת במבחן הסבירות, מה שמעמיד בסכנה את עצם הלגיטימיות של שלטונו ופקודותיו – מי יודע, אולי התליין עוד עלול להניף בטעות את החרב על צווארו של אחשוורוש במקום על צווארה של ושתי. מהו מפלטו של שלטון טיפש ופושע? כיצד ישיב לעצמו את הלגיטימציה?
יג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים כִּי-כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל-יֹדְעֵי דָּת וָדִין. .... טו כְּדָת מַה-לַּעֲשׂוֹת בַּמַּלְכָּה וַשְׁתִּי עַל אֲשֶׁר לֹא-עָשְׂתָה אֶת-מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בְּיַד הַסָּרִיסִים.
פתאום נזכר אחשוורוש ב"שלטון החוק". הוא מבקש ייעוץ משפטי, הוא פונה לבג"ץ. המדרש מספר שבתחילה פנה אחשוורוש אל החכמים היהודים, אך אלה הבינו מהר מאוד שלא צדק מבקש אחשוורוש אלא לגיטימציה לפקודתו הבלתי מוסרית ולעצם שלטונו. אז החכמים היהודים התחמקו מהמשימה. הבג"ץ הפרסי, לעומתם, קיבל את האתגר בחפץ לב ומצא דרך משפטית יצירתית להתמודד עימו. הוא כלל לא דן בשאלה מי צדק – אחשוורוש או ושתי - את "שלטון החוק" עניין רק נושא אחד: שרידותו של הממסד הקיים. וכך נכתב בחוות הדעת המשפטית:
לֹא עַל-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה כִּי עַל-כָּל-הַשָּׂרִים וְעַל-כָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. יז כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן בְּאָמְרָם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹא-בָאָה.
אתם מבינים? זה בכלל לא משנה אם יש הגיון בפקודה, אם היא מוסרית, כן חוקית בעליל או לא חוקית בעליל – זה בכלל לא הסיפור של ושתי או של גוש קטיף, זה הסיפור של עצם שרידותה של ממלכת אחשוורוש. אם המלכה לא תבוא עירומה לפני כל העם, תימחק באחת הדיסיפלינה של כל הנשים לבעליהן בכל 127 מדינות הממלכה והכל יתמוטט. מאד הגיוני, לא?
זה לא הכבוד המפוקפק של המלך האוויל שעומד כאן על הפרק, זה גם לא הצורך להיות אתרוג, שעומד כאן מאחורי פקודת החורבן הנואלת. זו כמובן האחריות לקיום הממלכה, שהרי אם לא נבצע את הפקודה ונגרש נשים וילדים מביתם, מחר אף אחד לא יבצע פקודות בצבא והמדינה תיחרב.
מלכות אחשוורוש אכן נחרבה זמן לא רב אחר כך. אך לא היה זה בגלל סירובה של ושתי אלא להיפך – זה קרה בגלל שהמדינה יישרה קו עם התנהלות בלתי מוסרית של מנהיגיה.
ומדינת ישראל? להיכן היא מתקדמת מאז שטמנו ראשנו בחול וצייתנו לפשעיו של השלטון?
נא להמתין לטעינת התגובות
